סידור/נוסח אשכנז/שמונה עשרה שחרית אשכנז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אבות[עריכה]

לפני שאומרים "ה' שפתי תפתח" צועדים שלשה צעדים קדימה.

אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח, וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ׃ (תהלים נא, יז)

בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵֽי אֲבוֹתֵֽינוּ, אֱלֹהֵֽי אַבְרָהָֽם, אֱלֹהֵֽי יִצְחָֽק וֵֽאלֹהֵֽי יַֽעֲקֹֽב. הָאֵֽל הַגָּדֽוֹל, הַגִּבּֽוֹר וְהַנּוֹרָֽא, אֵֽל עֶלְיֽוֹן, גּוֹמֵֽל חֲסָדִֽים טוֹבִֽים, וְקוֹנֵֽה הַכֹּֽל, וְזוֹכֵֽר חַסְדֵֽי אָבֽוֹת, וּמֵבִֽיא גוֹאֵֽל לִבְנֵֽי בְנֵיהֶֽם לְמַֽעַן שְׁמֽוֹ, בְּאַֽהֲבָֽה.

בעשרת ימי תשובה:

זׇכְרֵֽנוּ לְחַיִּֽים, מֶֽלֶךְ חָפֵֽץ בַּֽחַיִּֽים, וְכׇתְבֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר הַֽחַיִּֽים, לְמַֽעַנְךָֽ אֱלֹהִֽים חַיִּֽים.

מֶֽלֶךְ עוֹזֵֽר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵֽן.
בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, מָגֵֽן אַבְרָהָֽם.

גבורות[עריכה]

משמחת תורה עד פסח אומרים "משיב הרוח".
בארץ ישראל נהגו לומר מפסח עד שמחת תורה "מוריד הטל".

אַתָּֽה גִּבּֽוֹר לְעוֹלָֽם, אֲדֹנָֽי. מְחַיֵּֽה מֵתִֽים אַתָּֽה, רַֽב לְהוֹשִֽׁיעַ.

מַשִּֽׁיב הָרֽוּחַ וּמוֹרִֽיד הַגֶּֽשֶׁם.[1] | מוֹרִֽיד הַטָּֽל.

מְכַלְכֵּֽל חַיִּֽים בְּחֶֽסֶד, מְחַיֵּֽה מֵתִֽים בְּרַֽחֲמִֽים רַבִּֽים, סוֹמֵֽךְ נֽוֹפְלִֽים, וְרוֹפֵֽא חוֹלִֽים, וּמַתִּֽיר אֲסוּרִֽים, וּמְקַיֵּֽם אֱמֽוּנָתֽוֹ לִֽישֵׁנֵֽי עָפָֽר. מִֽי כָמֽוֹךָ בַּֽעַל גְּבוּרֽוֹת, וּמִֽי דֽוֹמֶה־לָּךְ, מֶֽלֶךְ מֵמִֽית וּמְחַיֶּֽה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָֽה.

בעשרת ימי תשובה: מִֽי כָמֽוֹךָ אָֽב הָרַֽחֲמִֽים, זוֹכֵֽר יְצוּרָֽיו לְחַיִּֽים בְּרַֽחֲמִֽים.

וְנֶֽאֱמָֽן אַתָּֽה לְהַֽחֲיֽוֹת מֵתִֽים.
בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, מְחַיֵּֽה הַמֵּתִֽים.

קדושת ה'[עריכה]

אַתָּֽה קָדֽוֹשׁ,
וְשִׁמְךָֽ קָדֽוֹשׁ,
וּקְדוֹשִֽׁים בְּכׇל־יֽוֹם יְהַֽלְלֽוּךָ סֶּֽלָה.
בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ,
הָאֵֽל הַקָּדֽוֹשׁ.

[בעשי"ת: הַמֶּֽלֶךְ הַקָּדֽוֹשׁ.]
   בחזרת הש"ץ אומרים כאן "קדושה":
נְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ בָּעוֹלָם, כְּשֵׁם שֶׁמַּקְדִּישִׁים אוֹתוֹ בִּשְׁמֵי מָרוֹם. כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ, וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר:
קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ: (ישעיהו ו, ג)
לְעֻמָּתָם בָּרוּךְ יֹאמֵרוּ:
בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ: (יחזקאל ג, יב)
וּבְדִבְרֵי קׇדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:
יִמְלֹךְ יְיָ לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ: (תהלים קמו, י)
לְדוֹר וָדוֹר נַגִּיד גׇּדְלֶךָ, וּלְנֵצַח נְצָחִים קְדֻשָּׁתְךָ נַקְדִּישׁ, וּשִׁבְחֲךָ אֱלֹהֵינוּ מִפִּינוּ לֹא יָמוּשׁ לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הָאֵל הַקָּדוֹשׁ.

חונן הדעת[עריכה]

אַתָּֽה חוֹנֵֽן לְאָדָֽם דַּֽעַת, וּמְלַמֵּֽד לֶֽאֱנֽוֹשׁ בִּינָֽה. חׇנֵּֽנוּ מֵֽאִתְּךָֽ דֵּעָֽה בִּינָֽה וְהַשְׂכֵּֽל.
בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, חוֹנֵֽן הַדָּֽעַת.

תשובה[עריכה]

הֲשִׁיבֵֽנוּ אָבִֽינוּ לְתֽוֹרָתֶֽךָ, וְקָֽרְבֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַֽעֲבֽוֹדָתֶֽךָ, וְהַֽחֲזִירֵֽנוּ בִתְשׁוּבָֽה שְׁלֵמָֽה לְפָנֶֽיךָ.
בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, הָֽרוֹצֶֽה בִתְשׁוּבָֽה.

סליחה[עריכה]

נוהגים להכות על החזה כשאומרים "חטאנו" ו"פשענו"

סְלַח־לָֽנוּ אָבִֽינוּ כִּֽי חָטָֽאנוּ, מְחַל־לָֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ כִּֽי פָשָֽׁעְנוּ, כִּֽי מוֹחֵֽל וְסוֹלֵֽחַ אָֽתָּה.
בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, חַנּֽוּן הַמַּרְבֶּֽה לִסְלֹֽחַ.

עננו[עריכה]

גאולה[עריכה]

רְאֵה[2] בְעׇנְיֵֽנוּ וְרִיבָֽה רִיבֵֽנוּ וּגְאָלֵֽנוּ מְהֵרָֽה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ, כִּֽי גוֹאֵֽל חָזָֽק אָֽתָּה.
בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, גּוֹאֵֽל יִשְׂרָאֵֽל.

רפואה[עריכה]

רְפָאֵֽנוּ יְיָ וְנֵֽרָפֵֽא, הֽוֹשִׁיעֵֽנוּ וְנִוָּשֵֽׁעָה, כִּֽי תְהִלָּתֵֽנוּ אָֽתָּה, וְהַֽעֲלֵֽה רְפוּאָֽה שְׁלֵמָֽה לְכׇל־מַכּוֹתֵֽינוּ.

תפילה על חולה:
יְהִֽי רָצֽוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהַֽי וֵֽאלֹהֵֽי אֲבוֹתַֽי שֶׁתִּשְׁלַֽח מְהֵרָֽה רְפוּאָֽה שְׁלֵמָֽה מִן הַשָּׁמַיִם, רְפוּאַֽת הַנֶּֽפֶשׁ וּרְפוּאַֽת הַגּֽוּף, לַחוֹלה שם החולה בן/בת שם האם בְּתֽוֹךְ שְׁאָֽר חוֹלֵֽי יִשְׂרָאֵֽל.

כִּי־אֵֽל מֶֽלֶךְ רוֹפֵֽא נֶֽאֱמָֽן וְרַֽחֲמָֽן אָֽתָּה.
בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, רוֹפֵֽא חוֹלֵֽי עַמּֽוֹ יִשְׂרָאֵֽל.

ברכת השנים[עריכה]

בקיץ אומרים "ותן ברכה", ובחורף – "ותן טל ומטר"

בָּרֵֽךְ עָלֵֽינוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ אֶת־הַשָּׁנָֽה הַזֹּֽאת וְאֶת־כׇּל־מִינֵֽי תְבֽוּאָתָֽהּ לְטוֹבָֽה.
וְתֵֽן בְּרָכָֽה | וְתֵֽן טַֽל וּמָטָֽר לִבְרָכָֽה
עַל־פְּנֵֽי הָֽאֲדָמָֽה, וְשַׂבְּעֵֽנוּ מִטּוּבֶֽךָ[3],
וּבָרֵֽךְ שְׁנָתֵֽנוּ כַּשָּׁנִֽים הַטּוֹבֽוֹת.
בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, מְבָרֵֽךְ הַשָּׁנִֽים.

קיבוץ גלויות[עריכה]

תְּקַֽע בְּשׁוֹפָֽר גָּדֽוֹל לְחֵֽרוּתֵֽנוּ, וְשָֽׂא נֵֽס לְקַבֵּֽץ גָּֽלֻיּוֹתֵֽינוּ, וְקַבְּצֵֽנוּ יַֽחַד מֵֽאַרְבַּֽע כַּנְפֽוֹת הָאָֽרֶץ.
בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, מְקַבֵּֽץ נִדְחֵֽי עַמּֽוֹ יִשְׂרָאֵֽל.

משפט[עריכה]

הָשִֽׁיבָה שֽׁוֹפְטֵֽינוּ כְּבָרִֽאשׁוֹנָֽה, וְיֽוֹעֲצֵֽינוּ כְּבַתְּחִלָּֽה.
וְהָסֵֽר מִמֶּֽנוּ יָגֽוֹן וַֽאֲנָחָֽה.
וּמְלֹֽךְ עָלֵֽינוּ אַתָּֽה יְיָ לְבַדְּךָֽ, בְּחֶֽסֶד וּבְרַֽחֲמִֽים, וְצַדְּקֵֽנוּ בַּמִּשְׁפָּֽט.
בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, מֶֽלֶךְ אוֹהֵֽב צְדָקָֽה וּמִשְׁפָּֽט.

(בעשי"ת: הַמֶּֽלֶךְ הַמִּשְׁפָּֽט.)

ולמלשינים[עריכה]

וְלַמַּלְשִׁינִֽים אַל־תְּהִֽי תִקְוָֽה,
וְכׇל־הָֽרִשְׁעָֽה כְּרֶֽגַע תֹּאבֵֽד,
וְכׇל־אֹיְבֶֽיךָ מְהֵרָֽה יִכָּרֵֽתוּ,
וְהַזֵּדִֽים[4] מְהֵרָֽה תְעַקֵּֽר וּתְשַׁבֵּֽר וּתְמַגֵּֽר וְתַכְנִֽיעַ בִּמְהֵרָֽה בְיָמֵֽינוּ.
בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, שׁוֹבֵֽר אֽוֹיְבִֽים וּמַכְנִֽיעַ זֵדִֽים.

על הצדיקים[עריכה]

עַל־הַצַּדִּיקִֽים וְעַל־הַֽחֲסִידִֽים וְעַל־זִקְנֵֽי עַמְּךָֽ בֵּֽית־יִשְׂרָאֵֽל וְעַל־פְּלֵיטַֽת סֽוֹפְרֵיהֶֽם וְעַל־גֵּרֵֽי הַצֶּֽדֶק וְעָלֵֽינוּ, יֶֽהֱמוּ[5] רַֽחֲמֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, וְתֵֽן שָׂכָֽר טֽוֹב לְכׇל־הַבּֽוֹטְחִֽים בְּשִׁמְךָֽ בֶּֽאֱמֶֽת, וְשִֽׂים חֶלְקֵֽנוּ עִמָּהֶֽם לְעוֹלָֽם, וְלֹֽא־נֵבֽוֹשׁ[6]
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים.

ירושלים[עריכה]

וְלִירֽוּשָׁלַֽיִם עִֽירְךָֽ בְּרַֽחֲמִֽים תָּשֽׁוּב, וְתִשְׁכֹּֽן בְּתוֹכָהּ כַּֽאֲשֶֽׁר דִּבָּֽרְתָּ, וּבְנֵֽה אוֹתָֽהּ בְּקָרֽוֹב בְּיָמֵֽינוּ בִּנְיַֽן עוֹלָֽם, וְכִסֵּֽא דָוִֽד עַבְדְּךָֽ מְהֵרָֽה לְתוֹכָֽהּ תָּכִֽין.
בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, בּוֹנֵֽה יְרֽוּשָׁלָֽיִם.

משיח בן דוד[עריכה]

אֶת־צֶֽמַח דָּוִֽד עַבְדְּךָֽ מְהֵרָֽה תַצְמִֽיחַ, וְקַרְנֽוֹ תָרֽוּם בִּישֽׁוּעָתֶֽךָ. כִּי לִֽישׁוּעָֽתְךָֽ קִוִּֽינוּ כׇּל־הַיּֽוֹם.
בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, מַצְמִֽיחַ קֶֽרֶן יְשׁוּעָֽה.

שומע תפילה[עריכה]

שְׁמַֽע קוֹלֵֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, חֽוּס וְרַחֵֽם עָלֵֽינוּ, וְקַבֵּֽל בְּרַֽחֲמִֽים וּבְרָצֽוֹן אֶת־תְּפִלָּתֵֽנוּ, כִּי־אֵֽל שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלּֽוֹת וְתַֽחֲנוּנִֽים אָֽתָּה. וּמִלְּפָנֶֽיךָ מַלְכֵּֽנוּ, רֵיקָֽם אַל־תְּשִׁיבֵֽנוּ.

"שואל אדם צרכיו בשומע תפלה" (גמרא). וי"א שעדיף לאחר התפלה, קודם "יהיו לרצון".
בימי עצירת גשמים אומרים פה ועננו
.

כִּי־אַתָּֽה שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלַּֽת עַמְּךָֽ יִשְׂרָאֵֽל בְּרַֽחֲמִֽים.
בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלָּֽה.

עבודה[עריכה]

רְצֵֽה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּעַמְּךָֽ יִשְׂרָאֵֽל וּבִתְפִלָּתָֽם, וְהָשֵֽׁב אֶת־הָֽעֲבוֹדָֽה[7] לִדְבִֽיר בֵּיתֶֽךָ, וְאִשֵּֽׁי יִשְׂרָאֵֽל[8] וּתְפִלָּתָֽם בְּאַֽהֲבָֽה תְקַבֵּֽל בְּרָצֽוֹן, וּתְהִֽי לְרָצֽוֹן תָּמִֽיד עֲבוֹדַֽת יִשְׂרָאֵֽל עַמֶּֽךָ.

וְתֶֽחֱזֶֽינָה עֵינֵֽינוּ בְּשֽׁוּבְךָֽ לְצִיּֽוֹן בְּרַֽחֲמִֽים.
בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, הַמַּֽחֲזִֽיר שְׁכִֽינָתֽוֹ לְצִיּֽוֹן.

הודאה[עריכה]

כשאומר "מודים", משתחווה, וזוקף ב"יְיָ". וכן בחתימת הברכה, משתחווה כשאומר "ברוך אתה", וזוקף ב"יְיָ".

מוֹדִֽים אֲנַֽחְנוּ לָֽךְ, שָֽׁאַתָּה־הֽוּא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵֽי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָֽם וָעֶֽד,[9] מָגֵֽן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה־הֽוּא לְדֹֽר וָדֹֽר. נוֹדֶה־לְּךָֽ[10] וּנְסַפֵּֽר תְּהִלָּתֶֽךָ, עַל־חַיֵּֽינוּ הַמְּסוּרִֽים בְּיָדֶֽךָ, וְעַל־נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּקוּדֽוֹת לָֽךְ, וְעַל־נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּכׇל־יֽוֹם עִמָּֽנוּ, וְעַל־נִפְלְאוֹתֶֽיךָ וְטוֹבוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּכׇל־עֵֽת, עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר וְצׇֽהֳרָֽיִם. הַטּֽוֹב כִּֽי לֹא־כָלֽוּ רַֽחֲמֶֽיךָ, וְהַֽמְרַחֵֽם כִּֽי לֹא־תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ, מֵֽעוֹלָֽם קִוִּֽינוּ לָֽךְ.    בחזרת הש"ץ, הקהל אומרים מודים דרבנן:
מוֹדִֽים אֲנַֽחְנוּ לָֽךְ, שָֽׁאַתָּה־הֽוּא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵֽי אֲבוֹתֵֽינוּ, אֱלֹהֵֽי כׇל־בָּשָֽׁר, יֽוֹצְרֵֽנוּ יוֹצֵֽר בְּרֵאשִֽׁית. בְּרָכֽוֹת וְהֽוֹדָאֽוֹת לְשִׁמְךָֽ הַגָּדֽוֹל וְהַקָּדֽוֹשׁ, עַל־שֶׁהֶֽחֱיִיתָֽנוּ וְקִיַּמְתָּֽנוּ. כֵּֽן תְּחַיֵּֽנוּ וּתְקַיְּמֵֽנוּ, וְתֶֽאֱסֹֽף גָּֽלֻיּוֹתֵֽינוּ לְחַצְרֽוֹת קׇדְשֶֽׁךָ, לִשְׁמֹֽר חֻקֶּֽיךָ וְלַֽעֲשֽׂוֹת רְצוֹנֶֽךָ וּלְעׇבְדְךָֽ בְּלֵבָֽב שָׁלֵֽם, עַל־שֶֽׁאֲנַֽחְנוּ[11] מוֹדִֽים לָֽךְ,
בָּרֽוּךְ אֵֽל הַהֽוֹדָאֽוֹת.

וְעַל־כֻּלָּֽם, יִתְבָּרַֽךְ וְיִתְרוֹמַֽם שִׁמְךָֽ מַלְכֵּֽנוּ תָּמִֽיד, לְעוֹלָֽם וָעֶֽד.

בעשרת ימי תשובה: וּכְתֹֽב לְחַיִּֽים טוֹבִֽים כׇּל־בְּנֵֽי בְרִיתֶֽךָ.

וְכֹֽל הַֽחַיִּֽים יוֹדֽוּךָ סֶּֽלָה, וִיהַֽלְלֽוּ אֶת־שִׁמְךָֽ בֶּֽאֱמֶֽת, הָאֵֽל יְשֽׁוּעָתֵֽנוּ וְעֶזְרָתֵֽנוּ סֶֽלָה.
בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, הַטּֽוֹב שִׁמְךָֽ וּלְךָֽ נָאֶֽה לְהוֹדֽוֹת.

ברכת כהנים[עריכה]

בחזרת הש"ץ:

בארץ ישראל הכהנים נושאים כפיהם בשחרית, ובתענית ציבור במנחה (לרוב הפוסקים רק אם היא בזמן "מנחה קטנה").
הכהנים אומרים:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא הַבְּרָכָה הַזֹּאת שֶׁצִּוִּיתָנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרָכָה שְׁלֵמָה, וְלֹא יִהְיֶה בָּהּ שׁוּם מִכְשׁוֹל וְעָווֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

אם יש יותר מכהן אומר הש"ץ (או אחד מהקהל):
כֹּהֲנִים
הכהנים מברכים:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה.
הש"ץ אומר והכהנים אחריו מילה במילה:
יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ׃ (אָמֵן)
יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ׃ (אָמֵן)
יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם׃ (אָמֵן)
אם אין כהנים (או בחוץ לארץ) אומר הש"ץ:
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, בָּרְכֵנוּ בַבְּרָכָה הַמְשֻׁלֶּשֶׁת בַּתּוֹרָה הַכְּתוּבָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ, הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו כֹּהֲנִים עַם קְדוֹשֶׁךָ כָּאָמוּר:
יְבָֽרֶכְךָֽ יְיָ וְיִשְׁמְרֶֽךָ. (כֵּֽן יְהִֽי רָצֽוֹן)
יָאֵֽר יְיָ פָּנָֽיו אֵלֶֽיךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ. (כֵּֽן יְהִֽי רָצֽוֹן)
יִשָּֽׂא יְיָ פָּנָֽיו אֵלֶֽיךָ וְיָשֵֽׂם לְךָֽ שָׁלֽוֹם. (כֵּֽן יְהִֽי רָצֽוֹן)
לאחר נשיאות כפים אומר הקהל:
אַדִּיר בַּמָּרוֹם שׁוֹכֵן בִּגְבוּרָה, אַתָּה שָׁלוֹם וְשִׁמְךָ שָׁלוֹם, יְהִי רָצוֹן, שֶׁתָּשִׂים עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, חַיִּים וּבְרָכָה לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם.
הכהנים אומרים:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עָשִׂינוּ מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ, אַף אַתָּה עֲשֵׂה עִמָּנוּ כְּמָה שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ, הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם, וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשרָאֵל, וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃ (דברים כו, טו)

שלום[עריכה]

בשחרית (ובמנחה של תענית ציבור):

שִֽׂים שָׁלֽוֹם טוֹבָֽה וּבְרָכָֽה, חֵֽן וָחֶֽסֶד וְרַֽחֲמִֽים, עָלֵֽינוּ וְעַל־כׇּל־יִשְׂרָאֵֽל עַמֶּֽךָ. בָּֽרְכֵֽנוּ אָבִֽינוּ כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָֽד בְּאֽוֹר פָּנֶֽיךָ, כִּֽי בְאֽוֹר־פָּנֶֽיךָ נָתַֽתָּ לָּֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ תּוֹרַֽת חַיִּֽים וְאַֽהֲבַת חֶֽסֶד, וּצְדָקָֽה וּבְרָכָֽה וְרַֽחֲמִֽים וְחַיִּֽים וְשָׁלֽוֹם. וְטֽוֹב בְּעֵינֶֽיךָ לְבָרֵֽךְ אֶת־עַמְּךָֽ יִשְׂרָאֵֽל בְּכׇל־עֵֽת וּבְכׇל־שָׁעָֽה בִּשְׁלוֹמֶֽךָ.

   במנחה ובמעריב:

שָׁלֽוֹם רָֽב עַל־יִשְׂרָאֵֽל עַמְּךָֽ תָּשִֽׂים לְעוֹלָֽם כִּֽי אַתָּה־הֽוּא מֶֽלֶךְ אָדֽוֹן לְכׇל־הַשָּׁלֽוֹם. וְטֽוֹב בְּעֵינֶֽיךָ לְבָרֵֽךְ אֶת־עַמְּךָֽ יִשְׂרָאֵֽל בְּכׇל־עֵֽת וּבְכׇל־שָׁעָֽה בִּשְׁלוֹמֶֽךָ.

בעשרת ימי תשובה: בְּסֵֽפֶר חַיִּֽים, בְּרָכָֽה וְשָׁלֽוֹם, וּפַרְנָסָֽה טוֹבָֽה, נִזָּכֵֽר וְנִכָּתֵֽב לְפָנֶֽיךָ, אֲנַֽחְנוּ וְכׇל־עַמְּךָֽ בֵּֽית־יִשְׂרָאֵֽל, לְחַיִּֽים טוֹבִֽים וּלְשָׁלֽוֹם.

בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, הַֽמְבָרֵֽךְ אֶת־עַמּֽוֹ יִשְׂרָאֵֽל בַּשָּׁלֽוֹם.
(י"א בעשי"ת: עוֹשֶֽׂה הַשָּׁלֽוֹם.)

אלוהי נצור[עריכה]

יש אומרים כאן "יהיו לרצון":

[יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי׃ (תהלים יט, טו)]

אֱלֹהַֽי, נְצֹֽר לְשׁוֹנִֽי מֵרָֽע, וּשְׂפָתַֽי מִדַּבֵּֽר מִרְמָֽה, וְלִמְקַֽלְלַֽי נַפְשִֽׁי תִדֹּֽם, וְנַפְשִֽׁי כֶּֽעָפָֽר לַכֹּֽל תִּֽהְיֶֽה. פְּתַֽח לִבִּֽי בְּתֽוֹרָתֶֽךָ, וּבְמִצְוֹתֶֽיךָ תִּרְדֹּֽף נַפְשִֽׁי. וְכֹֽל הַחֽוֹשְׁבִֽים עָלַֽי רָעָֽה, מְהֵרָֽה הָפֵֽר עֲצָתָֽם וְקַלְקֵֽל מַֽחֲשַׁבְתָּֽם.

עֲשֵֽׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ, עֲשֵֽׂה לְמַֽעַן יְמִינֶֽךָ, עֲשֵֽׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתֶֽךָ, עֲשֵֽׂה לְמַֽעַן תּֽוֹרָתֶֽךָ.
לְמַֽעַן יֵחָֽלְצֽוּן יְדִידֶֽיךָ, הוֹשִֽׁיעָה יְמִֽינְךָֽ וַֽעֲנֵֽנִי׃ (תהלים קח, ז)

יש הנוהגים לומר כאן פסוק המתחיל וגומר באות שבה מתחיל וגומר שמו הפרטי, ואם יש לו יותר משם אחד, אומר פסוק אחד לכל שם.

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי׃ (תהלים יט, טו)

משתחוה ופוסע 3 פסיעות לאחוריו. כשאומר "עושה שלום במרומיו" מחזיר פניו לימין, וכשאומר הוא "יעשה שלום עלינו" – לשמאל.

עֹשֶֽׂה שָׁלֽוֹם (בעשי"ת: הַשָּׁלֽוֹם) בִּמְרוֹמָֽיו, הֽוּא יַֽעֲשֶֽׂה שָׁלֽוֹם עָלֵֽינוּ, וְעַל־כׇּל־עַמּֽוֹ יִשְׂרָאֵֽל, וְאִמְרֽוּ אָמֵֽן.

יְהִֽי רָצֽוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵֽי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיִּבָּֽנֶה בֵּֽית הַמִּקְדָּֽשׁ בִּמְהֵרָֽה בְיָמֵֽינוּ וְתַֽן חֶלְקֵֽנוּ בְּתֽוֹרָתֶֽךָ. וְשָֽׁם נַֽעֲבׇדְךָֽ בְּיִרְאָֽה כִּימֵֽי עוֹלָֽם וּכְשָׁנִֽים קַדְמֹֽנִיֹּֽת.
וְעָרְבָה לַייָ מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ͏יִם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת׃ (מלאכי ג, ד)


שינויי נוסחאות[עריכה]

  1. ^ נ"א: הַגָּֽשֶׁם.
  2. ^ נ"א: רְאֵה־נָֽא
  3. ^ מִטּוּבֶֽךָ – ע"פ המשנה ברורה. נוסח הגר"א: מִטּוּבָֽהּ.
  4. ^ הנוסחה הישנה (לפני הצנזור): וְלַמְשֻׁמָּדִים אַל־תְּהִֽי תִקְוָֽה, וְכׇל־הַמִּינִים כְּרֶֽגַע יֹאבֵֽדוּ, וְכׇל־אֹֽיְבֵֽי עַמְּךָֽ מְהֵרָֽה יִכָּרֵֽתוּ, וּמַלְכוּת זָדוֹן מְהֵרָה תְעַקֵּר…
  5. ^ נ"א: יֶֽהֱמוּ־נָֽא (ובסידורי רש"ס ורוו"ה ליתא)
  6. ^ נ"א: וְשִֽׂים חֶלְקֵֽנוּ עִמָּהֶֽם, וּלְעוֹלָֽם לֹֽא־נֵבֽוֹשׁ… (סדר רב עמרם; מחזור ויטרי; אבודרהם; סידור רש"ס).
  7. ^ הנוסח הקדום: וְהָשֵֽׁב הָֽעֲבוֹדָֽה… וּתְפִלָּתָֽם מְהֵרָה בְּאַֽהֲבָֽה תְקַבֵּֽל בְּרָצֽוֹן.
  8. ^ פיסוק אחר: וְהָשֵֽׁב אֶת־הָֽעֲבוֹדָֽה לִדְבִֽיר בֵּיתֶֽךָ וְאִשֵּֽׁי יִשְׂרָאֵֽל, וּתְפִלָּתָֽם…
  9. ^ פיסוק אחר: לְעוֹלָֽם וָעֶֽד צֽוּר חַיֵּֽינוּ.
  10. ^ פיסוק אחר: אַתָּה־הֽוּא. לְדֹֽר וָדֹֽר נוֹדֶה־לְּךָֽ…
  11. ^ נ"א: שֶׁאָנוּ