סבא אליהו/חלק ג/פרק ה
ומעתה אליכם המצוה הזאת, בני ידידי לשמור ולעשות, ככל אשר אני מצוה ומזהיר אתכם, הן בדברים הנוגעים לנפש, הן בדברים הנוגעים לגוף, ובדבר שבממון, ושמעו בנים מוסר אב, כי כשם שחלב אם לבנים, יותר נאות מחלב זולתה כמ"ש מהרי"א ז"ל בפי' ותעלהו עמה כאשר גמלתו בשמואל א'. וכ"כ ס' שבילי אמונה נתיב ה' שביל ה', לפי שחלב האם דומה למזון הילד בטבעו ומזגו ממש. כמו כן מיץ חלב זכר האב לבנים, יוציא חמאה של תורה מזולתו, אבא לקבל אלפא, שהתורה נמשלה לג' משקים, מים יין וחלב כדאיתא בפ"ק דתענית, והוא נהנה בהנקת בנו, ק"ו מהאם שנהנית בהנקת הבן, כמו שהוכיחו התוס' בפ' אעפ"י סוף דף נ"ט ד"ה כגון. ועד"ז פירשו הקדמונים שני שדיך כשני עפרים. שהשדים המניקות הם כב' עופרים היונקים, שהשדים עצמן יונקות בהנקתם. ותלכו במועצותי דברים, הדברים היוצאים מן הלב, ויהיו נכנסים בלב, מהם דבר שבא בחובה, דבר תורה שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, ואעפ"י שתורה היא ללמד אני צריך, דהרבה דברים צריכה תורה לזרז במקום שיש חסרון כיס, או שיצרו של אדם תוקפו, ואחרי יאיר נתיב, נתיבות יעצתי את נועצים חכמה, ושמעו מוסר וחכמו ואל תפרעו. ודרך כלל כשופר ארים קולי. ואל חכי שופר. רצוני לומר כמשאחז"ל שופר, שפרו מעשיכם. שלא אמרו הטיבו מעשיכם, לפי שכמו שבמצווה, מצוה לחוד והידור מצוה לחוד, כן בכל מעשה ומעשה, מלבד המעשה הטוב יהיה בו הידור ריחא דחנינותא ויופי. מעשיו יפים ומתוקנים, ויהיה קרבנו מהודר ולא מנחת חריבה, כי אמרינן בר"ה דף כ"ו, חוטא בל יתנאה וכו'. ואתם שפרו מעשיכם, כצדיקים שמעשיהם נאים, ומלבד הטוב שבהם יש בהם נוי, כלומר שהם מתוקנים ומסודרים באופן נאות, בצביונים בעיני אלקי' ואדם, אין בהם נפתל ועקש, וכן יש לפרש בחכמה, זיו החכמה דסוטה (מ"ט ע"א), שרש"י כתב, לא ידענא מהו. ועיין מהרש"א שם, והוא דבר מוסכם בין החכמים, שאומרים שהאמת עצמו צריך שיהא מלובש בתכשיטין של יופי ובתכסיסי מלכות. וגם חכמי א"ה כתבו כן, ולזה סמכו ענין הפוֹאֵיסִיאָה אֵפִיקָא, ואלקינו יורנו דבעי קרבן מהודר, ועיטור סופרים הל"מ שהוא יפוי הלשון, כמ"ש רש"י בפ"ד דנדרים, וברא עולמו בצביונו, נוסף על הטוביות שבו, כמ"ש הכל עשה יפה בעתו, וממדת קוננו נלמוד במעשינו הטובים, שיהיו יפים ומהודרים כמ"ש בגמ' (שבת קל"ג ע"ב), זה אלי ואנוהו. הוי דומה לו. ואעתיק כאן לשון הרב לב אהרן ביאושע כ"א דף ק"ח ע"א, כולו אומר כבוד, מסכים לדעתי ז"ל, צריך להקדים הקדמה והיא זאת, להיות האל יתברך הפועל היותר שלם שבכל השלמים, הנה כל פעולותיו נעשות בכל אופני הטוב, על צד ההכרח וע"צ היותר טוב ועל צד היופי והנוי, והנה זה מבואר מהנבואה, ובפרט מהמין האנושי, שאחר שנתן לו האל ית' כל מה שהיה נצרך ע"צ ההכרח לקיומו, כמו כח הזן הממיר תמורה מה שניתך, וכמו כן כח המנשם והדופק לדחות חום הנכרי וכיוצא, הנה נתן לו דברים אחרים ע"צ היותר טוב, כמו כפילת האברים, ב' עינים ב' אזנים וכיוצא בזה, ודברים רבים אחרים כאשר הביאו הטבעיים והרופאים, שלזה אמר הכתוב חיים וחסד עשית עמדי וגו'. שירצה לא נתת לי הצריך לאיש בהכרח לבד, אבל גם אשר ע"צ החסד והיותר טוב, עד שהשגחת בכל מה שאפשר לשמור הרוח שישאר בשיווי, וזה בדברים הכרחיים, וע"צ היותר טוב, ואולם אשר ע"צ היופי והנוי, מבואר בדברים רבים בשער והתואר וכיוצא בו, ולזה נכנס הקישוט במלאכת הרפואה, עם שאינו ריפוי חולי בהחלט, אלא בשביל שראוי שהמלאכה תקפיד במה שיקפיד בו הטבע, ומזה השדים במקום בינה וכו' עכ"ל. ומאמיתיות הקדמה זו, נדון ונוקי באתרין בכל מעשה, וכמו שדקדקתי בלשון שפרו מעשיכם, וכן אמרו על דרך זה, יש אדם נאה ללבושו וכו'. יפה פרי תאר קרא ה' שמנו. והנה אשר ראיתי אני, טוב אשר יפה, ונוי זה נאה לצדיקים, נאה להם ונאה לעולם, ומאי משולם שבמעשיו מושלם, ונאים דברי הרמב"ם במשנה ג' פ"ה דאבות, שכתב בור הוא איש אשר אין לו לא מעלות שכליות ולא מעלות המדות, ר"ל לא חכמה ולא מוסר, ועם הארץ הוא איש שיש לו מעלות המדות, אבל אין לו מעלות שכליות, וגולם הוא איש שיש לו מעלות שכליות ומעלות המדות, אמנם אינם שלימות ולא הולכות על סדר הראוי, אבל יש בהם ערבובי' ובלבולי' והתערב בהם חסרון וכו', וחכם הוא האיש שהגיע לו שני המינים מהמעלות על השלימות כמו שצריך וכו' עכ"ל. ונאים הדברים לכל ישר הולך, את האלקים יתהלך.