נתיבות עולם/נתיב הייסורין/א

נתיבות עולם · נתיב הייסורין · א · >>

בספר משלי (משלי, ג) מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו, כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, אשרי אדם יפיק חכמה וגו'. שלמה המלך רצה לומר כאשר יסורין באים על האדם אל יהא בועט בהם רק יקבל היסורין באהבה. ואמר עוד אל תקוץ בתוכחתו, הראשון אמר כנגד יסורין של אהבה שהיה מחפש ולא מצא חטא בעצמו ובודאי הם יסורים של אהבה, וכנגד יסורין שבאים בשביל חטא אמר ואל תקוץ בתוכחתו כאשר מצא חטא בעצמו באים יסורים עליו ולא יהא קץ בתוכחתו. ואמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח, כלו' כי במוסר ובתוכחה שמביא עליו הקב"ה בשביל האהבה, איך יהיה מהפך אותם לשנאה שיהיה מואס בתוכחתו. ואמר וכאב את בן ירצה, כי כאשר מביא עליו תוכחה חוזר האב לרצות אותו כך עושה האב, וכך השם ית' כאשר מביא יסורים על האדם מרצה אותו ומרחם עליו כאב שמרחם על הבן. ואמר אשרי אדם יפיק חכמה, כלו' אם תרצה להיות נשמר מן היסורין ילמד תורה ואז יסורין בדילין ממנו, כדאיתא בפרק קמא דברכות (דף ה.) אמר ר"ל כל העוסק בתורה יסורין בדילין ממנו שנא' ובני רשף יגביהו עוף ואין עוף אלא תורה שנא' התעיף עיניך בו ואיננו ואין רשף אלא יסורין שנא' ולחומי רשף ע"כ. ודבר זה בארנו בנתיב התורה כי התורה נקראת עוף פורח בשמים, ובשביל כי היסורים הם חסרון באדם והתורה מסולקת מן החסרון רק התורה היא השלמת הכל, ולכך התורה מגביה ומעלה את האדם שאין יסורין שולטין בו שהרי התורה היא תמימה ובמדריגת התורה אין חסרון רק תמימות:

ובפרק קמא דברכות (שם) אמר רב הונא אמר רב אם רואה אדם שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו שנא' נחפשה דרכינו ונחקורה פשפש במעשיו ומצא יעשה תשובה שנא' ונשובה עד ה' פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו ואם תלה ולא מצא בידוע שיסורין של אהבה הן שנא' כי את אשר יאהב ה' יוכיח, אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין שנא' וה' חפץ דכאו החלי יכול אפילו לא קבלן מאהבה ת"ל אם תשים אשם נפשו מה אשם לדעת אף יסורין לדעת ואם קבלם עליו מאהבה מה שכרו יראה זרע יאריך ימים ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו שנא' וחפץ ה' בידו יצליח, פליגי בה רבי יעקב בר אידי ור' חמא בר חנינא חד אמר כל יסורין שיש בהם בטול תורה אינן יסורין של אהבה שנא' אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, וחד אמר כל יסורין שיש בטול תפלה אינן יסורין של אהבה שנאמר ברוך אלקים אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי א"ל ר' אבא בריה דרבי חייא בר אבא הכי אמר ר' חייא ב"א א"ר יוחנן אלו ואלו יסורין של אהבה הן שנא' כי את אשר יאהב ה' יוכיח אלא מה תלמוד לומר ומתורתך תלמדנו אל תקרי תלמדנו אלא תלמדנו דבר זה מתורתך תלמדנו ק"ו משן ועין מה שן ועין שהוא אחד מאיבריו של אדם עבד יוצא בהם לחירות יסורין שממרקין כל גופו של אדם לא כל שכן, והיינו דאמר ר"ל נאמר ברית מלח ונאמר ברית ביסורין מה ברית האמורה במלח מלח ממתקת את הבשר אף ברית האמורה ביסורין יסורין ממרקין עונותיו של אדם. ויש שהם תמהים שהקב"ה יביא על האדם יסורין משום אהבה. ופי' זה שיש לאדם לתלות היסורין קודם בחטא ממה שיתלה בבטול תורה, כי החטא הוא בודאי ראשון אל היסורין וקרובים הם אל החטא, שהחטא הוא חסרון באדם שכן הוא לשון חטא כמו אנכי אחטנו פירושו אנכי אחסרנו והיה אני ובני שלמה חטאים פי' חסרים, וכאשר האדם חטא והוא חסר ראוי שיבאו עליו היסורין שמחסרים האדם. אבל שיתלה בביטול תורה זה אינו שאף אם מבטל תלמוד תורה אין חסר בעצמו, רק נקרא חסר מפני שאפשר לו להשלים עצמו בתורה ביותר עד שהוא שלם וכאשר עומד בחסרונו כמו שהוא נברא, ודבר זה בצד מה נקרא חסר, שהאדם נברא חסר וצריך להשלים עצמו בתורה המשלמת את האדם, אבל לא כמו מי שהוא חוטא כי החוטא מחסר עצמו לגמרי מן הדבר שהוא מצווה מן השם ית' והוא מחויב לעשות. ולפיכך קודם הוא החטא לתלות בו היסורין ממה שיתלה בביטול תורה, ומכל מקום אלו שניהם שיוצא האדם ממה שראוי אליו לעשות, לכך החטא הוא הראשון שיתלה בו היסורין כמו שהתבאר, ואם לא מצא יתלה בבטול תורה כאשר הוא חסר השלמה ולכך יסורים באים עליו כי מחמת היסורין נחשב האדם חסר. ואמר אם לא מצא יתלה שהם יסורין של אהבה, ופי' יסורין של אהבה כי כאשר האדם הוא צדיק וראוי אל מעלה עליונה והאדם מצד הגוף יש בו צד מה שאינו ראוי אל אותה מעלה, שאין האדם ראוי אל אותה מעלה מצד החסרון שהוא דבר בחומר, והקב"ה מביא עליו יסורין כדי למרק הנפש שהוא דק בחומר ולסלק חומר שלו ממנו כדי להביא אותו אל המעלה העליונה שאין האדם זוכה לה שהגוף יש בו פחיתות, והיסורים ממרקים הנפש ומסלקין הנפש מן פחיתות החמרי עד שהוא טהור. ולפיכך אמר שאם לא יוכל לתלות בביטול ת"ת, שביטול ת"ת ראוי על זה היסורין ביותר שהיסורין ג"כ הם חסרון כמו שאמרנו, וראוי היסורין אל האדם שהוא חסר תורה שהוא השלמת האדם, ולפיכך יש יותר לתלות בביטול ת"ת ממה שיתלה ביסורין של אהבה. אבל אם לא יוכל לתלות בת"ת, בודאי הם יסורים של אהבה, שגם דבר זה מצד חסרון של אדם שאין ראוי למעלה העליונה עד שימרק אותו מן החמרי על ידי יסורין, כי היסורין מסלקין את האדם מן פחיתות החמרי עד שראוי האדם עד מעלה העליונה. ולפיכך נקראו יסורין של אהבה, כי מצד שהש"י אוהב אותו ורוצה לקרב את האדם אליו להיות דבק בו יתב', ויש לאדם מניעה ועכוב שאין ראוי אל הדביקות בו, לכך מביא הש"י עליו יסורין למרק את חטאו עד שראוי אל הדביקות ולכך נקראו יסורין של אהבה, לא שהפי' הוא כי בשביל אהבה הוא מביא עליו יסורין, שודאי דבר זה אין ראוי, רק שהשם יתב' אוהב אותו וחפץ בו, ומצד שהוא חפץ בו רוצה השם יתב' לקרב אותו אליו, ואין לו המעלה הזאת ולכך ממרק השם יתב' פחיתות חומר שלו עד שהוא ראוי אל הדביקות וזה מבואר:

ולפיכך אמרו אחר כך אמר רבא א"ר סחורה אמר רב הונא כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין שנאמר וה' דכאו החלי וגו', ומה שאמר הקב"ה חפץ בו ר"ל שהקב"ה חפץ בו להביא אותו אליו ויהיה קרוב אל השם ית', ולכך השם ית' מדכאו ביסורין עד שהיסורין מסלקין וממרקין פחיתות שלו אשר הוא בו מצד החמרי עד שהוא ראוי אל זה. ואמר דוקא שקבלן מאהבה, וזה כי יסורין של אהבה הם להביא אותו אל המדריגה העליונה שיהיה קרוב אל השם יתב' כמו שאמר כל שהקב"ה חפץ בו הוא מדכאו ולפיכך צריך שיקבל אותם מאהבה, כי אם אין מקבל אותם מאהבה אין לו דביקות בו ואיך יהיו יסורין של אהבה. ואמר שאם קבלם מאהבה שכרו יראה זרע יאריך ימים, יש לאדם להבין השכר הזה מי שמקבל היסורין מאהבה, כי אלו שני דברים הם באים על ידי הדבוק בו ית' לגמרי, כי ע"י הדבוק בו ית' כאשר מקבל היסורין מאהבה, לכך מקבל מן השם יתב' הברכה ממקור העליון ודבק במדת יעקב שזכה לבנים וזכה לחיים, כי יעקב אבינו לא מת כי היסורין מסלקין אותו מן פחיתות החומר עד שהוא קדוש, ולכך זוכה לזרע קדוש ממקור העליון ולחיים והבן זה. ואמר פליגי בה רבי יעקב בר אידי ורבי חמא בר חנינא וכו', וביאור זה כמו שאמרנו שהיסורין של אהבה הוא כדי לעשות לאדם דביקות בו יתב' ולצרף הנפש, ואם כן אין ראוי שיהיו היסורים מביאים הריחוק מן השם יתב' רק שיהיו מביאים הדביקות. וזהו שאמר כל יסורין שיש בהם ביטול תלמוד תורה אינם יסורים של אהבה, וידוע כי תלמוד תורה הוא הדביקות שיש לאדם אל בוראו ודבר זה אין צריך לבאר שהתבאר במקומות הרבה מאוד, ולפיכך אי אפשר שיהיו יסורין של אהבה כאשר יש ביטול תורה שאז יסורים גורמים לאדם הרחקה מן השם יתב'. וכן למ"ד כל שיש בו בטול תפלה אינם יסורים של אהבה, כי יש לאדם ג"כ דביקות עם בוראו על ידי התפלה שהוא מתדבק עם בוראו בתפלה. והבן המחלוקת כי בטול תלמוד תורה אף כי יש בזה בטול תפלה סוף סוף יש לו דביקות בו יתב' ע"י התורה ויש לכל הפחות דביקות לשכל שלו עם השם יתב', כי לנפש אין לו דביקות כ"כ מצד בטול תפלה כיון דיש אהבה וחבור מצד התורה השכלית די בזה ונקראים יסורין של אהבה, ולמאן דאמר שיש בו בטול תפלה אין זה יסורין של אהבה כי צריך שיהיה לאדם דביקות עם בוראו מצד הנפש, כי התפלה הוא לנפש האדם כי שופך נפשו לפני ה', וצריך שלא יהיה ביסוריו בטול תפלה ואז אפשר לומר שהם יסורין של אהבה, ולפי דעת שניהם אין ראוי שיהיה ביסורים של אהבה הריחוק והפירוד מן השם יתב'. ויש להבין מחלוקת זה בטול תלמוד תורה או בטול תפלה כי אלו שניהם הם הדביקות הגמור, וזה תבין ממה שאמרו יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך, כי בהמ"ק הוא לתפלה וזכר אלו שניהם ביחד כמו שבארנו זה במקום אחר:

עוד שם אמר ליה ר' אבא בריה דרבי חייא בר אבא הכי אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אלו ואלו יסורין של אהבה שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח ומה ת"ל מתורתך תלמדנו דבר זה למדנו מתורתך קל וחומר משן ועין שהוא אחד מאיבריו של אדם עבד יוצא בהן לחירות יסורין שממרקין כל גופו של אדם אינו דין שיוצא בהם האדם לחירות ע"כ. ור"ל כי מאחר שעיקר יסורין של אהבה הבאים על האדם כדי למרק ולזכך את האדם, אם כן אף שיש בהם ביטול ת"ת או ביטול תפלה סוף סוף היסורין ממעטין וממרקין את האדם, ולכך בין כך ובין כך הכל הוא יסורין של אהבה. וקאמר אם כן מה תלמוד לומר ומתורתך תלמדנו וכו', ומה מאוד נראה רחוק מדרש זה ללמוד קל וחומר משן ועין שהעבד יוצא לחירות שהיסורין ממרקין כל גופו של אדם. אבל הדברים הם ברורים ואמת, ממה שבארנו למעלה כי היסורין של אהבה מסלקין וממרקין הנשמה שיש לה דביקות אל הגוף, שכאשר חטא ונטה אחר הגוף שממנו החטא יש לה כפרה על ידי יסורין שממעטין הגוף, וראיה לזה כי העבד שהוא בעל חומר וכמו שאז"ל (יבמות דף סב.) על העבדים שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור, כי כל עבד הוא כמו בהמה נחשב שהיא חמרית, וכמו שאמרו במסכת נדה בפרק כל היד ואינהו מאי קא סברי שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור, ודברים אלו מבוארים ובארנו אותם בכמה מקומות שהעבד נחשב חמרי, וכאשר מפיל שן עבדו או מסמא האדון עינו ומחסר לו אבר מגופו וממעט אותו מגופנית ראוי שיהיה יוצא מן העבדות ויהיה בן חורין, כאשר האדון שהוא סבה לעבדות העבד מפיל שינו או מסמא את עינו וממעט את גופו שהוא עבד בשביל הגופנית שבו והרי ממעט אותו מן הגופנית ולכך יוצא בזה לחירות, ק"ו יסורין שהם ממרקין כל גופו של אדם שיהיה יוצא בהן לחירות, כלו' שכבר נתמעט הגוף שנטה אליו החטא הזה ובזה יוצא לחירות מה שנלכד במצודת החטא בשביל חטאו ויצא לחירות, וק"ו גדול מאוד זה למי שמבין דברי חכמה. ומה שאמרו שם אח"כ רבי יוחנן חלש על לגביה רבי חנינא א"ל חביבין עליך יסורין אמר ליה לא הן ולא שכרן, דשמעינן מזה שאין היסורין חביבין, דבר זה לא יקשה כך כי בודאי יש לצדיק לדאוג שלא יוכל לעמוד ביסורין ויעשה כמו שעשה איוב, ומפני כך אמר לא הן ולא שכרן אם אפשר שיהיה פטור מהן, אבל בודאי ובודאי חביבין וחביבין כאשר סובל אותם כי הם זכוך הנפש עד שהם מביאים לדבק האדם אליו יתב':