סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/נט
ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמר וגו' כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך וגו'. בזה הפסוק מעיד השי"ת על עומק לבבם של ישראל, כי עיקר הזכירה מהשי"ת הוא בעומק לבב ישראל ועל אותה הנקודה שהוא בעומק הלב מעיד השי"ת ואומר זכרתי לך חסד נעוריך, היינו כי אותה אהבה הנמצא בעומק לבבם של ישראל בלי שום טעם ודעת כלל ואינה מחמת שום טובה או מחמת איזה יראה אלא אהבה פשוטה בלי טעם נקרא חסד נעוריך שזאת אהבה נוגע באהבה פשוטה של השי"ת שהיא ג"כ בלי טעם ובלתי גבול כלל כי אהבה כזו שהיא תלויה בדבר מחמת איזה טעם כענין שמצינו בזוה"ק (הקדמה י"ב) אית מאן דרחים ליה מגו דאית ליה עותרא אורכא דיומין בנין סחרניה שליט על שנאוי וכו' דא לאו איהו אהבה דאית לי' עקרא וכו' רחימו דאקרי שלים ההוא דהוי בתרין סטרין בין בדינא בין בטיבו וכו' כי מאהבה כזו שהיא פשוטה בלי שום טעם נתברר התקשרות ישראל בשרשם העליון ית' כדאיתא בזוה"ק (תרומה) מנא ידעינן דקב"ה אתרעי ביה בבר נש ושוי מדוריה ביה כד חזינן דרדיף אבתריה בלביה ובנפשיה וברעותא וכו' ולזה מסיימינן בזה כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד וגו' כי מיירי מהיקרות הנמצא בקביעות בעומק לבב ישראל לזה אמר כי מדי דברי בו וגו' ודבור מורה על הרגל כלומר שהגוף הגשמי מישראל מורגל באותה אהבה העצומה ואמר עוד הבן יקיר לי אפרים וגו' והוא כמאמרם ז"ל במדרש אימתי נקרא בן יקיר משמתחיל לשיח ושיחה מורה נמי כמו דבור שישראל מורגלים באהבה פשוטה כזאת ולכך נאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתו, היינו כי כמו שנתן השי"ת לישראל כמה מצות שנקראו ראשית כך מקיים השי"ת נמי מצות ראשית בזה שנקראו ישראל אצלו ראשית תבואתו: ונאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים וגו'. לפי הנראה היה צריך לומר מקודם הנדחים בארץ מצרים ואח"כ האובדים בארץ אשור כי האובד הוא מרוחק יותר מהנדח כי הנדח הוא רק שנדח ממקומו אבל בקל יכולין להחזירו למקומו משא"כ האובד משמע שנאבד לגמרי. אמנם זה הוא רק בשעת ההסתר אבל ביום ההוא כשיפתח השי"ת את ההסתר אזי יתוקן מקודם האובד בארץ אשור כי כל החסרון של קליפת אשור הוא רק שמתגאה ביותר מסבת ההסתר ובאמת העמיד השי"ת זה ההסתר אכן הוא קיבל בעצמו גאות ביותר כמו שמצינו גבי קרח שהיה נראה לו שהוא הגדול הגם שבשעת החטא נחשב הוא לאובד לגמרי כי התורה מרחקתו ביותר ע"י שהתגאה נגד משה רבינו ומי שנתרחק על פי דרך התורה הוא מרוחק ביותר עד שנקרא אובד וכדאי' בזוה"ק (תזריע) ורחוק מפנינים מכרה דהוא רחיק מפנינים עלאין וכו', אכן כאשר יפתח השי"ת את ההסתר אז יכיר גם קרח שמשה רבינו הוא גדול הימנו אזי יהיה לו תיקון תומ"י, אבל הנדח בארץ מצרים מורה שהגוף שלו נתגשם ביותר כי קליפת מצרים הוא כדכתיב וזרמת סוסים זרמתם לכן אף אחר שיפתח השי"ת את ההסתר בכל זאת יהיה נצרך לו עדיין לזכך את הגוף לבלתי יהיה מגושם כ"כ ומחמת זה יאוחר התיקון אצלו מעט לכך נאמר מקודם ובאו האובדים בארץ אשור ואח"כ הנדחים בארץ מצרים ומאי משמע שהשופר קטן מעורר את השופר גדול, היינו כפי מה שמנקה האדם את לבו שיהיה שלם עם השי"ת וזה נקרא שופר קטן כך מראה לו השי"ת כנגדו שופר גדול היינו שמשבר כנגדו כל הכיסוים וכל ההסתרות: