סדר הדורות - רבי שמעון בן יוחאי

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבי שמעון בן יוחאי[עריכה]

ב) הוא סתם ר' שמעון רש"י שבועות (ב, ב) רשב"ם ב"ב (ק"ב)

, אע"פ שר' שמעון סתם בפ"ב דאבות שאמר הוי זהיר בקריאת שמע הוא ר' שמעון בן נתנאל דבר הלמד מענינו:

ג) והיה מלומד בנסים בענין המערה (רש"י, לכן שלחו אותו לבטל חגזירה), כדאיתא במעילה (יז, א) שבא מארץ ישראל לרומי עם ר' אלעזר בר' יוסי בן חלפתא חבירו ובטל השמד, ושד בן תלמיון נכנס בגוף בת הקיסר והוציאו ר' שמעון בן יוחאי. וכתבו שם התוס' כי ר' שמעון בן יוחאי היה כעסן ונוח לכעוס ומקפיד בדבר מועט וקלל את ר' אלעזר בר' יוסי, א"ל זכור שנדרת לאבא שלא יענישו, והתפלל עליו ונרפא. תלמיד אחד יצא לחוץ לארץ ונתעשר והיו תלמידיו מקנאין ורצו לצאת לחוץ לארץ וידע ר' שמעון בן יוחאי ברוח הקודש והוציאן לבקעה אחת והתפלל ואמר בקעה בקעה מלאי דינרי זהב וכן הוה, וא"ל אם אתם מבקשים טלו אלא תדעו מי שהוא נוטל עכשיו חלקו של עולם הבא נוטל ( רבה פרשת פקודי פנ"ב). ראה אדם אחד מלקט ספיחי שביעית א"ל ולית איסור א"ל ואין את מתיר א"ל ואין חבירי חולקין עלי וקרי עלויה ופורץ גדר ישכנו נחש וכן הות ליה, ירושלמי (ברכות פרק קמא מתני' ב'). אמר ראיתי בני עליה והם מועטים כו' אם שנים הם אני ובני מהם ויכולין לפטור את כל העולם מן הדין ואם יהיה יותם בן עוזיהו עמהם יכולין לפטור משנברא העולם, פרק לולב וערבה (סוכה מה, ב). וכתב הערוך ערך פטר כי נתברר לר' שמעון בן יוחאי שכל הצדיקים קבלו בעולם הזה מעין השמור לעולם הבא, ואלו השלשה (הוא ובנו ויותם) לא קבלו כלום, לכן זכותם גדול משארי צדיקים להגן על דורם. ובבראשית רבה וירושלמי פרק הרואה, (ירושלמי ברכות דף סה, א) מזכיר ר' שמעון בן יוחאי ואחיה השילוני, וכן הוא בזוהר, ואולי זכר אלו שכבדו מאוד לאביהם. בשבת (לג, ב), פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהם של אומה זו תקנו שוקים גשרים ומרחצאות, ר' יוסי שתק, נענה ר' שמעון בן יוחאי כל מה שתקנו לצורך עצמן כו', הלך יהודה בן גרים וסיפר הדבר ונשמע למלך אמר יהודה שעילה יתעלה יוסי ששתק יגלה לציפורי שמעון שגינה יהרג, אזל הוא ובנו ר' אלעזר טשו במערתא אתרחיש ניסא איברו להו חרובא (נס בתוך נס, שאין טעון עד שבעים שנים, חדושי אגדות) ועינא דמיא והוו משלחי מנייהו ויתבי עד צוארא בחלא ובעידן צלותא לבשו מיכסו וצלו, ישבו י"ב שנים, אתא אליהו וקם על פתח המערה ואמר מאן לודעיה לבר יוחאי דמית קיסר ובטל הגזירה, נפקו חזו אינשי דקא כרבי וזרעי אמר מניחין חיי עולם הבא ועוסקין בחיי שעה, כל מקום שנתנו עיניהם מיד נשרף, יצא בת קול וא"ל להחריב עולמי יצאתם חזרו למערתכם, אזלו וישבו עוד י"ב חודש, יצא כת קול צאו ממערה, כל היכא דהוה מחי ר' אלעזר הוה מסי ר' שמעון כו', שמע ר' פנחס כן יאיר חתניה (ע"ש שהיה חותנו, ומה שצ"ע ע"ש) כו' א"ל אוי לי שראיתיך בכך א"ל אשריך שראיתני בכך כו', דמעיקרא כי הוה מקשה ר' שמעון בן יוחאי קושיא הוה מפרק ר' פנחס בן יאיר י"ב פרוקי לסוף כי הוה מקשה ר' פנחס בן יאיר קושיא הוה מפרק ר' שמעון בן יוחאי כ"ד פרוקי כו', אמר אתקן מילתא כו'. ובבראשית רבה פרשת וישלח פרשה ע"ט ומדרש קהלת פסוק חופר גומץ וגו', ובירושלמי פ"ט דשביעית ה"א, קצת בענין אחר שהיו מקומות בספק טומאה והיה צער לכהנים לסבב והיה מקצץ תורמסין וכל מקום שהיה שם מת עלה למעלה, הלך כותי אחד והטמין מת אחד ואמר לר' שמעון בן יוחאי שלא טיהר המקום ההוא, צפה ר' שמעון בן יוחאי ברוח הקודש שהטמינו שם ואמר גוזר אני על העליונים שירדו (ר"ל שהכותי ירד למטה) ועל התחתונים (ר"ל המת) שיעלה, וכן הוה:

ד) סתם ספרי הוא ר' שמעון. לא כבעל הליכות עולם סוף שער א' שכתב שהוא רבי ישמעאל וכלהו אליבא דר' עקיבא רבו, טעה, כי ר' ישמעאל לא היה תלמיד ר' עקיבא

(ע"ש). כתב היוחסין [בסדר הדורות], וכן ספר הזוהר המאיר לכל העולם הנקרא מדרש יהי אור שהוא סודות התורה כנוהו על שמו אע"פ שהוא לא עשאו, כיון שתלמידיו ובניו ותלמידי תלמידיו עשוהו על מה שקבלו ממנו, כמו שאמרנו שהמשנה וספרא וספרי ותוספתא כולהו אליבא דר' עקיבא אף על פי שאלו הספרים נעשו על פיו יותר מששים שנה אחר מותו (ר"ל ספרא כו' נעשה ששים שנה אחר מות ר' עקיבא, כן נתחבר הזוהר אחר מות ר' שמעון בן יוחאי מתלמידי תלמידיו, אבל השלשלת הקבלה (דף ל"א ב) כתב אילו היה ספר הזוהר בשלימות היה משא גמל, ונתחבר כמו ששים שנה אחר מותו, הבין מ"ש היוחסין שנתחבר ששים שנה אחר מות ר' שמעון בן יוחאי, וזה אינו, שהרי כתב שאלו הספרים נעשו בלשון רבים דקאי על ספרא וספרי ותוספתא שעשה ר' עקיבא ותלמידיו אחר מותו ששים שנה שנה, וק"ל. ועיין בס' נובלות חכמה מ"ש בזה באריכות). ובעבור זה דברי הזוהר יותר אמתיים כי הם דברי האחרונים שראו המשנה ופסקי ההלכות ומאמרים מן האמוראים שם. ונתגלה זה הספר אחר הרמב"ן והרא"ש שלא ראוהו. וכבר הוא מוסכם בישראל שהדבר שלא יחלוק על התלמוד ואינו מפורש בתלמוד ומצינו שם מפורש שמקבלין אותו, כמו אמן של גאל ישראל, אף על פי שרש"י ורבינו חננאל והלכות גדולות ורבינו יעקב הזכירוהו , אבל בתוס' ורמב"ם לא נמצא, אבל בפסקי ברכות נמצא שפסק הרא"ש כרש"י. וכן בקידוש סעודה שלישית על היין שאינו מפורש בתלמוד והרמב"ם אמר שצריך אף על פי שהרא"ש אמר שאין צריך, ונתן טעם כי כמו שדי בלילה בקידוש אחד כן הוא ליום, וזה טעם חלוש כי בלילה רק סעודה אחת אבל ביום חייב בשתי סעודות, והזוהר מסכים לדעת הרמב"ם. וכן בתפילין בחול המועד שהראב"ד והרמב"ן לא אסרו חוץ מבעל ספר המצות והרא"ש ובתלמוד בבלי שלנו אינו מפורש אנו לוקחין סברת הזוהר שהוא אסור. וכן ברכת המזון ביחיד שהרמב"ם פסק אינה טעונה כוס והרא"ש פסק שטעונה כוס, ומצינו בזוהר שאינה טעונה כוס אלא בשלשה כמו ג' אבות. ובשלשלת הקבלה (שם) כתב, ראיתי ביוחסין דבר מתמיה והוא כמו ה' אלפים נ' נמצאו כתות אנשים שאמרו כי דברי הזוהר שהם בלשון ירושלמי הם דברי ר' שמעון בן יוחאי ואשר הם בלשון הקודש אינם דבריו, ויש אומרים שהרמב"ן מצאו בארץ ישראל ושלחו לקטלוניא אשר הלן לארגון ונפל ביד ר' משה דליאון. ויש אומרים שר' משה דליאון היה חכם ועושה אלו הפירושים משכלו ולמען יקח מחיר רב מהחכמים היה כותבם ותולה אותם על שם ר' שמעון בן יוחאי וחבורתו וזה כי היה עני ומרובה באוכלסין, עכ"ל היוחסין (עיין שם באריכות), אבל אני מאמין כי הכל הבל והאמת שר' שמעון בן יוחאי וחבורתו הקדושה אמרו הדברים ויותר הרבה, אבל יוכל להיות שלא נכתבו דבריהם בדורותם על סדר נכון אלא בקונטרסים מפוזרים ובמשך הזמן חוברו כהלכתן , כי כן עשה רבינו הקדוש בחבור המשניות וכן עשה רב אשי בחיבורי הגמרא, עכ"ל השלשלת הקבלה: