סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/סג
ונאמר הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד וגו'. הנה אפרים רומז על הלבוש הנמוך שבישראל בעת שהם בשפל המצב כמו שנקרא בגמ' קוטנן של שבטים ולכך כתיב כי מדי דברי בו וכמאמרם ז"ל די דברי שנתתי בו כי דבור הוא הגמר והלבוש האחרון מזה העולם כדאי' בגמ' (ברכות) פה גומר לכן נאמר בו זכור אזכרנו עוד על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם ה', היינו מחמת זה בעצמו שהוא כ"כ בלבוש נמוך ובשפל המצב לכן יהיה בכחו להשיג ישועה ממקום היותר עליון ולהגיע למקום דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי ולקבל משם כל הישועות כי דוקא מסבת הריחוק יכולין להגיע לשורש היותר עליון כדאי' בזוה"ק (לך) נשמתי כד נפקין דכר ונוקבא כחדא נפקין וכו' ואימתי מזדווגין בזיווג הגמור לבתר כד מתפרשין וכו'. הרי שעיקר הזיווג הוא ע"י הריחוק שמקודם וק"ו מן ההיפך שאמרו ז"ל (אהלות) בשעת פרישתן מאביהן מקבלת טומאה מאביהן וק"ו במדה טובה שהיא מרובה שבשעת הפרשתן והריחוק אז יכולין להגיע ליקרות השורש העליון ביותר ע"י החשק והתשוקה וגודל הצעקה הנשאר בזה הלבוש הנמוך וזהו זכור אזכרנו עוד שמורה על זכירה ביותר: