סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/מז
עלינו לשבח לאדון הכל וגו'. הנה זה השבח תיקן יהושע בעת שנכנס עם ישראל לארץ ישראל וכמו שביארנו לעיל בשם רב האי גאון ז"ל מלת עלינו שמפרש בו כמאמרם ז"ל מאן דאמר עלי כמאן דטעין על כתפיה דמי. והענין הוא כי ארץ ישראל רומז על מלכות שמים ומדת מלכות שמים נקרא בזוה"ק (סבא משפטים צה) עולימתא שפירתא דלית לה עיינין לזה כשנכנס שם יהושע עם ישראל אמר עלינו לשבח ומאן דאמר עלי כמו דמנח על כתפיה, היינו שמוטל על האדם להעמיק במדת מלכות שמים ולהכניס עיינין בה. כי הענין שמדת מלכות שמים לית לה עיינין הוא כמו שאמרו ז"ל בגמ' (ע"ז) הרי שגזל סאה חטים וזרעה בדין הוא שלא תצמיח אלא העולם כמנהגו נוהג, היינו כי זריעה בזה העולם הוא לבוש לתפלה כמאמרם ז"ל (שבת) אמונת זה סדר זרעים וכמבואר במדרש (ש"ט) שמאמין בחי עולמים וזורע ומבטל עצמו להשי"ת. וזהו כענין שמצינו בגמ' טהרת המים בתורת זריעה, כי בזה שמבטל את המים ומשיק אותם להמקור נטהרו בתורת זריעה כך הוא נמי הביטול מהזריעה שמאמין האדם בהשי"ת וזורע וע"י זה מחזיר לו השי"ת הצמיחה ביותר הוספה. אכן מי שגזל סאה חטים וזורע בדין הוא שלא תצמיח, כי אם היו עיינין למלכות שמים, היינו אם היה מלכות שמים בהתגלות לעיני האדם אזי היו רואים מפורש שזריעתו לאו כלום הוא שאינו רק על הגוון ואינו נקרא זריעה כלל כי באמת אינו מאמין זה הגזלן בחי העולמים שמחיה ופעל הכל אלא שמאמין בהטבע ממנהגו של עולם אלא יען שמדת מלכות שמים הוא בהעלם מאד בלי התגלות לעיני אדם לכך יכול לחשוב שהעולם כמנהגו נוהג ויש צמיחה אף להסאה גזולה, אמנם כשמעמיק אדם במלכות שמים אזי יראה מפורש שזריעת הסאה גזולה אינה זריעה כלל וכן צמיחתה אינה צמיחה כי לא עזב השי"ת ח"ו את הארץ להטבע שיהיה עולם כמנהגו נוהג אלא שהשי"ת מנהיג תמיד בידו את הטבע, וזהו עלינו לשבח, ושבח היינו עומק כדכתיב בשוא גליו אתה תשבחם שמעמיק את הגלים לעומק, וזהו נמי מלת לשבח כלומר שמוטל עלינו להעמיק היטב במלכות שמים ולהכניס בה עיינין אזי יתגלה לעינינו מפורש העומק האמתי איך שבאמת מנהיג השי"ת לבדו תמיד את הטבע ג"כ כי לא עזב ח"ו מידו שום דבר כי הרי אף בהזמן שלא היה מנהיר רק מעט המלכות שמים בארץ ישראל היו נמי רואים שהאריות היו מכלין באותן אנשים שלא ידעו משפט אלהי ארץ והאריות מורה על הקו האמצעי כדאי' בגמ' (זבחים) על הפסוק וההראל י"ב אמות וגו' מכאן שמן האמצע הוא מודד וזה שהאריות היו מכלין אותם, היינו שהקו האמצעי מארץ ישראל לא היה יכול לסבול אותן שלא הלכו בדרך התורה והיו מכלין בהם כי היו אז מעט עיינין במלכות שמים, וזהו נמי מה שאמרו ז"ל בגמ' על כוס של ברכה שצריך האדם ליתן עיניו בו וגם כל הקדושות אומרים דוקא על כוס יין והוא כי כוס של ברכה רומז נמי למדת מלכות שמים דלית ליה עיינין ולכך צריכין ליתן עיניו בו, היינו להעמיק ולהכניס בו עיינין וגם המצוה הוא דוקא על יין כי יין משכח דעת האדם לכך כשיעמיק האדם ויכניס בהכוס יין עיינין אזי ימצא בזה היין בעצמו שמחה של מצוה, וזהו נמי לאדון הכל כי רק מצד ישראל שמעמיקין במלכות שמים נקרא השי"ת אדון הכל שהם מכירין מפורש שהשי"ת הוא אדון הכל כי השם אדון הוא השם הנמוך והאחרון מכל השמות והכינויין וזה השם אדון נלקח מלשון והאדנים לעמודים שהאדנים היו חקוקים וחלולים כדי למלאות חריצי הקרשים ועל שם זה נקראו אדנים שמחזיקים הבנין מתוך חסרונם כלומר שמרגישים החסרון מהבנין ובזה מחזיקים את כל הבנין וכמו שנקרא בעל הבית אדון הבית מחמת שמרגיש היטב החסרון שיש בביתו והוא משתדל להשלים ולמלאות החסרון שיש בביתו לזה נקרא אדון הבית. ועל זה רומז נמי השם אדני ית' שהשי"ת מרגיש היטב מה שחסר לכל פרט מהבריאה וממלאה תמיד ומשלים חסרונה, אכן מצד האומות שאינם חפצים להעמיק במלכות שמים ומסתכלים רק על הגוון והלבוש ממלכות שמים ועל גוון הלבוש רואים המה דלית ליה עיינין וכדאיתא בגמ' (שלהי מנחות) שקורין את השי"ת אלהא דאלהיא, היינו שאומרים שמסר השי"ת הנהגת עולם הזה להטבע כי אין כבודו ח"ו להשגיח בתחתונים ולהרגיש בחסרונם, נמצא שמצד האומות אינו נקרא השי"ת אדון הכל, אמנם מי שמעמיק במלכות שמים מכיר מפורש שהשי"ת הוא באמת אדון הכל לכן אמר עלינו לשבח לאדון הכל וגו'. שלא עשנו כגויי הארצות וגו'. כי כאשר הכניס יהושע את ישראל לארץ וראו את גודל הדרך ארץ מהאומות הגרים שם כי היו רואים שעוסקים תמיד בישובו של עולם כמו שמצינו בגמ' (שבת פא) למה נקראו שמם חוי שטועמין את הארץ כחויא, וכן מצינו במדרש רבה (לך פ' לט) שעלה חנם בעיני אאע"ה כשראה אותם עוסקין בישובו של עולם בניכוש בשעת הניכוש ועידור בשעת העידור אמר הלואי שיהיה חלקי בארץ הזאת וכו', היינו כי כיון שראה שהם עוסקין בישוב עולם הרי הם בדרך ארץ ודרך ארץ קדמה לתורה לזה היו נושאים חן בעיניו כי אמר מאחר שיש בהם דרך ארץ לעסוק בחיי שעה כן כאשר ינהיר השי"ת את עיניהם בחיי עולם יעסקו בחיי העולם. לכן אמרו ישראל כשנכנסו לארץ שלא עשנו כגויי הארצות כי הראה להם השי"ת אשר כל הדרך ארץ שלהם אינו רק דמיון וגוון בעלמא אבל באמת המה משוללי דרך ארץ לגמרי ואדרבה הם מלאים חוצפה ועקשות ורחוקים לגמרי מישוב העולם כמו שנאמר עליהם גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם היינו שכל אלו עבודות זרות הם כדי לחטוף כל השפעות בחזקה ע"י חוצפה בגודל העקשות ואינם יכולים לקבל שום שפע בדרך ארץ כי סוברים שבחוצפה ובעקשות ישיגו הכל ובאמת נאמר על עבודות זרות כאלו אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי אבל על ישראל מה כתיב ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם וכמבואר בס' מי השלוח הק' (פ' קדושים) שישראל יקבלו ג"כ כל הטובות שיש אצל העו"ג אך באופן נאות שיכירו היטב שהשי"ת הוא הנותן וזהו שמבטיח השי"ת את ישראל ואני אתננה לכם ולכך אמרו ישראל שלא עשנו כגויי הארצות. ועל כן נקוה לך וגו' לתקן עולם במלכות שדי וגו'. היינו כי הגמר מעולם התיקון הוא בהשם שדי כדאיתא בגמ' (חגיגה יב) בשעה שברא הקב"ה את העולם היה מרחיב והולך עד שאמר הקב"ה לעולמו די וכו', היינו כי אין בכח הבריאה לסבול מאמר בלי גבול, אכן מצד השי"ת מרחיב והולך עדיין באמת מאמרו ית' עד אין סוף ובלי גבול כי כמו שבששה מורחקין הוא מאמרו ית' בלי גבול כך הוא נמי בזמן בלי גבול וכל המאמר די הוא רק מצד הבריאה וקבע אותו השי"ת בתוך ישראל שילכו בצמצומים ומי שמצמצם עצמו בהשם שדי אזי מכיר היטב במאמרו ית' שהוא מרחיב והולך עדיין עד שמוצא עצמו נכלל בזה המאמר הראשון שהוא בלי גבול נמצא שהשם שדי הוא עיקר עולם התיקון. כי המלכות שלך היא וגו'. ענין מלכות מורה על הבחירה והרצון שיש בהאדם לעבודתו ית' וישראל מסרו אז כל הכלי שלהם להשי"ת לזה אמרו כי המלכות שלך היא, היינו שאף זאת הכלי ובחירה ורצון הוא ג"כ רק מהשי"ת כדכתיב כי ממך הכל ומידך נתנו לך, וזהו כענין שמצינו בזוה"ק (פנחס רנז:) אי הכי שינוי אית וכו' אלא קדם דברא עלמא אתקרי הוא בכל אלין דרגין על שם בריין דהוו עתידין להתבראות וכו', ולפי הנראה אית שינוי עדיין כי קדם דברא עלמא היו כל אלין דרגין בכח ואחר דברא עלמא יצאו כל אלין דרגין אל הפועל אכן באמת זה החילוק בעצמו מכח לפועל הוא נמי רק שכל נברא בהתפיסה הנמוכה של הבריאה אבל מצד השי"ת אין באמת שום חילוק נמצא שאין שום שינוי מצד השי"ת והיה נקרא מלך גם טרם כל יציר נברא, וזהו כי המלכות שלך היא ככתוב בתורתך ה' ימלוך לעולם ועד, להיות שאמרו ישראל ה' ימלוך וגו' על הים בעת התגלות עוצם הבהירות לזה נשאר מאותו התגלות בעומק לבבם בקביעות עדי עד, כענין דאיתא בזוה"ק אנן נסבינן מזכור שמור מתורה שבכתב תורה שבע"פ כך נשאר בלבם של ישראל הכרה בקביעות ה' ימלוך לעולם ועד: ועל כן נקוה לך ה' אלהינו לראות מהרה בתפארת עוזך וגו' לתקן עולם במלכות שדי וגו'. הנה מזה שנאמר לתקן עולם במלכות שדי משמע שצריך תיקון ולהבין זאת וכי ברא השי"ת ח"ו דבר חסר. אמנם הענין הוא כי אלו הגבולים מזה העולם המה כפי הנראה כמו דבר חסר שצריכין תיקון כי כל מה שבגבול נופלים תחת ההפסד וההעדר אבל באמת נמשך משורש הגבולים כל עיקר הקיום מהוויות העולם כי להבין מהיכן נמשכים הגבולים הלא כמו שהוא ית' הוא בלי גבול כך כל פעולותיו המה מחויבים להיות בלי גבול אכן שורש הגבולים מבואר בגמ' (שם) בשעה שאמר הקב"ה והיה העולם היה מרחיב והולך וכו' היינו שהכל היה באין סוף ובלי גבול וכ"ד בתזוה"ק (הקדמה ב) איהו וגרמוי חד בהון אלא שאם היה התפשטות הבריאה בלי גבול לא היה בכחה לעולם לחזור ולשוב להמקור ית' לכן היה המאמר די היינו שהאציל השי"ת רצון שיהיו גבולים לצמצם גודל התפשטות הבריאה כדי שיהיה בכחה לחזור ולשוב להמקור ית'. נמצא שאלו שני המאמרים המאמר יהי שהוא בלי גבול והמאמר השני די שהוא בגבול נאצלו שניהם ממקור אחד שהמאמר הראשון יהי שהוא בלי גבול אינו נגמר בתכלית השלימות כי אם ע"י המאמר השני די שהוא בגבול אכן כל זמן שנסתר ונעלם הבהירות מהמאמר די נראה שנסתעפו ממנו כל ההפסד וההעדר לכך אנו מבקשים על כן נקוה לך ה' אלהינו לראות מהרה בתפארת עוזך וגו' ולתקן עולם במלכות שדי, היינו כי כאשר יהיה מנהיר בעולם המקור מהמאמר די אזי יהיו מכירין היטב שכל אלו הגבולים המסתעפים ממנו המה לא להפסד ולהעדר ח"ו כי אם אדרבה שיהיה בכח הבריאה על ידם לחזור להמקור ית' ובזה יהיה נגמר תכלית הבריאה בשלימות גמור נמצא שאלו הגבולים המה לקיום העולם: