סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/מח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ועל כן נקוה לך ה' אלהינו לראות מהרה בתפארת עוזך וגו' ולתקן עולם במלכות שדי. היינו שזאת הקווי יהיה תמיד בהלב כמאמרם ז"ל (שבת) צפית לישועה היינו שיצפה האדם תמיד להשי"ת שיסיר מאתו המסך המבדיל המסתיר בעדו מלראות באור תפארת עזו ית' כי כל עניני מסכים המסתירים את האור נסתעפו רק מחמת הגבולים שהם מצד האדם וכמאמרם ז"ל (חגיגה יב) בשעה שברא הקב"ה את העולם היה מרחיב והולך וכו' עד שגער בו הקב"ה והעמידו וכו' שנאמר אני אל שדי אני הוא שאמרתי לעולמי די אכן זה הגבול שאמר לעולמו די הוא רק מחמת קטנות תפיסת הבריאה שאינה יכולה לסבול בלי גבול כמאמר (ספר יצירה) ואם רץ פיך לדבר ולבך להרהר שוב למקום וכו' כי יכול להתבטל לגמרי לכך הגביל השי"ת בהמאמר די ומחמת זה נתהוו כל הגבולים כי בזה המקום שאפס תפיסת אדם שם נראה לו שיש גבול ומסך לפניו וממילא נמשך מסבת זה גבולים כאלו שהם מסכים המבדילים ומסתירים את האור כל כך עד שאומרים מה שדי כי נעבדנו. אמנם כל זאת הוא רק קודם שנתקן עולם במלכות שדי אבל אחר שיתוקן העולם במלכות שדי היינו שיסיר השי"ת את המסכים המבדילים אזי יתגלה מפורש כמו שהוא באמת מצד השי"ת שאין שום גבול כלל וכל מה שנראה מצד תפיסת אדם שהוא בגבול הוא באמת ג"כ בלי גבול כי זה המאמר די אינו סותר כלל את המאמר הראשון שהיה בלי גבול אלא שעד היום הוא מרחיב והולך וכל מה שהציב הרצון ית' שיהיה נראה לעיני האדם ע"י המאמר די שיש גבול הוא רק למען שיהיה כח הבחירה לאדם שיהיה מקום לעבודה וכפי שילך האדם בעבודה בהגבול שבתפיסתו להמליך עליו את השי"ת כך מנהיר לו השי"ת אשר באותו הגבול בעצמו שהוא בתפיסתו נמצא רצון העליון ית' הבלתי גבול רק שאין שום דרך להגיע לזה הרצון הבלתי גבול אם לא שילך בעבודה באלו הגבולים נמצא שאלו הגבולים המה הדרך להגיע על ידם להמאמר הבלתי גבול ואזי הוא הפירוש ממאמר ואם רץ פיך ולבך להרהר שוב למקום וכו' היינו אם ירצה האדם להשיג קנין בזה האור הבלתי גבול שוב למקום וכו' היינו שילך בעבודה בגבול תפיסתו אזי ישיג בגבול תפיסתו קנין בהאור הבלתי גבול וזה הוא כל המכוון מרצונו ית' בבריאת עולם שיתקן עולם במלכות שדי שישיג האדם את האור הבלתי גבול בתוך גבול הבנת תפיסתו בהכרה מפורשת שאין באמת מצד השי"ת שום גבול כלל ועל זה נאמר וכאור בוקר יזרח שמש היינו כי בזה העולם אינם רואים הוספה רק באור בוקר אבל באור השמש אינו ניכר שום הוספה ונראה שהוא בגבול ומבטיח הכתוב שלעתיד יהיו מכירין הוספה גם באור השמש כמו באור בוקר של עכשיו כי אחר שיתקן עולם במלכות שדי יהיו מכירין מפורש בכל הגבולים של עכשיו שהם באמת הכל בלי גבול וזה שנאמר ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, היינו כי בעוה"ז הוא ענין מלך רק כשיש פירוד אז צריכין למלך שיאחד את העם אבל בהתאסף העם יחד בסדר מסודר אין עוד שום מקום למלכות לזה אמר ויהי בישרון מלך היינו שגבי ישראל יתכן מלכות גם בעת שעומדים באגודה אחת בסדר מסודר באור ישר כי ענין מלך הוא כמאמרם ז"ל מלך פורץ גדר לעשות לו דרך ואין מוחין בידו היינו שאין שום גבול עומד נגדו ואותו הכח בעצמו הוא בכל נפש ישראל וכמו שרמזו ז"ל כל ישראל ראויין למלכות היינו שאין שום גבול גודר בעדם כי יכולין בעבודתם לפרוץ כל הגבולים ולבקוע כל הגדרים והמסכים המסתירים ולהגיע לבלי גבול. והנה אחר שמראה גודל הארת ישראל מראה נמי מקודם איך שהם מבוררים מההיפך ועל זה אמר מקודם לא הביט און ביעקב ואין מורה על מי שאומר שיש לו כח הויה בפני עצמו לזה אמר לא הביט און ביעקב היינו מי שמביט בעומק לבבם מכיר שפיר שאין נמצא בהם גם אחד שיאמר שיש לו כח לעצמו ולא ראה עמל בישראל ועמל מורה על מי שנשתרש בחטא כמו פת עמילה וזאת יכולין להכיר בראיה בעלמא שלא נמצא זאת כלל בישראל ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו וכמבואר במדרש תוקע ומריע ומפיל חומה היינו כי תקיעה הוא כ"ד בזוה"ק מאי תקיעה תקע יה היינו שכך העמיד השי"ת בזה העולם שחסר כביכול כבוד שמים בלעדי עבודת ישראל. ועל זה רומז הפשוטה שלפניה שעיקר הבטוחות של ישראל הוא זה שמוסרים א"ע לגמרי למלכות שמים אכן אחר שמשלימים הכבוד שמים אזי הוא באמת רצונו ית' שיהיה להם נמי אחיזה בכל לבושי עוה"ז ועל זה רומז התרועה שיש בה הפסקות וזהו תוקע ומריע ומפיל חומה היינו שאין שום קטרוג שבעולם יכול להתיצב נגדם: