סמ"ע על חושן משפט רמב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט רמב |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]

שאנסוהו ליתן אינה מתנה:    דוקא באנסוהו למכור אמרי' אגב אונסי וזוזי גמר ומקני אם לא מסר מודעא כמ"ש הטור והמחבר לעיל סי' ר"ה אבל במתנה כיון דלא מקבל זוזי בגילוי דעת בעלמא דלא ניחא ליה בהמתנה שנותן מבטלינן המתנ' וכמו שמסיק הטור והמחבר כאן ובסי' ר"ה ע"ש והא דהתחיל הטור והמחבר וכתבו הנותן מתנה מחמת אונסא אינו ר"ל דוקא אונס גדול דהכאה ויסורין וכיוצא בהן אלא כל דלא ניחא ליה ונותן ודאי מטעם שום דבר נתנו והוא האונסו ליתן לו ולא בלב שלם וזהו שכתבו ומסקו לפיכך המוסר מודעא כו' אע"ג דלא ידעינן באונסי' כו' רק דקשה לכאורה הא לפני זה כ' דבעינן דידעינן באונסי' ומאי לפיכך דכ' וק"ל ובע"ש האריך בנתינת טעם הרבה ללא צורך ע"ש:

ואפי' קיבל עליו אחריות נכסים בשטר:    בטור כתב ז"ל אפי' קיבל עליו אחריות אינה מתנה כיון שאנסוהו בכך והמחבר שלא כתבו נתן מקום לטעות דודאי אם לא אנסוהו על קבלת אחריות אנפשיה הוה מתנה דבזה גילה דעתו דניחא ליה וכמ"ש מור"ם בהג"ה בסי' ר"ה ס"ג וז"ל שם מתנה שכתוב בה אחריות דינו כמכר והוא מדברי ריב"ש שכ' כן בתשובותיו סי' ר"ן ע"ש אבל קשה דא"כ לא ה"ל להטור לכתוב בשם ר' יונה ל' כיון שאנסוהו לכך אלא הל"ל אם אנסוהו לכך דל' כיון משמע דכל האונס על הנתינה מסתמא נאנס ג"כ על כתיבת לו האחריות לכן יותר נראה דמ"ש ריב"ש ומור"ם בסי' ר"ה דמתנה שכתוב בה אחריות נכסים דינה כמכר איירי כשהנותן אומר שבאונס נתנה לו והמקבל טוען שבמכירה באת לידו וגמר והקנה לו בזוזי אלא שכ' לו בל' מתנה משום דינא דב"מ או מטעם דנותן בעין יפה נותן יותר ממוכר (וכמ"ש בסי' רי"ד ור"מ) בזה כתבו שאם הדיין רואה שנכתב בשטר המתנה אחריות נכסים אמרי' שודאי מכר היה כי אין מדרך המתנה לכתוב להן אחריות וכ"כ הטור בהדיא בסי' קע"ה סעיף כ"ו ובש"ע שם סנ"ד בהדיא בדין זה ע"ש וכאן איירי שגם המקבל מודה שלא בתורת מכר בא לידו ועמ"ש עוד מזה בסי' ר"ה:


סעיף ב[עריכה]

ולכך נהגו לכתוב ביטול מודעא במתנ':    פי' ולא אמרי' מאחר שמסר מודעא הרי היה אונס ותו ל"מ הביטול:


סעיף ג[עריכה]

בין של שכ"מ:    דוקא בשכ"מ דהיינו תוך ג' ימים ראשונים לחלייתו דינו כבריא לענין זה אבל אחר ג' ראשונים מיקרי נותן מחמת מיתה ודינא אחרינא אית ליה וכמ"ש המחבר בסמוך ס"ו וכ"כ הטור לקמן בסי' רנ"ג ס"ו ע"ש:

צריכה שתהיה גלויה ומפורסמת כו':    כדי שיהא נראה שבעין יפה נתנה:

לפיכך כל שטר כו':    בסמוך ס"ה יתבאר דהאידנא אין לדקדק בזה בדיעבד:

ואפי' תפס המקבל והחזיק במתנה:    בטור מסיק וכ' דהרא"ש ס"ל דאפי' החזיק במטלטלים מוציאין מידו ועפ"ר:


סעיף ד[עריכה]

אם לא ציוה לכתוב בפרהסיא כו':    בטור כ' מילתא בטעמא והוא דבכתיבת השטר לא נ"מ דאף אם מצא טופס שטר בשוק שלא נכתב ע"ש מתנה זו יש לו רשות לכתוב בו שם הנותן והמקבל ומחתם עליו עדים והוא כשר וכ"כ הטור והמחבר לעיל סי' מ"ט בשטר הלואה ע"ש:

וכן אם צוה כו' עד ולא צוה על המסירה:    פי' שלא צוה למסרו לו בפרהסיא:


סעיף ה[עריכה]

לא חיישי' לסתמא כו':    פי' אם לא אמר הנותן בפי' לעדים כתבו בשוקא וכו' אלא א"ל סתם כתבו וכן פי' ב"י דברי הרא"ש והתו' וכמ"ש בדריש' אבל שם כתבתי והוכחתי דאין כוונתן כן ע"ש:


סעיף ו[עריכה]

מצוה מחמת מיתה:    היינו אחר ג' ימים לנפלו למשכב ואם תקף עליו החולי אפי' תוך ג' ימים מיקרי מצוה מחמת מיתה וכמ"ש לקמן בסי' ר"נ:

אין חוששין לה:    פי' דאין לומר דאין דעתו לתנו לו אלא לעינים להחניפו ולא בלב שלם דבשע' מיתה ודאי אין כוונתו להחניף:


סעיף ח[עריכה]

אפי' היתה הראשונה סתם:    פי' שלא אמר לעדים תתחבאו וכתבו וק"ק למה חזר המחבר וכתב זה כיון שהתחיל בו בסעיף זה וכתב הראשונה מסותרת או סתם וגם כבר כ' בס"ג דאין חילוק בין אמר להו בהדיא דיתחבאו בין א"ל סתם ולשון הרמב"ם הוא מיושב כי שם ר"פ ה' דזכייה התחיל שם וכ' דבמתנ' טמירת' פסול' ושבעינן שיכתוב בשטר שא"ל כתבוה בשוקא דאל"כ יש לחוש שהמתנ' טמירת' היה (אבל עדיין לא כתב שם שאם א"ל כתבו סתם שגם כן היא פסולה) ומסיק וכתב שם ז"ל הכותב שני מתנות על שדה א' הראשונה מסותרת והאחרת גלוי' ומפורסמת אחרון קנה ואפי' הראשונ' סתם ואין בה לא ענין סתירה ולא ענין גילוי אלא סתם האחרון קנה עכ"ל. וצ"ל דהמחבר נמשך כאן בס"ח אחר ל' הרמב"ם ומ"ה סיים וכ' אפי' הית' הראשונ' סתם כל' הרמב"ם וגם הוסיף בריש סעיף זה על דברי הרמב"ם או סתם כדי של"ת מ"ש הרמב"ם הראשונה מסותרת דמוסתרת דוקא קאמר:

ולא אמרי' דהראשונה הוה כמודעא:    ל' הטור ולא אמרי' הרי גילה דעתו במתנה הראשונה שאינו חפץ בהשניי' כל שבמתנה השנייה עצמה לא ידעינן שום ריעותא לומר דלא ניחא ליה וזהו שמסיק וכתב עלה מי שהיו הדברים מוכיחים כו' ר"ל דוקא בכהא דאיכא הוכחה גם במתנה השנייה עצמה דלא ניחא ליה הוא דאינו מתנה בצירוף טעם דכבר נתנה לאחר וכמו שמסיק וכתב ז"ל והרי קדמה זאת מתנה פי' בצירוף גם זה שקדם ונתנה לאחר וביאור הדברים למה צריך שניהן יחד מבאר והולך בסעיף שאחר זה במ"ש מעשם באחד כו' וכן הוא ברמב"ם ובטור ע"ש:


סעיף י[עריכה]

וכאנוס בדבר הוא שהרי כו':    דקדק וכתב דהוה כאנוס בכ"ף הדמיון ולא אונס גמור ומ"ה הוצרך גם למודעא מתנה הראשונ' והטעם דלא נחשב לאונס גמור מבואר בטור שכתב ע"ז וז"ל ופי' הרב יוסף הלוי דזה לא מקרי אונס גמור דאונסא דאתא מנפשיה הוא דהרי אי בעי הוה מצי למיכף ליצריה ולא הוה נושא לההיא אשה ולא מקרי אונס אלא כשבא לו מעלמא שהוא מוכרח לדבר זה ומ"ה לא נתבטל מתנה שניי' אלא מכח גילוי דעת המודע' הראשונה וכבר נתבאר דלא אמרי' דמתנה מסותרת ראשונה היא מודע' לשניי' אלא דכאן נחשב' כמודעא בצירוף קצת אונס דשנייה: