סמ"ע על חושן משפט רמא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
בין קרקע בין מטלטלים: בטור הוסיף וכתב ג"כ עבדים בדרך שנקנה בו ופשוט הוא:
אלא בא' מהדרכים שהקונה זוכה בהם: והן מבוארים בטור ובדברי המחבר מסי' ק"ץ והלא' ע"ש גם כאן פרט הטור קצת מנהון:
אם שניהן מודים: ל' גמרא דלא איברי סהדי אלא לשקרא (וכ"כ הטור בסי' קפ"ט) פי' מחששא שמא לא יודו זה לזה:
מתנ' מועטת: דאלו במתנה מרובה לא סמכה דעתו של מקבל מעולם שיתן לו הנותן מתנה מרובה כזו וכמ"ש המחבר בסי' ר"ד ס"ח בהדיא ה"ט ולא כע"ש דתלה הטעם בהנותן דמתנה מרובה לא היה דעתו מעולם ליתנו לו ע"ש ובע"ש בעצמו כתב בסי' רי"ד [ר"ד] כמ"ש המחבר שם:
אינו כלום: נראה דאף אם ראובן עשה ק"ס לשמעון על הבית וכדרך הקנאות המתנות אפ"ה אינו כלום לפי שקנינו של ראובן היה בדבר שאינו שלו וכיון דבמתנה דראובן לאו כלום היא קנינו דלוי ג"כ לא חל כלל דהא לא קנה אלא לקיים דברו של ראובן ודבריו של ראובן לא חלו:
סעיף ב[עריכה]
או נותן לו הפקדון שהיה מופקד אצלו: פי' שהיה מופקד ביד המקבל ודקדק וכתב בפקדון ל' "נתן משום דלשון מחילה לא שייך בדבר שהוא בעין ביד המקבל אלא דוק' בחוב שחייב לו דלהוצאה נתנה ואינו בעין. וז"ש מור"ם בהג"ה אחר זה ז"ל אבל אם היה לו חפץ ביד חבירו וא"ל מחול לך אינו כלום אלא שצ"ע שמחלק שם מור"ם בין מעות לחפץ שהי' לו לחלק בין מעות גופן בין הן ביד המקבל בחוב דמהני ל' מחילה ובין הם בידו בתורת פקדון דלא מהני ל' מחילה ואפשר דאורחא דמילתא נקט דאין דרך להפקיד מעות אלא טומנם בקרקע משא"כ בחפץ והיותר נראה דכל דבר שהוא בעין נקרא חפץ אפי' מעות מל' דבר שבלבו חפץ וכמ"ש בר"ס קצ"ה בפריש' ע"ש:
אפילו היה לו שטר או משכון כו': פי' וצריך הנותן להחזיר להמקבל השטר או המשכון אחר שמחל לו חובו:
כל מקום דמחילה א"צ קנין או הקנ' לו בפני עדים פסולים כו': גם בצריך קנין הוה דינא הכי כל שאין מכחישים זא"ז וכן הוא בתשו' הרא"ש כתבו הד"מ ומור"ם בהגהות ש"ע ר"ס קצ"ה אלא לרבותא כתב א"צ "קנין דל"ת כיון דא"צ קנין כלל והוא בא להקנותו הרי גיל' דעתו דלא בעי להקנות לו אלא בקנין אלימתא וה"א דדעתו הי' דלא יהי' קנין כ"א בעדים כשרים קמ"ל וכן הוא במהרי"ק והביאו בד"מ ע"ש:
כל מחילה בטעות יכול לחזור בו כו': וכן הדין בפשרה בטעות ע"ל סי' י"ב וס"ס כ"ה ולעיל סי' ר"ז ובי"ד סימן קס"ה במשכן שדיהו לחבירו ואומר לו אם לא אפרע לך תוך ג"ש יהיה שלך דכל הפירות שאכל אחר ג"ש צריך לשלם כו' ע"ש בדברי הטור והמחבר:
סעיף ג[עריכה]
אבל לאחר שנטל מה שנטל נטל כו': כבר נתבאר דלא שייך ל' מחילה כ"א אדבר שביד חבירו ואינו בעין וצ"ל דה"נ מיירי דנתן לו במחילה ובמתנה בלשון המועיל ולא בא כאן לדקדק בל' הנתינ' אלא ללמדינו אימת יכול לחזור בו ועיין בתשובת רשב"א הביאה הב"י שכתב ומסיק בטעם דין זה דאף אם היה מחילה בטעות הוי מחילה וצ"ל דכוונתו דוקא במחילה בטעות כזו שא"ל מתחילה ליטול וכעין שכתב הטור בס"ס רמ"ו בהנותן כל נכסיו לחבירו בסוברו שמת בנו ואינך דקחשיב שם עמ"ש עוד שם או ע"ד שכתב הטור ס"ס קנ"ד סל"ח ז"ל מחילה בטעות כי האי דלא מוכח מילתא דבטעות הוא הוה מחילה עכ"ל ע"ש:
ומ"ש אבל קרקע לא כו': הטעם משום דלא שייך מוחזק בקרקע דבחזקת בעליה עומדת:
ומ"ש מנה שיש לי בידך תנהו כו': היינו כשהיו במעמד שלשתן וכמ"ש בסי' קכ"ו:
סעיף ד[עריכה]
ה"ג וע' לעיל ר"ס ר"ט: ובהרבה נוסחאות כתוב וע"ל סימן רנ"ו וטעות הוא דמ"ש שם אינו דומה לזה דהתם בס"ב באומר כל אשר בבית זה אני מוכר לך דאינו מכור ה"ט משום דגם מינו אינו ידוע דיכול להיות דאין שם אלא תבן ועפ"ר:
ומ"ש מור"ם ז"ל ובסי' ס' ס"ב: טפי ה"ל לכתוב ולסמן סי' רל"ב ששם בס"ז כ' הטור בשם הרמב"ם שאין אדם מקנה לחבירו דבר שאין לו קצבה ושהוא חולק ע"ז ובפרישה כתבתי דמיון לזה מהאומר בית מביתי אני מוכר לך שנותן לו עלייה שכת' הטור והמחבר בס"ס רי"ד ע"ש:
סעיף ה[עריכה]
הוה מתנה לאותו דבר שפירש: דלא גרע ממקנה לו בו חלק וא"ל אני ואת' נהיו בו שותפין דקנה ה"נ הוא של המקבל בדבר זה ושל הנותן בהמותר ועפ"ר:
סעיף ו[עריכה]
יכול להחזיר כשירצה: פי' אפי' אחר החג דלא גרע מהנותן ע"מ להחזיר והקדישה והחזיר דהוה מתנה כיון דלא אמר ע"מ שתחזיריהו לי וכמ"ש הטור והמחבר אחר זה:
לא מהני אם נותן לו ע"מ להחזיר: נראה דהיינו דוקא בזה דנדר ליתן לחבירו שמשמע שנדר ע"ד חבירו מ"ה צריך ליתן לו מתנה גמורה אבל נדר או נשבע סתם ליתן מתנה יכול ליתן אפי' ע"מ להחזיר וכמ"ש מור"ם ז"ל בי"ד ס"ה רל"ח והוא מדברי ר' ירוחם הביאו הב"י שם ומ"ש כאן הוא מדברי ריב"ש ואין לומר דפליגי אהדדי דא"כ לא ה"ל למור"ם לסתום בי"ד כהרי"ו וכאן כריב"ש וק"ל:
סעיף ז[עריכה]
אע"ג דהאומר ע"מ שתתן לי כו': ר"ל בעלמא אמרינן כן וכמ"ש בא"ע סוף סי' קמ"ג וגם לעיל בסי' ר"ט ס"ז ולקמן בסי' הרמ"ז ס"ג כ"כ הטור והמחבר ומור"ם והוא מהגמרא וה"א דגם כאן אמרינן כשמת המקבל דאין היורשין יכולין לקיים התנאי ולקבל המתנה (כיון שאמר "שתתן כו') קמ"ל דשאני הכא. (הג"ה ובב"י בסי' ר"ז מחסי"ח בשם רשב"א האומר שדה נתונה לך ע"מ שתתן לי בכל שנה ה' זהובים נותן לו כל ימי חייו מת אינו נותן ליורשיו בשנים הבאים לאחריו אבל כל מה שנתחייב לו מן השנים שעברו בחיי האב ומת האב ולא קיבל בחייו נותן הוא לבניו וכ"כ נ"י פ' המוכר את הבית עכ"ל ודרכי משה שם הביאו. ע"כ הגה"ה):
משא"כ בתנאי בגיטין: הטעם דשם מסתמא לצעורא קא מכוין ובעי מינה החפץ דוקא:
סעיף ח[עריכה]
ומת כו': פי' השור:
פטור מלשלם: ורשב"ם בפרק יש נוחלין כ' דאפילו בגניבה ואבידה פטור דאינו עליו אלא שומר חנם קודם זמן חזרתו לו ובד"מ הביאו:
סעיף ט[עריכה]
בין שהתנה הנותן בין שהתנה המקבל כו': ע"ל ר"ס ר"ז שחולק הרא"ש באם המוכר התנה תנאי שהוא לטובת הלוקח דלא מחשב תנאי כ"א פטומי מילי אם לא שהתנה כן בתחלת המכר די"ל דאדעתא דהכי לקחה וצ"ל דה"נ בכהאי גוונא מיירי בין שהתנה הנותן על מנת שתתן לי כנגדו כך וכך או שהתנה המקבל וא"ל תן לי זה ע"מ שאתן לך או אעשה לך כנגדו כך וכך או מיירי שהתנה בתחלת המקח די"ל דאדעתא דהכי דוקא נתון לו הנותן המתנה
סעיף י[עריכה]
אבל אם אמר ע"מ שלא תעשה כו': דלעולם מוקמינן מסתמא שנשאר הדבר כמו שהיה מעיקרא מ"ה צריך להביא ראיה שנשתנה הדבר ולא קיים התנאי:
סעיף יא[עריכה]
נתבטלה המתנה מעיקרא ונשארה ביד אביו: לשון הטור דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו ואם נתקיים התנאי נתקיים המתנה משעת נתינה ואם לא נתקיים התנאי נתבטלה המתנה מעיקרא וכל' המחבר כן הוא ל' הטור אלא שקיצר ועפ"ר שם כתבתי דהוצרך לכתוב דנתבטלה מעיקרא ונשארה ביד אביו משום דמיירי במתנת שכ"מ ובשכ"מ קי"ל דאף אם נותן בל' מתנה כאלו נתנו לו בל' ירושה ואין לה הפסק וכמ"ש הטור והמחבר ר"ס רמ"ח ע"ש וא"כ ה"נ לא אמרינן דיצא המתנה מיד בנו זה שביטל התנאי מ"ה הוצרך לכתוב דשאני הכא דנתבטלה המתנה מעיקרא וכאלו לא יצא מיד אביו מעולם ע"ש וכ"כ שם בתשובת הרא"ש:
סעיף יב[עריכה]
ונתנה אח"כ לאחר: ולסתם מתנה אין לה אחריות:
אין הנותן צריך ליתן כו': ומ"מ הנותן חוזר על המוכרו לו באחריות דעכשיו טרפוהו מיד המקבל מכח המוכר שמכר לו דיאמר הלוקח ממנו (שהוא הנותן) עכ"פ היה לי הנאה מהמקבל אם היה נשאר המתנה בידו: