סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/סב
וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר וגו'. הנה מזאת הפרשה אנו רואים אשר בכל מקום שרצונו ית' להקנות להאדם קנין חדש מוכרח הקנין להתחיל גבי האדם באותו ענין שהיה בהתחלת הבריאה שאז היה כמאמרם ז"ל (בראשית רבה) מלמד שברא הקב"ה עולמות והחריבן ואמר יתהון לא הניין לי דין הניין לי והוא כי עלמין דאתחרבון בקדמיתא משום שהיו קרובים מאד להמאציל ית' ולא היה להם עדיין שום שייכות לזה העולם כי נכלל חזרה בהמקור כמאמר (ספר יצירה) אם רץ פיך לדבר ולבך להרהר שוב למקום וכו' ונשאר מהם צעקה כי נשאתני ותשליכני ומזאת הצעקה נבנה כל עולם התיקון (וכמו שמבואר בם"י שם) שלכך נאמר והחיות רצוא ושוב ועל דבר זה נכרת ברית וכו' היינו שהסתיר השי"ת את גודל האור שלא יהיה כ"כ בהתגלות מפורש רק בבחינת מטי ולא מטי רצוא ושוב ונתרחקה הבריאה מאור עד שנראה לה שיש בה כח הויה בפני עצמה ועל זה אמר הקב"ה דין הניין לי נמצא שכל תיקון הבריאה היה המסך אשר הציב השי"ת להסתיר את גודל האור כמו שמצינו בזוה"ק (אדרא נשא) שקורא למסכים תיקונים וכן כאן באאע"ה כשחפץ השי"ת להקנות לו קנין חדש הוכרח להיות עוד תיקון חדש כמו מהתחלת הבריאה, היינו כי אאע"ה היה כסא ומרכבה להשי"ת שהיה לבוש למדת אור חסדו ית' ועליו אמרו ז"ל אברהם קנין אחד רמזו ז"ל בזה שאורו של אברהם הוא ממש כמו הבהירות של יום ראשון שאומרים בו לה' הארץ ומלואה וכ"ש ז"ל על שם שקנה והקנה ושליט בעולמו להורות שנכלל עדיין כל תפיסת הבריאה באור חסדו ית' כך היה נכלל אברהם אבינו באור אחדותו ית' עד שנקרא קנין אחד ומאחר שהיה כ"כ קרוב להמאציל ית' לא היה יתכן שיהיה אצלו הולדה כי הולדה אי אפשר כי אם מצד ההסתר רק מסבת זה שנלקחה שרה לאבימלך ונסתר האור נשאר צעקה חזקה בלב אאע"ה הגם שהיה לו גודל בטוחות בהשי"ת שלא יגע בה שום רע אולם עיקר צעקתו היה מהיכן נסתעף זאת שיוכל אבימלך לבוא בגבולו אמנם על זה נאמר אני ה' הפרחתי עץ יבש הובשתי עץ לח וגו' וכמבואר (בס' מי השלוח הק') שנתהווה לו ע"י צעקתו חשק להולדה, היינו כי אצל אבימלך היה החשק להתפשט עצמו בתאות לבו ואצל א"א נתהווה מזה החשק לידת יצחק אבינו ואח"כ הראה השי"ת לאאע"ה שהקווי לזאת הישועה היה באמת אצלו גם מקודם אלא שמקודם היה טמון ואח"כ נתגלה לו הדרך לאותה ישועה וכמו שביאר אאזמו"ר הגה"ק זצללה"ה מלת לזקוניו שנאמר כאן להורות שתמיד היה בעומק לבו של אאע"ה קיוו וציפוי על זאת הישועה ולכן קורין זאת הפרשה בזה היום כי בזה היום נתעורר תמיד הנסירה שהשי"ת התחיל להלביש את אור רצונו בלבושים עד שנדמה שהבריאה נפרד ח"ו מאורו ית' ומזאת ההסתרה בעצמה נמשך כל התיקונים כי ע"י זה יגמר הזווג בשלימות שיהיה בכח עבודת הבריאה לעמוד עם כל הלבושים נוכח השי"ת פב"פ ועל זה הדרך היה נמי לידת יצחק אבינו שדוקא מחמת ההסתר שמקודם היה יתכן שיסתעף לידתו ולזה בר"ה נפקדה שרה רחל וחנה כדאי' בגמ' (ר"ה) ולהיות שבכל מקום הקליפה קודמת לפרי היינו שההסתר קודם להאור לכן קודם לידת יצחק היה צריך להיות לידת ישמעאל כי ישמעאל הוא הקליפה וההיפך לגמרי מאורו של יצחק אבינו כי יצחק אבינו היה נכלל לגמרי ברצונו ית' כי היה עולה תמימה וישמעאל היה היפך מזה שהתפשט עצמו כ"כ עד שלא השגיח על עצמו כלום לכך נאמר עליו וישב במדבר וגו' להורות שהפקיר א"ע כמדבר לבלתי ישגיח על עצמו כלום ולכן אחר שנולד יצחק שהוא הפרי אמרה שרה גרש את האמה הזאת ואת בנה כי כשנגמר הפרי זורקין לקליפה ומברכין לצדיקא דעלמא כדאי' בזוה"ק (משפטים קי"ג): ואח"כ נאמר והוכח אברהם את אבימלך על אדות באר המים וגו'. כי אותן הבארות שחפר אאע"ה ויצחק והבאר שעמד עליו יעקב אע"ה וגם אותו הבאר שנאמר עליו ביום ההוא יצא באר מים חיים מירושלים איתא (במדרש שמואל) שכולם באר אחד הם, והענין שחפרו הבארות היינו שהאבות הקדושים העמידו כלי שישפיע השי"ת חיים דרך זאת הכלי והפלשתים קטרגו על זה שאומרים שהשי"ת ישפיע חיים בלי שום כלי ואין מהצורך להאדם שיעמיד כלי כי הם רומזים על שערות שהם מותרות כדאי' בלקוטי תורה מהאר"י ז"ל ולכך הם מתנגדים לעבודה ואחר שגמר חפירת הבארות נאמר ע"כ קרא למקום ההוא באר שבע וגו' כי אחר שפעל אאע"ה שהשפעתו ית' תלך אל האדם דוקא דרך השבע מדות שהציב השי"ת שהאדם יברר עצמו בהם אז אמר בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת היינו שאני בעצמי בחרתי זאת שכל הדברים יתבררו דרך השבע מדות וכל מי שמבקש לעבוד להשי"ת מוכרח לילך דוקא דרך השבע מדות ואח"כ נאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם, היינו כי אצל שם בן נח נאמר והוא כהן לאל עליון וזה מורה על עבודה במסירת נפש לגמרי כי אם ישאר אצלו איזו נגיעה מלבושי עוה"ז אין נחשב כלל עבודה כי אל עליון מורה על עבודה שהיא למעלה מהתפיסה אכן אחר שבירר א"א את עצמו בכל השבע מדות אז הראה ששוכן השי"ת באמת גם בהלבושים מזה העולם ומי שמברר עצמו באלו המדות יכול להגיע עם כל הלבושים שלו לרצונו ית' וזה הוא שנאמר ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם כי מאותה הכרה נתחזק הויית העולם ונגמר בשלימות הרצון שאמר והיה העולם שחפץ בהויית עולם: