נתיבות המשפט/חידושים/צז
עובר בלאו: דכתיב לא תבא אל ביתו לאו דוקא רק ברשותו דאין לו ליקח בחזקה מיד הלוה) (וע"ב בשטר עיסקא אי מותר לתפוס:
להכנס לבית הלוה: דעל הכניסה הקפידה תורה דכתיב לא תכנוס:
ליקח בזרוע: ואם א"ר להניח לשליח ב"ד ליקחו מידו רשות ביד שליח ב"ד להכותו ואם חבל בו שליח ב"ד פטור אבל בעה"ב אסור ואם כבר המשכון ביד המלוה והלוה רוצה לחטפו ממנו ע"ל סימן ד' דעביד אינש דינא כו':
שלא בש"ה: אבל בש"ה וה"ה לאח"כ כל שנותן לו הלוה המשכון לרצונו אפי' כלי אוכל נפש מותר:
הרי הם כקרקע: ולמאן דאמר לעיל תלוש ולבסוף חברו דינו כמטלטלין צ"ל בזה טעם אחר דהא אין לוקחים רק סוגרים הדלת לבל יוכל לטחון בו וז"א בכלל לא יחבול דחבלה הוא שנוטלים ולכך באמת אם תלשן ונטלן חייב:
שאין ב"ד ממשכנין: פי' שישלחו ב"ד לסגור הדלת בעד ריחיים שלא יטחון עד שיפרע זה אין על הב"ד לעשות כמו שאין להם לעכב הלוה שלא יחרוש בשדיהו עד שיפרע ואף זהו כמוהו:
{{דה מפרש|אם נכנס היינו דעבר דאסור לעשות כן: רחיים עליונה: ה"ה תחתונה רק דא"א לעשות כן דמחובר לקרקע וקשה להפרידו אבל אם אפשר הדין שוה כמו בעליונה:
ואם חבל: העלה הסמ"ע דאין מחויב להחזיר רק בצורך מלאכה ואח"כ מקבל הימנו וכן מחזירו תמיד:
ופרות החורשות: ומכל שכן המחרישה אין לו דין כלי אוכל נפש:
חייב להחזיר: היינו בעת הצורך להחזיר דלעולם אין חיוב עליו להחזיר רק בעת הצורך דבזה אף דעבר אמילתא דרחמנא אי עביד מהני:
ואם עבר וחבל מחזיר בע"כ: היינו בעת הצורך להחזיר ולא תיכף:
אם תודה תשלם: ואם תכפור תשבע והקשה הסמ"ע בממ"נ אי לית ליה עדים דלקחו ועידי ראה למה נאמנת בשבועה הלא יש לו מגו דלהד"ם כדאמרינן בגמ' גבי כלי אוכל נפש דאף דמחויב להחזיר מ"מ יש לו מגו דלהד"ם או החזרתי ואי מיירי דאיכא עידי ראה ג"כ פשיטא דהיא נאמנת והש"ך תי' דה"א אלמנה הואיל וחס עליה רחמנא מבלי למשכנה ג"כ אין לכופה לתשלומין ומכ"ש שלא להטיל שבועה בכפירתה קמ"ל דלא:
לוקה: ומיחשב דמי משכון בתוכו אפי' נאבד באונס הואיל וחבל שלא ברשות קנאו ונתחייב בו באונסין כן הדין בחבל כלי אוכל נפש או כלי אלמנה לדידן דאין אסור אלא שלא בש"ה:
אבל לעכב: דכתיב לביתו ולא לבית ערב: וי"א מ"מ: וזהו לאו בפ"ע ואין בו מיעוט מערב וה"ה בחובל כלי אלמנה אם היא נעשית ערב:
שלא למשכן כלי: וה"ה גזבר להקדש ולעניים אף דליתא בחזרה מ"מ א"י למשכון כלי אוכל נפש או כלי אלמנה רק דאם חבל א"צ להחזיר ולכן יש להתבונן במה שנהגו כמה קהילות ליטול משכונות בגין המס ונכנסים לביתם וזהו אפשר דמותר דה"ל כמו גזבר או לביתו של ערב אבל במה שחובלים כלי אוכל נפש וכלי אלמנה יש לשים על לב מי התיר להם זאת דאסור לכל ודוחק לומר דהוי כשלוחו של מלך לגבות מס המלך ודינו של מלכות לחבל הכל וצ"ע דלאו כל המסים לצורך המלך וגם אין לדמות האסורים זה לזה דמי התיר זה בלי ראיה מוכרחת מש"ס או"ת. מותר למשכנו: וכן אם גזילה שלו ביד חבירו אפי' אין הגזילה בעין רק (שלא) זקפו בהלואה מותר לכנוס לבית חבירו למשכנו דהוי כמו שכר שכיר:
ואם זקף עליו השכר: דאז נעשה מלוה: להיות בטוח: דהיינו בתו"ז כשרואין שמבזבז שלו או כשהגיע הזמן וא"ר להתפרע רק שרוצה למשכנו סמ"ע:
פרעתי במגו: והא דבעינן מגו במלוה על פה דהואיל וכבר משכנו והחזיר לו המשכון בעדים ה"ל המשכון כאלו הוא ברשות המלוה לכך צריך מגו:
תו"ז: הש"ך השיג דהא קיימא לן בסימן ע"ח דאמרי מגו במקום חזקה:
יכולה לתפוס: אפי' ככר זהב על מזונות דלהבא:
{{דה מפרש|היא נאמנת בשבועה: