נתיבות עולם/נתיב כח היצר/ד

<< · נתיבות עולם · נתיב כח היצר · ד · >>

האדם הזה אשר ברא הש"י יצר הרע בקרבו צריך שישתדל להסיר את יצרו, ואף אם הוא צדיק וחסיד אל יראה בעיניו שהוא קל רק הוא דבר קשה מאוד מאוד. והענין הזה שיתפלל האדם אל הש"י תמיד שיסיר את היצר הרע ממנו, אבל מעצמו קשה הוא. כי האדם נחשב שהוא שבוי ואסור ביד מלך זקן וכסיל הוא יצר הרע שנקרא בכל מקום בשם הזה, והרי אין חבוש מתיר עצמו מבית אסורים, וצריך לאחר להתירו הוא השם יתב' אשר מוציא אותו מבית אסורים:

ובפרק בתרא דקידושין (דף פא.) פלימו הוי רגיל לומר גירא בעינא דשטן וכו', פי' שהיה מגרה בשטן לומר גירא בעיניך, שר"ל כי הוא גובר על השטן אשר הוא מתנגד לו, והמתנגד לאחד נחשב כי גירא יוצא ממנו אל אותו אחר שהוא מתנגד לו והוא דוחה אותו. וקאמר שם כי גרם זה שהשטן הביא אותו לידי מכשול, כי מכח התנגדות האדם אל השטן שהוא היצר הרע היה גובר עליו השטן כי אין האדם נחשב נגד כח השטן. וקאמר שם אלא היכי לימא לימא הכי רחמנא יגער בך השטן כלומר הש"י הוא יגער וידחה השטן. ודבר זה ראוי שיתפלל עליו האדם שהשם יתב' יסלק וידחה השטן ממנו, כי מצד האדם בעצמו אף שאדם מתנגד אל השטן הוא יצר הרע, מצד התנגדות הזה אין קיום לאדם כלל אם לא בעזר השם. ולכך תיקנו יהי רצון שתצילנו מיצר הרע וכו' וכל זה דברי חכמה מאוד. לכך אמר שם ר"מ הוי מתלוצץ בעוברי עבירה וכו' עד שהביאו השטן כמעט לידי תקלה ואמר ליה השטן אי לאו דמכריזו עלך ברקיע הזהרו מר"מ ותורתו שויתי לדמך תרי מעי, וכן ר"ע היה מתלוצץ בעוברי עבירה והביאו השטן כמעט לידי תקלה, וקאמר ליה ג"כ אי לאו דמכריזו עלך ברקיע הזהרו מר"ע ותורתו שויתי לדמך תרי מעי, וכל זה שאם יחשוב האדם כי כח יש בידו לעמוד נגד יצר הרע ושנים שהם מתנגדים זה לזה גובר האחד על השני ואין האדם יכול לעמוד נגד יצר הרע. ועם כי בודאי יש לאדם לעמוד נגד יצה"ר בכל כחו, אבל לא יחשוב כי יכול להתנגד אליו ולעמוד כנגדו, רק יחשוב שהוא דבר קשה מאוד מאוד והוא ירא מן יצר הרע, רק כי הסלוק הזה הוא מצד הש"י אשר הוא מסלק היצר הרע, אבל האדם כל זמן שאמר כי הוא בעצמו יכול להתנגד אליו ולהיות גובר עליו אז היצה"ר גובר עליו בכח כמו שנים שהם מתנגדים זה לזה, וקשה לבשר ודם לנצח אותו כאשר היצר הרע מגרה, רק יאמר כי הש"י יסלק היצר הרע ממנו ובזה הוא עצמו אין מתנגד אל השטן כ"כ, והדברים האלו אף כי נראים פשוטים הם דברים עמוקים בענין יצר הרע ואין להאריך יותר:

האדם אשר צריך להסיר היצר הרע ילמוד מאבות העולם דרכים הרבה, וכמו ששנינו במסכת אבות (פ"ב) רבי אומר הסתכל בג' דברים ואין אתה בא לידי עבירה, וכן (פ"ג) עקביא אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי חטא וכמו שהארכנו שם ע"ש. ומפני ששני המוסרים הם מוסרים חשובים מאוד לסלק יצר הרע, לכך אלו שני דברים ראש לשני פרקים:

ובפרק אין דורשין (חגיגה דף טז.) דרש רב יהודה בר נחמן מתורגמניה דריש לקיש מאי דכתיב אל תאמינו ברע ואל תבטחו באלוף אם יאמר לך יצר הרע חטא והקב"ה מוחל לך אל תאמין בו. שנאמר אל תאמינו ברע ואין רע אלא יצר הרע שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ואל תבטחו באלוף אין אלוף אלא הקב"ה שנא' אלוף נעורי אתה, שמא יאמר אדם מי מעיד בי אבני ביתו של אדם וקורות ביתו ורהיטי ביתו של אדם מעידין בו שנאמר כי אבן מקיר תזעק, תניא ר' שילא אומר שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מעידין בו שנא' כי מלאכיו יצוה לך, רבי זריקא אומר נשמתו של אדם מעידה בו שנא' משוכבת חיקך שמור פתחי פיך איזהו דבר ששרוי בחיקו של אדם הוי אומר זו נשמה, וחכמים אומרים איבריו של אדם מעידין בו שנאמר ואתם עדי נאם ה' ואני אל. גם המאמר הזה בא להודיע לאדם, כי באולי יצרו מסית אותו לחטא ויחשוב שלא יבא במשפט על זה, דבר זה הוא מן יצה"ר שבקרבו שמסית אותו על זה ועל זה אמר אל תבטחו ברע שהוא יצר הרע. ואם שכלו ירצה להטעות אותו כי הש"י אינו מעניש האדם כמו הפילוסופים הכופרים, על זה אמר שלא יאמין לשכלו. ואלו ב' דברים מטעים את האדם, כי לפעמים הטעות הוא בשביל כח המדמה שאינו שכל והוא כח יצר הרע בלבד, ולפעמים שכלו מביא אותו לידי טעות, ואמר כי אל השכל הזה אל יאמין האדם. ועל זה אמר שאם יאמר האדם מי מעיד בו, על זה אמר כי אבני ביתו וקורות ביתו מעידים עליו, ר"ל כי האדם אם הוא צדיק יש לו בית ומקום עליון מאוד בעולם שיבא שם האדם, ואם האדם הוא רשע עושה לו ג"כ מקום רע, ולכך אמר אבני ביתו וקורות ביתו מעידין עליו והכל לפי מעשיו של אדם יש לאדם דביקות במעלה או שיש לו דביקות בפחיתות. וכן אמרו במדרש (עי' שבת קנ"ב, א') כי הולך האדם לבית עולמו מלמד שיש לכל אחד ואחד מדור בפני עצמו, וזה שאמר כאן כי אבני ביתו וקורות ביתו מעידין זה כי קנה לו מדור לפי מעשיו. ומי שסובר כי שני המלאכים המלוין את האדם מעידין עליו, זה כי הש"י נתן לאדם שני מלאכים שיהיו שומרים את האדם והצדיק שומרין אותו והרשע מסלקין ממנו שמירתו, ודבר זה עדות על האדם כי אם המלאכים שומרים אותו כמו שראוי להיות אדם תחת שמירתן של מלאכים, ואם המלאכים מסתלקים ממנו מעיד זה על רשעתו. ומ"ד נשמתו של אדם מעידה בו, סובר כי הנשמה שברא הש"י באדם זכה וטהורה נתן אותה בקרבו, ואם הוא צדיק היא זכה וטהורה כמו שברא הש"י את הנשמה, אבל אם הוא בעל חטא הנשמה הזאת קבלה טומאה ותעוב ולכך הנשמה מעידה בו. ולמ"ד איבריו של אדם מעידים בו, כלומר האיברים של אדם שהם הכרת האדם והם צורתו וצלמו של אדם בהם יוכר האדם, כי כאשר האדם צדיק במעשיו אז הוא בצלם אלקים, ואם האדם רשע אז הוא נמשל כבהמות נדמה, ולפי מה שהוא צדיק במעשיו או רשע במעשיו יש הכרה באבריו שהם צלמו הן לרע הן לטוב, ולפיכך אבריו של אדם מעידין בו מה שהוא ואין להאריך בזה:

במדרש (ב"ר פ"כ) ארבעה תשוקות הן, אין תשוקתה של אשה אלא לאישה שנאמר ואל אישך תשוקתך, אין תשוקתו של יצר הרע אלא לקין וחביריו שנאמר ואליך תשוקתו, אין תשוקתן של גשמים אלא על הארץ שנאמר פקדת הארץ ותשוקקיה, ואין תשוקתו של הקב"ה אלא על ישראל שנא' ועלי תשוקתו. ולפי זה יש להקשות כי דברי חכמים אינם כך שהרי אמרו כי מניח כל העולם ומגרה בישראל. אבל דבר זה אינו קשיא כי בודאי היצר הזה מגרה באדם ויותר בישראל כי היצר מבקש להפיל הנמצא עד שיהיה בלתי נמצא וכמו שמורה עליו השם שנקרא רע, ובודאי יותר מגרה היצר הרע בישראל ובת"ח, שמבקש להפיל בית בנוי נמצא ולבטל אותו, כי ישראל הם עיקר המציאות והם בית בנוי, ממה שמגרה וחפץ לבטל בית מהורס בעצמו. וזה אמרם בפ"ק דברכות (דף ה.) אמר ר' לוי בר נחמני אמר ר"ל לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר שנא' רגזו ואל תחטאו אי אזיל מוטב ואי לא אזיל יקרא ק"ש שנא' אמרו בלבבכם על משכבכם אי אזיל מוטב ואי לא אזיל יזכיר לו יום המיתה שנא' ודומו סלה. ומה ענין יום המיתה לזה שיבטל בזה יצר הרע. אבל הפירוש הוא כי היצר הרע שהוא מגרה באדם לבטל את המציאות כאשר אמרנו, וכאשר יזכיר לו המיתה שהוא בטול האדם אין כאן עוד יצר הרע, ולכך יצר הרע לפי מעלת הדבר מתגרה בו יצה"ר. אבל דביקות היצר הרע הוא ברשעים כי הרע הוא דבק במי שמוכן לזה והם הרשעים, ולכך אין תשוקתו של יצה"ר אלא לקין וחביריו שהם רשעים ודביקותו תמיד עמו לא יסור ממנו. אבל מה שמתגרה יצה"ר הגרוי שהוא בחשובים ובעלי מעלה ביותר הוא לפי השעה כאשר השעה מוכנת לזה, אבל שיהיה לו דביקות תמידי בו זה אינו רק אצל הרשעים יש לו דביקות תמידית עמו. ולכך אמר ד' תשוקות כי הדביקות והחבור ביחד משני פנים, האחד כי הדומה יאהב ויתחבר אל הדומה אליו לגמרי וכמו שבארנו דבר זה בנתיב האהבה ע"ש, והשני הוא מצד שיושלם האחד בשני, וזה מפני שכל אחד צריך לשני ויושלם האחד עם השני. ודבר זה הפך הראשון כי הראשון הוא מצד שהם דבר אחד לגמרי ולכך הדומה יאהב את הדומה, אבל דבר זה מצד שהם מחולקים ומפני שהם מחולקים יושלם זה בזה, ולכך הש"י שהוא הטוב הגמור ומפני כך תשוקתו אל אשר הוא טוב ודבק בו, ולכך אמר אין תשוקת הקב"ה אלא על ישראל, שישראל הם הטובים וכדאיתא במסכת מנחות (דף נג:) מה שאמרו יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים, ובזה שייך התשוקה כאשר הטוב יאהב ומשתוקק לטובים. וכן ההפך יצר הרע שהוא רע בעצמו אין תשוקתו אלא לדומה לו שהם הרשעים. ואמר עוד כי אין תשוקת אשה אלא לאישה, דבר זה מצד כי משתוקק המקבל שהוא חסר אל המשפיע, והוא השתוקקת החומר אל הצורה כי נעשו דבר אחד האיש והאשה ביחד והם בעצמם מחולקים והאשה מושלמת באיש כמו שיושלם החומר בצורה והם מחולקים בעצמם לגמרי. והשני הוא השתוקקת המשפיע אל המושפע כי המשפיע ג"כ אי אפשר לו בלא מקבל שהוא משפיע אליו וצריך לו מקבל, וזה שאמר אין תשוקת גשמים אלא ארץ כי הגשמים הם משפיעים ואי אפשר בלא מקבל לכך צריכים אל המקבל הוא הארץ. הרי לך ד' תשוקות אלה אשר אין להוסיף ואין לגרוע מהם, והדברים האלו עוד עמוקים בחכמה ואין להאריך בזה:

ובפרק האורג (שבת דף קח:) תניא רשב"ע אומר המשבר כליו בחמתו והמקרע בגדיו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו יהא בעיניך כעובד ע"ז שכך אומנתו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך למחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו לך ועבוד ע"ז, אמר רבי אבין מאי קרא לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר איזה אל זר שיש בגופו של אדם הוי אומר זה יצר הרע ואי עביד למרמא אימתא על אנשי ביתא שרי ע"כ. ביארו כי כאשר האדם הוא פועל רע, כמו זה המקרע בגדיו בחמתו, נראה שגובר בו יצר הרע אשר נקרא רע ולכך מתכוין לרע, כי אם לא כן למה יפעל דבר שהוא רע לעצמו, רק בשביל היצה"ר שבו ולכך הוא פועל רע, כי הדבר שהוא רע בעצמו אין לשאול עליו למה הוא עושה דבר רע כי לכך הוא רע ומפני שהוא רע הוא פועל רע אף שהוא לעצמו. ונראה כי לכך נקט ג' דברים כנגד חלקי האדם שהם ג', המקרע בגדיו בחמתו הם שייכים לגופו של אדם שצריך בגדים לכסות גופו ופועל לגופו הרע, ואח"כ אמר המשבר כליו בחמתו שהם כלי תשמישו המשמשים לו לעשות צרכיו, וכבר בארנו כי הנפש הוא הפועל מה ששייך לאדם והוא פועל רע לנפשו לשבר כלי תשמישו, והמפזר מעותיו דבר שהוא שייך אל השכל כי לב האדם תלוי בכיסו, ועוד התבאר במקום אחר דבר זה כי לבו של אדם תלוי בכיסו. ולפיכך אלו שלשה כאשר האדם משחית אותם והם שייכים לחלקי האדם כמו שאמרנו א"כ הוא פועל הרע וזה בשביל יצר הרע שהוא רע, וכאשר יש באדם דבר שהוא רע כמו שהוא יצר הרע דבר זה נקרא ע"ז לגמרי. כי כמו שהע"ז מסלק את האדם מן הש"י כאשר נמשך אחר הע"ז, כך יצר הרע מסלק את האדם מן הש"י כאשר נמשך אחר היצר הרע, וכאלו יש לו אלוה אחר לגמרי אשר בו נבדל מן הש"י. וכבר התבאר ג"כ כי היצר הרע הוא השניות כמו שהתבאר אצל אם רואה האדם שיצרו גובר עליו יקרא ק"ש, ודבר אחד הוא הע"ז ויצה"ר, כי הע"ז נקרא השחתה שנאמר פן תשיחתון והיצר הוא ג"כ השחתה כמו שאמר כאן כי הוא מסית האדם אל השחתה, ולכך יש לאדם לדעת כי כאשר האדם הולך אחר יצרו הוא נמשך אחר העבירה לגמרי:

בפרק הרואה (ברכות דף סא.) תניא רבי יוסי הגלילי אומר צדיקים יצר טוב שופטן שנאמר לבי חלל בקרבי, רשעים יצר הרע שופטן שנא' נאם פשע לרשע בקרב לבי, בינונים זה וזה שופטן שנא' כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו. ביאור זה כי היצר טוב הוא כח נבדל טוב באדם, ויצה"ר כח נבדל רע באדם, ולכך הם שופטים ומושלים באדם. והיינו שהיצר טוב שהוא כח נבדל הוא שופט אותו ופועל בו שיעשה הטוב ולכך נאמר ולבי חלל בקרבי, ופי' זה שנעשה חלל בשביל שפועל בו יצר טוב שיעשה הטוב, וכך יצה"ר הוא כח נבדל פועל באדם שיעשה הרע, ובינונים יצר טוב ויצה"ר פועלים בו:

ואין חכם כבעל נסיון, כל זה גורם יצר הרע לאדם, כי אף אם האדם זקן וראה מעשים הרבה והיה ראוי לו שלא יהיה האדם רשע שלא יקרה ג"כ לו כמו שקרה לרשעים שהיה אחריתם לאבדון עם כל זה הוא כסיל ואינו למד מוסר, לכך נקרא יצר הרע זקן וכסיל.

ובפרק הרואה (ברכות דף נד.) חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה שנא' ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע, הרי כי האדם אינו מגיע אל הדביקות בו ית' שנרמז בלשון ואהבת את ה' אלקיך, רק אם מתגבר על יצרו ואז דבק בו ית' לגמרי, ופסוק ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשני יצריך נאמר אחר קבלת מלכות שמים, כי בזה שהוא גובר על יצרו ומסלק אותו הוא מאחד הש"י לגמרי כמו שהתבאר למעלה. ורמז בתיבה זאת שכתוב בכל לבבך דבר זה כי הלמ"ד מורה על הלב כי לשון למ"ד שהוא לשון למוד הוא הלב שבו החכמה. ובמדרש למ"ד אל תקרי למ"ד אלא לב שהלב מבין דעת שנא' חכם לב יקח מצות ע"כ, המדרש הזה בא לבאר כי הלמ"ד מורה על הלב שבו החכמה, וגם צורת הלמ"ד מורה על הלב, כי הדעת והתבונה שהיא בלב עולה מעלה מעלה מאוד וכן הלמ"ד הוא עולה למעלה. וכמו שיש בלב הלמוד יש בלב עוד יצ"ט ויצר הרע לכך יש בלב שני ביתי"ן כי שורש המלה לבב רק כי האחת היא נופלת כדרכה, והם מורים על יצר טוב ויצר הרע והם נרמזים בשני ביתי"ן כי כל יצר הוא זולת הלב והוא שני, ולכך מורה על יצר טוב ויצה"ר שני ביתי"ן כי הבי"ת היא שניה וכן יצ"ט שני וכן יצר הרע הוא שני. אבל ההפרש גדול כי יצר טוב הוא השלמת האדם ובו יושלם ולכך הוא שייך לאדם במה שהוא השלמתו, אבל יצר הרע אינו נכנס בכלל האדם לגמרי כי ראוי לסלקו והוא עומד לסלקו, ולכך הב' השניה אינה קבוע בשם לב רק היא נופלת שהרי כתוב לב בלא ב' השניה, אבל הב' האחת היא קבועה כי היצר ה הטוב אין לו הסרה כלל רק הב' השניה יש לה הסרה. ולכך לעתיד לבא כתיב (דברים, ל) ומל ה' אלקיך את לבבך וגו' שיסלק הב' השניה ויחתוך אותה ולא תשאר רק ב' אחת הוא היצר טוב, ולכך אצל המלאכים כתיב (בראשית, יח) סעדו לבכם. והנה יצר הרע אף שהוא רע בעצמו, מכל מקום על ידי יצר הרע קונה האדם הדבקות בו ית' לגמרי, כאשר גובר על יצרו ומסלק אותו ואז הוא דבק בו ית' כדכתיב ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך. ובמדרש (ויק"ר פ"א) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו במה הכתוב מדבר אם בעליונים הלא נאמר אח"כ ברכו ה' כל צבאיו אלא בתחתונים הכתוב מדבר ועליונים על ידי שהם יכולים לעמוד בתפקודתו של מקום לכך נאמר ברכו ה' מלאכיו ולא כל מלאכיו. והרי בפסוק הזה שמדבר בתחתונים מקדים התחתונים קודם המלאכים שהם עליונים, כי אותם שהם עומדים בתפקודתו של מקום ויש בהם יצר הרע והם כובשים יצר שבהם, בודאי הם קודמים למלאכים שאין בהם יצר הרע, ולכך כתיב ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו שהם גבורים לכוף את יצרם שזה נחשב גבור. ובמדרש (שם) גבורי כח עושי דברו רבי יצחק נפחא אמר אלו שומרי שביעית בנוהג שבעולם אדם עושה המצוה ליום אחד לשבת אחד לחודש אחד שמא תאמר לימות השנה ודין האי חקלא ביירי כרמיה ביירי ושבק יש לך גבור גדול מזה נאמר כאן עושי דברו ונאמר להלן וזה דבר השמיטה מה להלן שביעית אף כאן שביעית ושנו רבותינו איזהו גבור הכובש את יצרו ע"כ, ור"ל כי לכך נאמר דברו כי דבור לשון קשה כדכתיב דבר אתנו אדוני הארץ קשות, ומפני שהשמיטה היא קשה מאוד על האדם ולכך נאמר אצל שמיטה וזה דבר השמיטה, וכאן כתיב עושי דברו, ר"ל שאף שקשה הוא מכל מקום האדם הוא עושה ובשביל כך מדריגתו יותר מן המלאכים והקדימו למלאכים. ולפיכך יצר הרע שברא הש"י הוא טוב מצד זה שכאשר גובר על יצרו מעלתו על הכל, והש"י חפץ לזכות האדם ולהיות מעלתו יותר מן המלאכים על ידי זה, הוא יזכה אותנו ויציל אותנו מיצר הרע: