נתיבות עולם/נתיב העבודה/טו

<< · נתיבות עולם · נתיב העבודה · טו · >>

המצות שהם עם האדם ותמיד יסובבנהו הם שלש מצות יש לבאר עניניהם:

ובפרק התכלת (מנחות דף מג:) ת"ר חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצות תפילין בראשם ותפילין בזרועותיהם ציצית בבגדיהם מזוזות בפתחיהן ועליהם אמר דוד שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך ובשעה שנכנס דוד למרחץ וראה שעומד ערום ואמר אוי לי שאני עומד ערום בלא מצות כיון שנזכר במילה שבבשרו נתישבה דעתו לאחר שיצא אמר עליו שירה שנא' למנצח על השמינית מזמור לדוד על המילה שנתנה בשמינית, ר' אלעזר בן יעקב אומר כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מובטח שלא יחטא שנא' והחוט המשולש לא במהרה ינתק ואומר חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. יש לדעת ולהבין מעט עניין המצות האלו, ועם כי עיקר סוד המצות עמוק עמוק מי ימצאנה מכל מקום יש לך לדעת מעט. כי הש"י רוצה לזכות את האדם שיהיה מסובב בשלש מצות אלו שהם שייכים לאדם, כי התפילין הם מצות קשורים באדם, הציצית הם בבגדו שהוא רחוק מן האדם יותר מן תפילין, והמזוזה בביתו הוא עוד יותר רחוק, וכאשר הוא מסובב מג' מצות על זה נאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק. אמנם זהו טעם אלו ג' מצות על דרך הפשט, וכך מוכח בפרק שואל (שבת דף קנג.) ואמרו שם בכל עת יהיו בגדיך לבנים זה מצות ציצית ושמן על ראשך אל יחסר זה מצות תפילין מה ענין אלו שתי מצות שזכר הכתוב יותר משאר המצות. אבל פי' זה הכתוב שאמר בכל עת יהיו בגדיך לבנים, ר"ל שיהיה אל האדם זכוך הגוף עד שיהיה מסולק מן הפחיתות לגמרי וזהו בכל עת יהיו בגדיך לבנים, קרא הגוף בגד שהוא מלבוש הנשמה. וכן מוכח בפרק שואל (שם) תני התם ר' אליעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך שאלו תלמידיו את ר"א וכי אדם יודע איזה יום ימות א"ל וכ"ש ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה ואף שלמה בחכמתו אמר בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר, אמר ר' יוחנן בן זכאי משל לאדם שזימן את עבדיו לסעודה ולא קבע להם זמן פקחים שבהם קשטו את עצמן וישבו על פתח בית המלך אמרו כלום חסר לבית המלך טפשין שבהם הלכו למלאכה אמרו כלום יש סעודה בלא טורח פתאום בקש המלך את עבדיו הפקחים נכנסו לפניו כשהן מקושטין וכו', שמח המלך לקראת פקחין וכעס לקראת טפשין אמר הללו שקשטו את עצמן לסעודה ישבו ויאכלו וישתו הללו שלא קשטו את עצמן לסעודה יעמדו ויראו. ונראה לומר כי מה שאמר שחלק בגדי מלכות לעבדיו זהו הגוף שהוא בגד הנשמה, ולכך מסיים ינתנו כלי לאוצר דהיינו אל הקבר שהוא כמו אוצר, והם ילכו לבתיהם לשלום היא הנשמה וכמו שאמר בסוף שהקב"ה יאמר על גופם של צדיקים ינוחו על משכבותם ועל נשמתם הוא אומר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך:

ובמצות ציצית נתן הש"י לאדם שיהיה מזכך ומטהר גופו מן הפחיתות, ולכך אמר הכתוב וראיתם וזכרתם את כל מצות ה', כי המצות הם על ידי מעשה הגוף וכמו שהתבאר דבר זה אצל כי נר מצוה ותורה אור, כי המצות הם ע"י מעשה הגוף ומבואר שם דבר זה באריכות. וכאשר הוא רואה הציצית היוצאים מן המלבוש שהוא דומה לגוף, בזה יזכור לכל המצות כי הציצית שנקראו בלשון ציצית מלשון ציץ השדה שנקרא כך דבר שהוא יוצא אל הפעל מן האדמה, ומורה המצוה הזאת שיש לאדם שהוא אדמה יציאה אל הפעל והם המצות שמוציאין האדם אל הפועל. ולכך אמר וזכרתם את כל מצות השם, כי כל מצות הש"י על ידם יוצא האדם אל הפעל, ולפיכך כאשר יראה הציצית שהם יוצאים מן הבגד בזה יזכור שיהיה יוצא אל הפעל ע"י מצות. וצוה הש"י לתת ד' חוטין על ד' כנפות, שהם יוצאים מן הבגד בכל ד' כנפות הבגד והם נקראו ציצית, כי כל דבר שיוצא אל הפעל ונגלה נקרא כך מלשון מציץ מן החרכים שהוא לשון ראיה, וכן ציצית ראשו שהשערות צומחים מן הראש ויוצאים אל הפעל, לכך צוה שיתן ציצית על כנפי בגדו שהם יוצאים מן הבגד שיש לאדם יציאה אל הפעל. וזהו וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה', כי ע"י מצות האדם יוצא לפעל השלימות, וכאשר רואה הציצית שמורה על יציאה לפעל שיש לאדם יזכור ויעשה כל המצות שע"י כל המצות האדם יוצא לפעל השלימות לגמרי. ולכך מצות ציצית הוא שקול כנגד כל המצות, כי מצות ציצית יורה על יציאה לפעל, וזהו בכל המצות שהמצוה כל אחת בפני עצמה על ידה יוצא האדם לפעל בדבר מיוחד במה שהיא המצוה, ואלו מצות ציצית על ידה יש יציאה לפעל בכלל. ואם כי בודאי כאשר יוצא האדם אל הפעל בכל המצות בודאי דבר זה הוא יותר ויותר שיוצא האדם על ידם לגמרי, מ"מ בדבר זה שקולה מצוה זאת שהיא מצות ציצית כמו כל המצות, שהמצוה הזאת יש בה השלימות הכללי שהאדם יוצא לפעל ויושלם בכל כמו כל המצות. ולכך מצות ציצית היא בבגד שהבגד מכסה כל גופו של אדם והבגד הוא קשוט לכל האדם, ומזה ידוע לך כי המצוה הזאת היא שלימות כל האדם ויוצא האדם אל פעל השלימות שהוא כללי:

ומצות תכלת ולבן כנגד מצות עשה ולא תעשה שעל ידם יוצא האדם לפעל השלימות הגמור, וידוע כי מצות עשה על ידם קונה האדם הזכות והטוב, וזה שאמרו בכל עת יהיו בגדיך לבנים זה מצות ציצית כי הזכות הוא לבן, תכלת כנגד לא תעשה וע"י לא תעשה אין קונה האדם על ידם זכות כלל שאם לא אכל חלב או לא בא על הערוה לא קנה בזה זכות רק אין עבירה בידו שיש על זה עונש, ותכלת מורה על העונש כמו שפי' רש"י ז"ל בפ' שלח לך שהוא מלשון שכול תרגום תכלא, וז"א תכלת דומה לכסא הכבוד אשר כסא הכבוד מורה על דין שהקב"ה יושב על כסא דין לשפוט את העוברים. וזה שנא' וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' כי ע"י שיראה האדם הציצית שהם בבגדו שמורה על יציאת האדם לפעל בכלל, כי ציצית הם בבגדו שבו מכסה גופו אשר בגופו יש רמ"ח אברים וכנגד זה נתן לאדם רמ"ח מצות עשה, ויש בגופו שס"ה גידין וכנגדם נתן שס"ה מצות לא תעשה כך אמרו במדרש, ויש בבגדו שבו מכסה גופו ציצית היוצאים מן הבגד מורה על יציאה אל הפעל במצות וכל זה מורה מצות ציצית, ולשון הזה בא על דבר שיוצא אל הפעל כמו כציץ השדה כן יציץ. ומצוה הזאת היא בקרן שהקרן ג"כ יוצא מן הבגד כמו הציצית שהם יוצאים מן הקרן כך הקרן יוצא ג"כ מן הבגד, וכל זה כי מצות ציצית מורה שאדם יוצא אל הפעל וזהו ע"י המצות. וז"ש כל המקיים מצות ציצית כאלו היה מקבל פני שכינה שנא' וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות, וזה מפני כי מצוה זאת מכסה בה כל גופו ואינו דומה למצות תפילין שהם על הראש דוקא, וכן מצות מילה שהוא באבר אחד אבל מצוה זאת היא אל כל האדם שהאדם מכסה במצוה זאת כל גופו. וזהו השיעור שנתנו למצוה זאת, כי שעור טלית שחייב במצות ציצית שמכסה בו ראשו ורבו, והמצוה יש לה חיבור עם האדם שהרי היא בבגדו, ולכך המקיים מצוה זאת כאלו יש לו חיבור אל השכינה ומקבל פני השכינה, כי במצוה זאת יוצא האדם מן גופו הגשמי אל הפעל ולהיות עם הש"י, והבן הדברים האלו מאוד כי הדברים האלו עמוקים מאוד:

ואמר ושמן על ראשך אל יחסר דבר זה על יציאת הכח השכלי אל הפעל, כי השכל הוא במוח שבראש והשכל יוצא לפעל עד שיש לו דביקות בו יתב' ולכך על הראש קשורים הם התפילין. והתפילין הם נקראים שם ה' וכדכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, כי יש על האדם להוציא שכלו אל פעל השלימות ובשביל זה האדם דבק בו ית' לגמרי וכמו שדרשו (פסחים דף כב:) את ה' אלקיך לרבות ת"ח, וכבר פרשנו למעלה בנתיב התורה שאין יותר דביקות וקישור בו יתב' כמו התורה, ולכך מצות תפילין הוא שיוצא שכלו בתורה אל השלימות עד שהוא דבק בו, וזה אמרם במכלתא המניח תפילין כקורא בתורה, כלל הדבר כי הציצית שיהיה האדם יוצא אל הפעל במצות שעושה האדם ע"י גופו, ולכך הציצית הם בבגד שבו מכסה גופו, והתפילין שהם על ראשו שיהיה האדם מוציא אל הפעל כח השכלי, וזה ע"י התורה השכלית וכמו שהתבאר:

עוד יש לך לדעת בענין ציצית ותפילין של ראש ושל יד. כי הציצית בבגדו כנגד כח הגוף שהוא באדם שיהיה לו הזכות ולא יהיה עב חמרי, ובזה שיש במלבוש שלו ציצית שיוצאים מן הגלימא, שהגלימא יש לו דמיון לגולם הגוף כמו שאמרנו וע"י מצות ציצית שהיא גולמו דבק בדביקות וזכות כמו שהם החוטין הדקין שדביקים בבגד, שכל זה שהאדם שהוא גשמי חמרי תכלית שלו בדבקות בזכות מן חמרי, ולכך אמר בכל עת יהיו בגדיך לבנים זה מצות ציצית, שרצה לומר שהאדם יהיה מזכך גופו כמו שהוא הלובן שהוא זך. ואמר ושמן על ראשך אל יחסר זהו מצות תפילין שהוא על הראש, ולכך אמר זהו מצות תפילין כי השמן הוא קודש וכל קודש מושחין אותו בשמן, וזה אמר אלו תפילין של ראש, כי התפילין הם קדושים והם מונחים על הראש, ולכך קראם שמן כי כל דבר קדוש מקדשין אותו בשמן שהוא קדוש ודבר זה מורה שיקדש האדם עצמו בקדושה. ואלו שניהם רמז הכתוב במה שאמר הכתוב בכת עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר שהם שני דברים מחולקים, האחד לגוף הם הציצית והתפילין שעל הראש הוא אל כח השכלי שיש לו דביקות בקדושה אלקית, והתפילין שעל היד שהם כנגד הלב ששם הנפש שיש אל הנפש דביקות בקדושה גם כן. הרי לך כי אלו שלש מצות הם אל הגוף ואל הנפש ואל השכל, שיהיה מזכך החומר ומקדש את נפשו וכח שכלו עד שיהיה הכל בשלימות, והבן הדברים האלו כי הם דברים ברורים כאשר תבין את הדברים על אמתתם:

אמנם מצות מזוזה כאשר אלו שלש מצות כל אחת כפי מה שראוי כמו שהתבאר, כך באה מצות מזוזה לכתוב על מזוזת ביתו פרשת שמע ישראל ופרשת והיה אם שמוע, כי אלו שתי פרשיות האחת שמע בה קבלת מלכות שמים והיה אם שמוע בה קבלת המצוה כמו שהתבאר ענין אלו שתי פרשיות שהאדם חייב לקבל עליו מלכותו יתב' וקבלת עול מצות. ודבר זה גורם שהש"י שהוא מלכו אשר הוא מקבל עליו עושה כפי מה שראוי לו לעשות, כי מי שהוא מלך שומר העם אשר הוא מלך עליהם מן המתנגדים אליהם ולא יתן לבא אליהם שום רע כי לכך הוא מלך שהוא שומר עמו, וכך כאשר הש"י מלך על ישראל ומקבלים עול מלכותו ועול מצותיו, הנה הוא יתב' שומר עליהם ולא יתן המשחית לבא בפתחיהם. כי זהו ענין מצות המזוזה הזאת, כדאיתא במס' ע"ז (דף יא.) מנהגו של עולם מלך יושב מבפנים ועבדיו מבחוץ ומשמרין אותו אבל הקב"ה עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ שנא' ה' ישמור צאתך ובואך וגו', ואין מתנגד לאדם רק המזיקין והוא ית' שומר עמו מהם, כי ביתו של אדם הוא שמירתו של אדם, ולכך יש לו לכתוב ולקבוע במזוזת ביתו פ' שמע והיה אם שמוע כי בו קבלת מלכותו וגזרתו, ומצד זה הש"י שומר אותו. ואף כי כבר יש עליו תפילין ובו פרשת שמע ופרשת והיה אם שמוע, שאני בית שעשוי לשמירת האדם ולכך דבר זה הוא שמירה כאשר כותב ב' פרשיות אלו על מזוזות ביתו שהוא לשמירתו. ועוד יש להבין כי התפילין שהם על האדם וכותב בהם ג"כ פרשת שמע ופ' והיה אם שמוע מורה כי הש"י מלכותו על האדם מצד התחלת האדם, כי הראש שעליו תפילין של ראש הוא התחלה, וכן תפילין של יד שהם נגד הלב כי שם גם החיים שהוא התחלתו של אדם כי מקבל האדם מלכות שמים מצד התחלתו, והבית לאדם הוא השלמתו, ולכך קרא החכם לאשתו ביתו (שבת דף קיח:), כי כשם שהבית הוא השלמתו שכל זמן שהוא חסר בית הוא חסר השלמתו וכן אשתו היא השלמתו. וכאשר מקבל עליו מלכותו יתב' הן מצד התחלתו והן מצד השלמתו, הוא תחת מלכותו יתב' לגמרי, שהרי התחלתו והשלמתו תחת מלכותו עד שהאדם הוא לגמרי תחת מלכותו ית', ולכך פרשה שמע והיה אם שמוע על ראשו וכנגד לבבו שהוא התחלת האדם ועל מזוזת ביתו אשר הוא השלמת האדם. ומפני כי אין הש"י מלך רק על הכלל לא על היחיד לכך צוה לכתוב שמע ישראל הכתוב בתורה, לא שהוא יכתוב שהש"י אלהותו עליו שזה לא שייך, לכך הכתיבה הוא פרשה שבתורה שזה נאמר על הכלל, וכן התפילין צריך שיכתוב פרשה שהיא כתובה בתורה מטעם זה כי הש"י מלכותו על הכלל לא על היחיד, והבן אלו דברים מאוד ועליהם נאמר חונה מלאך ה' סביב ליראיו, ויש לדקדק ולהבין מאוד בדברים אלו: