סידור/נוסח אשכנז/שמונה עשרה שחרית אשכנז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
< סידור‏ | נוסח אשכנז
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Merge-arrows-3.svg מתקיים דיון בו מוצע לאחד את הערך שמונה עשרה שחרית אשכנז עם הערך סידור/נוסח אשכנז/שמונה עשרה.
אם אין התנגדויות, ניתן לאחד את הערכים שבוע לאחר הצבת התבנית.

שמונה עשרה[עריכה]

פתיחה[עריכה]

לפני שאומרים "ה' שפתי תפתח" צועדים שלשה צעדים קדימה.

אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ. (תהלים נא, יז)

אבות[עריכה]

בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵֽי אֲבוֹתֵֽינוּ, אֱלֹהֵֽי אַבְרָהָֽם, אֱלֹהֵֽי יִצְחָֽק וֵֽאלֹהֵֽי יַֽעֲקֹֽב. הָאֵֽל הַגָּדֽוֹל, הַגִּבּֽוֹר וְהַנּוֹרָֽא, אֵֽל עֶלְיֽוֹן, גּוֹמֵֽל חֲסָדִֽים טוֹבִֽים, וְקוֹנֵֽה הַכֹּֽל, וְזוֹכֵֽר חַסְדֵֽי אָבֽוֹת, וּמֵבִֽיא גוֹאֵֽל לִבְנֵֽי בְנֵיהֶֽם לְמַֽעַן שְׁמֽוֹ, בְּאַֽהֲבָֽה.

בעשרת ימי תשובה: זׇכְרֵֽנוּ לְחַיִּֽים, מֶֽלֶךְ חָפֵֽץ בַּֽחַיִּֽים, וְכׇתְבֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר הַֽחַיִּֽים, לְמַֽעַנְךָֽ אֱלֹהִֽים חַיִּֽים.

מֶֽלֶךְ עוֹזֵֽר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵֽן.
בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, מָגֵֽן אַבְרָהָֽם.

גבורות[עריכה]

אַתָּֽה גִּבּֽוֹר לְעוֹלָֽם, אֲדֹנָֽי. מְחַיֵּֽה מֵתִֽים אַתָּֽה, רַֽב לְהוֹשִֽׁיעַ.

החל ממוסף של יו"ט ראשון של פסח ועד למוסף של "שמחת תורה" אומרים בארץ ישראל "מוריד הטל". וממוסף של "שמחת תורה" אומרים "משיב הרוח".

בחו"ל לא אומרים האשכנזים "מוריד הטל"

בקיץ: מוֹרִֽיד הַטָּֽל.

בחורף: מַשִּֽׁיב הָרֽוּחַ וּמוֹרִֽיד הַגֶּֽשֶׁם (נ"א: הַגָּֽשֶׁם).

מְכַלְכֵּֽל חַיִּֽים בְּחֶֽסֶד, מְחַיֵּֽה מֵתִֽים בְּרַֽחֲמִֽים רַבִּֽים, סוֹמֵֽךְ נֽוֹפְלִֽים, וְרוֹפֵֽא חוֹלִֽים, וּמַתִּֽיר אֲסוּרִֽים, וּמְקַיֵּֽם אֱמֽוּנָתֽוֹ לִֽישֵׁנֵֽי עָפָֽר. מִֽי כָמֽוֹךָ בַּֽעַל גְּבוּרֽוֹת, וּמִֽי דֽוֹמֶה־לָּךְ, מֶֽלֶךְ מֵמִֽית וּמְחַיֶּֽה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָֽה.

בעשרת ימי תשובה: מִֽי כָמֽוֹךָ אָֽב הָרַֽחֲמִֽים, זוֹכֵֽר יְצוּרָֽיו לְחַיִּֽים בְּרַֽחֲמִֽים.

וְנֶֽאֱמָֽן אַתָּֽה לְהַֽחֲיֽוֹת מֵתִֽים.
בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, מְחַיֵּֽה הַמֵּתִֽים.

קדושת ה'[עריכה]

אַתָּֽה קָדֽוֹשׁ וְשִׁמְךָֽ קָדֽוֹשׁ, וּקְדוֹשִֽׁים בְּכׇל־יֽוֹם יְהַֽלְלֽוּךָ סֶּֽלָה.
בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, הָאֵֽל הַקָּדֽוֹשׁ [בעשרת ימי תשובה: הַמֶּֽלֶךְ הַקָּדֽוֹשׁ].

חונן הדעת[עריכה]

אַתָּֽה חוֹנֵֽן לְאָדָֽם דַּֽעַת, וּמְלַמֵּֽד לֶֽאֱנֽוֹשׁ בִּינָֽה. חׇנֵּֽנוּ מֵֽאִתְּךָֽ דֵּעָֽה בִּינָֽה וְהַשְׂכֵּֽל.

בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, חוֹנֵֽן הַדָּֽעַת.

תשובה[עריכה]

הֲשִׁיבֵֽנוּ אָבִֽינוּ לְתֽוֹרָתֶֽךָ, וְקָֽרְבֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַֽעֲבֽוֹדָתֶֽךָ, וְהַֽחֲזִירֵֽנוּ בִתְשׁוּבָֽה שְׁלֵמָֽה לְפָנֶֽיךָ.

בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, הָֽרוֹצֶֽה בִתְשׁוּבָֽה.

סלח לנו[עריכה]

נוהגים להכות על החזה כשאומרים "חטאנו" ו"פשענו" סְלַח־לָֽנוּ אָבִֽינוּ כִּֽי חָטָֽאנוּ, מְחַל־לָֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ כִּֽי פָשָֽׁעְנוּ, כִּֽי מוֹחֵֽל וְסוֹלֵֽחַ אָֽתָּה.

בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, חַנּֽוּן הַמַּרְבֶּֽה לִסְלֹֽחַ.

גאולה[עריכה]

רְאֵה־נָֽא בְעׇנְיֵֽנוּ וְרִיבָֽה רִיבֵֽנוּ וּגְאָלֵֽנוּ מְהֵרָֽה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ, כִּֽי גוֹאֵֽל חָזָֽק אָֽתָּה.

בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, גּוֹאֵֽל יִשְׂרָאֵֽל.

רפואה[עריכה]

רְפָאֵֽנוּ יְיָ וְנֵֽרָפֵֽא, הֽוֹשִׁיעֵֽנוּ וְנִוָּשֵֽׁעָה, כִּֽי תְהִלָּתֵֽנוּ אָֽתָּה, וְהַֽעֲלֵֽה רְפוּאָֽה שְׁלֵמָֽה לְכׇל־מַכּוֹתֵֽינוּ.

אפשר להוסיף כאן תפילה על חולה יְהִֽי רָצֽוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְיָ אלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵֽי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁתִּשְׁלַֽח רְפוּאָֽה שְׁלֵמָֽה לשם החולה בן/בת שם האם, רְפוּאָֽה שְׁלֵמָֽה, רְפוּאַֽת הַנֶּֽפֶשׁ וּרְפוּאַֽת הַגּֽוּף, [כְּדֵֽי שֶׁיִּֽהְיֶֽה\שֶׁתִּֽהְיֶֽה חָזָֽק\חֲזָקָֽה בִּבְרִיאֽוּת הַגּֽוּף וְהַנְּשָׁמָֽה לְקַיֵּֽם תּוֹרָֽתְךָֽ הַקְּדוֹשָֽׁה], בְּתֽוֹךְ כׇּל־שְׁאָֽר חוֹלֵֽי עַמְּךָֽ יִשְׂרָאֵֽל [בְּרַֽחֲמִֽים],

כִּי־אֵֽל מֶֽלֶךְ רוֹפֵֽא נֶֽאֱמָֽן וְרַֽחֲמָֽן אָֽתָּה.

בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, רוֹפֵֽא חוֹלֵֽי עַמּֽוֹ יִשְׂרָאֵֽל.

ברכת השנים[עריכה]

בָּרֵֽךְ עָלֵֽינוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ אֶת־הַשָּׁנָֽה הַזֹּֽאת וְאֶת־כׇּל־מִינֵֽי תְבֽוּאָתָֽהּ לְטוֹבָֽה. וְתֵֽן

בחורף: טַֽל וּמָטָֽר לִבְרָכָֽה
בקיץ: בְּרָכָֽה

עַל־פְּנֵֽי הָֽאֲדָמָֽה, וְשַׂבְּעֵֽנוּ מִטּוּבֶֽךָ[1], (נ"א: מִטּוּבָֽהּ[2]), וּבָרֵֽךְ שְׁנָתֵֽנוּ כַּשָּׁנִֽים הַטּוֹבֽוֹת. בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, מְבָרֵֽךְ הַשָּׁנִֽים.

קיבוץ גלויות[עריכה]

תְּקַֽע בְּשׁוֹפָֽר גָּדֽוֹל לְּּּּּּּחֵֽרוּתֵֽנוּ, וְשָֽׂא נֵֽס לְקַבֵּֽץ גָּֽלֻיּוֹתֵֽינוּ, וְקַבְּצֵֽנוּ יַֽחַד מֵֽאַרְבַּֽע כַּנְפֽוֹת הָאָֽרֶץ.

בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, מְקַבֵּֽץ נִדְחֵֽי עַמּֽוֹ יִשְׂרָאֵֽל.

משפט[עריכה]

הָשִֽׁיבָה שֽׁוֹפְטֵֽינוּ כְּבָרִֽאשׁוֹנָֽה, וְיֽוֹעֲצֵֽינוּ כְּבַתְּחִלָּֽה. וְהָסֵֽר מִמֶּֽנוּ יָגֽוֹן וַֽאֲנָחָֽה, וּמְלֹֽךְ עָלֵֽינוּ אַתָּֽה יְיָ לְבַדְּךָֽ, בְּחֶֽסֶד וּבְרַֽחֲמִֽים, וְצַדְּקֵֽנוּ בַּמִּשְׁפָּֽט.

בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, מֶֽלֶךְ אוֹהֵֽב צְדָקָֽה וּמִשְׁפָּֽט (בעשרת ימי תשובה: הַמֶּֽלֶךְ הַמִּשְׁפָּֽט).

למינים ולמלשינים[עריכה]

וְלַמַּלְשִׁינִֽים אַל־תְּהִֽי תִקְוָֽה, וְכׇל־הָֽרִשְׁעָֽה כְּרֶֽגַע תֹּאבֵֽד, וְכׇל־אֹֽיְבֵֽי עַמְּךָֽ מְהֵרָֽה יִכָּרֵֽתוּ, וְהַזֵּדִֽים מְהֵרָֽה תְעַקֵּֽר וּתְשַׁבֵּֽר וּתְמַגֵּֽר וְתַכְנִֽיעַ בִּמְהֵרָֽה בְיָמֵֽינוּ.

בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, שׁוֹבֵֽר אֽוֹיְבִֽים וּמַכְנִֽיעַ זֵדִֽים.

על הצדיקים[עריכה]

עַל־הַצַּדִּיקִֽים וְעַל־הַֽחֲסִידִֽים וְעַל־זִקְנֵֽי עַמְּךָֽ בֵּֽית־יִשְׂרָאֵֽל וְעַל־פְּלֵיטַֽת סֽוׁפְרֵיהֶֽם וְעַל־גֵּרֵֽי הַצֶּֽדֶק וְעָלֵֽינוּ, יֶֽהֱמוּ־נָֽא רַֽחֲמֶֽיךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, וְתֵֽן שָׂכָֽר טֽוֹב לְכׇל־הַבּֽוֹטְחִֽים בְּשִׁמְךָֽ בֶּֽאֱמֶֽת, וְשִֽׂים חֶלְקֵֽנוּ עִמָּהֶֽם, וּלְעוֹלָֽם לֹֽא־נֵבֽוֹשׁ כִּֽי־בְךָֽ בָטָֽחְנוּ.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים.

ירושלים[עריכה]

וְלִירֽוּשָׁלַֽיִם עִֽירְךָֽ בְּרַֽחֲמִֽים תָּשֽׁוּב, וְתִשְׁכֹּֽן בְּתוֹכָהּ כַּֽאֲשֶֽׁר דִּבָּֽרְתָּ, וּבְנֵֽה אוֹתָֽהּ בְּקָרֽוֹב בְּיָמֵֽינוּ בִּנְיַֽן עוֹלָֽם, וְכִסֵּֽא דָוִֽד עַבְדְּךָֽ מְהֵרָֽה לְתוֹכָֽהּ תָּכִֽין.

בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, בּוֹנֵֽה יְרֽוּשָׁלָֽיִם.

משיח בן דוד[עריכה]

אֶת־צֶֽמַח דָּוִֽד עַבְדְּךָֽ מְהֵרָֽה תַצְמִֽיחַ, וְקַרְנֽוֹ תָרֽוּם בִּישֽׁוּעָתֶֽךָ. כִּי לִֽישׁוּעָֽתְךָֽ קִוִּֽינוּ כׇּל־הַיּֽוֹם.

בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, מַצְמִֽיחַ קֶֽרֶן יְשׁוּעָֽה.

שומע תפילה[עריכה]

שְׁמַֽע קוֹלֵֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, חֽוּס וְרַחֵֽם עָלֵֽינוּ, וְקַבֵּֽל בְּרַֽחֲמִֽים וּבְרָצֽוֹן אֶת־תְּפִלָּתֵֽנוּ, כִּי־אֵֽל שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלּֽוֹת וְתַֽחֲנוּנִֽים אָֽתָּה. וּמִלְּפָנֶֽיךָ מַלְכֵּֽנוּ, רֵיקָֽם אַל־תְּשִׁיבֵֽנוּ.

כאן אפשר להוסיף בקשות אישיות, ויש אומרים שעדיף לומר בקשות אישיות לפני "יהיו לרצון". בימי עצירת גשמים אומרים פה ועננו.

כִּי־אַתָּֽה שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלַּֽת עַמְּךָֽ יִשְׂרָאֵֽל בְּרַֽחֲמִֽים.

בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלָּֽה.

עבודה[עריכה]

רְצֵֽה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּעַמְּךָֽ יִשְׂרָאֵֽל וּבִתְפִלָּתָֽם, וְהָשֵֽׁב אֶת־הָֽעֲבוֹדָֽה לִדְבִֽיר בֵּיתֶֽךָ, וְאִשֵּֽׁי יִשְׂרָאֵֽל (נ"א: וְהָשֵֽׁב אֶת־הָֽעֲבוֹדָֽה לִדְבִֽיר בֵּיתֶֽךָ וְאִשֵּֽׁי יִשְׂרָאֵֽל,) וּתְפִלָּתָֽם בְּאַֽהֲבָֽה תְקַבֵּֽל בְּרָצֽוֹן, וּתְהִֽי לְרָצֽוֹן תָּמִֽיד עֲבוֹדַֽת יִשְׂרָאֵֽל עַמֶּֽךָ.


וְתֶֽחֱזֶֽינָה עֵינֵֽינוּ בְּשֽׁוּבְךָֽ לְצִיּֽוֹן בְּרַֽחֲמִֽים.
בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, הַמַּֽחֲזִֽיר שְׁכִֽינָתֽוֹ לְצִיּֽוֹן.

הודאה[עריכה]

כשיאמר מודים ישתחווה מוֹדִֽים אֲנַֽחְנוּ לָֽךְ, שָֽׁאַתָּה־הֽוּא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵֽי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָֽם וָעֶֽד, צֽוּר חַיֵּֽינוּ וּמָגֵֽן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה־הֽוּא לְדֹֽר וָדֹֽר. נוֹדֶה־לְּךָֽ (נ"א: אַתָּה־הֽוּא. לְדֹֽר וָדֹֽר נוֹדֶה־לְּךָֽ) וּנְסַפֵּֽר תְּהִלָּתֶֽךָ, עַל־חַיֵּֽינוּ הַמְּסוּרִֽים בְּיָדֶֽיךָ, וְעַל־נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּקוּדֽוֹת לָֽךְ, וְעַל־נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּכׇל־יֽוֹם עִמָּֽנוּ, וְעַל־נִפְלְאוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּכׇל־עֵֽת, עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר וְצׇֽהֳרָֽיִם. הַטּֽוֹב! כִּֽי לֹא־כָלֽוּ רַֽחֲמֶֽיךָ, וְהַֽמְרַחֵֽם! כִּֽי לֹא־תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ, מֵֽעוֹלָֽם קִוִּֽינוּ לָֽךְ.



בחזרת הש"ץ:

מודים דרבנן[עריכה]

בזמן ששליח הציבור אומר מודים, אומרים הקהל:

מוֹדִֽים אֲנַֽחְנוּ לָֽךְ, שָֽׁאַתָּה־הֽוּא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵֽי אֲבוֹתֵֽינוּ, אֱלֹהֵֽי כׇל־בָּשָֽׁר, יֽוֹצְרֵֽנוּ יוֹצֵֽר בְּרֵאשִֽׁית. בְּרָכֽוֹת וְהֽוֹדָאֽוֹת לְשִׁמְךָֽ הַגָּדֽוֹל וְהַקָּדֽוֹשׁ, עַל־שֶׁהֶֽחֱיִיתָֽנוּ וְקִיַּמְתָּֽנוּ. כֵּֽן תְּחַיֵּֽנוּ וּתְקַיְּמֵֽנוּ, וְתֶֽאֱסֹֽף גָּֽלֻיּוֹתֵֽינוּ לְחַצְרֽוֹת קׇדְשֶֽׁךָ, לִשְׁמֹֽר חֻקֶּֽיךָ וְלַֽעֲשֽׂוֹת רְצוֹנֶֽךָ וּלְעׇבְדְךָֽ בְּלֵבָֽב שָׁלֵֽם, עַל־שֶֽׁאֲנַֽחְנוּ מוֹדִֽים לָֽךְ,

בָּרֽוּךְ אֵֽל הַהֽוֹדָאֽוֹת.


וְעַל־כֻּלָּֽם, יִתְבָּרַֽךְ וְיִתְרוֹמַֽם שִׁמְךָֽ מַלְכֵּֽנוּ תָּמִֽיד, לְעוֹלָֽם וָעֶֽד.

בעשרת ימי תשובה: וּכְתֹֽב לְחַיִּֽים טוֹבִֽים כׇּל־בְּנֵֽי בְרִיתֶֽךָ.

וְכֹֽל הַֽחַיִּֽים יוֹדֽוּךָ סֶּֽלָה, וִיהַֽלְלֽוּ אֶת־שִׁמְךָֽ בֶּֽאֱמֶֽת, הָאֵֽל יְשֽׁוּעָתֵֽנוּ וְעֶזְרָתֵֽנוּ סֶֽלָה.

בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, הַטּֽוֹב שִׁמְךָֽ וּלְךָֽ נָאֶֽה לְהוֹדֽוֹת.

כשיאמר "ברוך אתה" - ישתחווה

ברכת כהנים[עריכה]

בחזרת הש"ץ:

בתפילת שחרית, ובתענית ציבור גם במנחה (לרוב הפוסקים רק אם היא בזמן "מנחה קטנה"), החזן והכהנים אומרים ברכת כהנים ככתוב כאן; אם יש יותר מכהן אחד קורא להם החזן:

כֹּֽהֲנִֽים!

(והכהנים מברכים):

בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָֽעוֹלָֽם אֲשֶֽׁר קִדְּשָֽׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתֽוֹ שֶׁל־אַֽהֲרֹֽן וְצִוָּֽנוּ לְבָרֵֽךְ אֶת־עַמּֽוֹ יִשְׂרָאֵֽל בְּאַֽהֲבָֽה: עונים: אָמֵֽן

ואומר החזן והכהנים אחריו מילה במילה:

יְבָֽרֶכְךָֽ יְיָ וְיִשְׁמְרֶֽךָ. הקהל עונה: אָמֵֽן
יָאֵֽר יְיָ פָּנָֽיו אֵלֶֽיךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ. הקהל עונה: אָמֵֽן
יִשָּֽׂא יְיָ פָּנָֽיו אֵלֶֽיךָ וְיָשֵֽׂם לְךָֽ שָׁלֽוֹם. הקהל עונה: אָמֵֽן

אם אין עולים כהנים אומר החזן:

אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵֽי אֲבוֹתֵֽינוּ, בָּֽרְכֵֽנוּ בַבְּרָכָֽה הַֽמְשֻׁלֶּֽשֶׁת בַּתּוֹרָֽה הַכְּתוּבָֽה עַל־יְדֵי משֶֽׁה עַבְדֶּֽךָ, הָֽאֲמוּרָֽה מִפִּֽי אַֽהֲרֹֽן וּבָנָֽיו כֹּֽהֲנִֽים עַם־קְדוֹשֶֽׁיךָ כָּֽאָמֽוּר:
יְבָֽרֶכְךָֽ יְיָ וְיִשְׁמְרֶֽךָ. הקהל עונה: כֵּֽן יְהִֽי רָצֽוֹן
יָאֵֽר יְיָ פָּנָֽיו אֵלֶֽיךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ. הקהל עונה: כֵּֽן יְהִֽי רָצֽוֹן
יִשָּֽׂא יְיָ פָּנָֽיו אֵלֶֽיךָ וְיָשֵֽׂם לְךָֽ שָׁלֽוֹם. הקהל עונה: כֵּֽן יְהִֽי רָצֽוֹן

שים שלום[עריכה]

בשחרית (ובמנחה של תענית ציבור):

שִֽׂים שָׁלֽוֹם טוֹבָֽה וּבְרָכָֽה, חֵֽן וָחֶֽסֶד וְרַֽחֲמִֽים, עָלֵֽינוּ וְעַל־כׇּל־יִשְׂרָאֵֽל עַמֶּֽךָ. בָּֽרְכֵֽנוּ אָבִֽינוּ כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָֽד בְּאֽוֹר פָּנֶֽיךָ, כִּֽי בְאֽוֹר־פָּנֶֽיךָ נָתַֽתָּ לָּֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ תּוֹרַֽת חַיִּֽים וְאַֽהֲבַת חֶֽסֶד, וּצְדָקָֽה וּבְרָכָֽה וְרַֽחֲמִֽים וְחַיִּֽים וְשָׁלֽוֹם.

במנחה ובמעריב:

שָׁלֽוֹם רָֽב עַל־יִשְׂרָאֵֽל עַמְּךָֽ תָּשִֽׂים לְעוֹלָֽם כִּֽי אַתָּה־הֽוּא מֶֽלֶךְ אָדֽוֹן לְכׇל־הַשָּׁלֽוֹם.

וְטֽוֹב בְּעֵינֶֽיךָ לְבָרֵֽךְ אֶת־עַמְּךָֽ יִשְׂרָאֵֽל בְּכׇל־עֵֽת וּבְכׇל־שָׁעָֽה בִּשְׁלוֹמֶֽךָ.

בעשרת ימי תשובה: בְּסֵֽפֶר חַיִּֽים, בְּרָכָֽה וְשָׁלֽוֹם, וּפַרְנָסָֽה טוֹבָֽה, נִזָּכֵֽר וְנִכָּתֵֽב לְפָנֶֽיךָ, אֲנַֽחְנוּ וְכׇל־עַמְּךָֽ בֵּֽית־יִשְׂרָאֵֽל, לְחַיִּֽים טוֹבִֽים וּלְשָׁלֽוֹם.

בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, הַֽמְבָרֵֽךְ אֶת־עַמּֽוֹ יִשְׂרָאֵֽל בַּשָּׁלֽוֹם.(בעשרת ימי תשובה יש אומרים: עוֹשֶֽׂה הַשָּׁלֽוֹם)

אלוהי נצור[עריכה]

אומרים (ויש שאין אומרים): יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי. (תהלים יט, טו).

אֱלֹהַֽי, נְצֹֽר לְשׁוֹנִֽי מֵרָֽע, וּשְׂפָתַֽי מִדַּבֵּֽר מִרְמָֽה, וְלִמְקַֽלְלַֽי נַפְשִֽׁי תִדֹּֽם, וְנַפְשִֽׁי כֶּֽעָפָֽר לַכֹּֽל תִּֽהְיֶֽה. פְּתַֽח לִבִּֽי בְּתֽוֹרָתֶֽךָ, וּבְמִצְוֹתֶֽיךָ תִּרְדֹּֽף נַפְשִֽׁי. וְכֹֽל הַחֽוֹשְׁבִֽים עָלַֽי רָעָֽה, מְהֵרָֽה הָפֵֽר עֲצָתָֽם וְקַלְקֵֽל מַֽחֲשַׁבְתָּֽם.

עֲשֵֽׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ, עֲשֵֽׂה לְמַֽעַן יְמִינֶֽךָ, עֲשֵֽׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתֶֽךָ, עֲשֵֽׂה לְמַֽעַן תּֽוֹרָתֶֽךָ. לְמַֽעַן יֵחָֽלְצֽוּן יְדִידֶֽיךָ, הוֹשִֽׁיעָה יְמִֽינְךָֽ וַֽעֲנֵֽנִי.

יש הנוהגים לומר כאן פסוק המתחיל וגומר באות שבה מתחיל וגומר שמו הפרטי, ואם יש לו יותר משם אחד, אומר פסוק אחד לכל שם.

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי. (תהלים יט, טו)

באומרו "עושה שלום במרומיו", יצעד שלושה צעדים לאחור, "הוא בְּרַֽחֲמָֽיו יעשה שלום", יחווה קידות לשמאל, לימין ולאמצע, "עלינו ועל כל ישראל",יצעד שלוש צעדים בחזרה, ויאמר "ואמרו אמן". ויש דעות אחרות.

עֹשֶֽׂה שָׁלֽוֹם (בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלֽוֹם) בִּמְרוֹמָֽיו, הֽוּא יַֽעֲשֶֽׂה שָׁלֽוֹם עָלֵֽינוּ, וְעַל־כׇּל־עַמּֽוֹ יִשְׂרָאֵֽל, וְאִמְרֽוּ אָמֵֽן.

יְהִֽי רָצֽוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵֽי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיִּבָּֽנֶה בֵּֽית הַמִּקְדָּֽשׁ בִּמְהֵרָֽה בְיָמֵֽינוּ וְתַֽן חֶלְקֵֽנוּ בְּתֽוֹרָתֶֽךָ. וְשָֽׁם נַֽעֲבׇדְךָֽ בְּיִרְאָֽה כִּימֵֽי עוֹלָֽם וּכְשָׁנִֽים קַדְמֹֽנִיֹּֽת. וְעָרְבָה לַיהוָה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ‍ִם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת. (מלאכי ג, ד)

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ ע"פ המשנה ברורה
  2. ^ ע"פ הגר"א