נתיבות המשפט/חידושים/צו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

וקטן:    אפי' תבעו בגדלות דכתיב כי יתן איש והכא היתה הנתינה בקטנות וכן במסרו אביו ויורש קטן תבעו פטור אבל אם לא תבעו בקטנות רק אחר שנתגדל חייב ש"ד אמנם דעת התוס' דפטור במגו דהחזרתים לך כשהיית קטן דלא הוי העזה וע"ב:

וי"א דצריך לישבע:    וכן עיקר:

שמר לקטן:    דשבועת שומרים אינו מחמת טענה:

וי"א דאין נשבעים:    וה"ה לפשיעה דפטור ולהרמב"ם בסימן ס"ו דחייב ה"נ חייב:

שהנתינה היתה כשהי' קטן:    ואם מסרו לאביו לשמור והתובע הוא יתום קטן דעת הסמ"ע דא"י להשביע והש"ך דעתו דיכול: ) (וע"ב דאפי' להסמ"ע כשתבעו בקטנות וחזר ותבעו בגדלות חייב שבועה משא"כ לענין מב"מ ולדעת התוספת אפי' בשומרים פטור וע"ב:

לעונת הפעוטות:    אבל קודם אפי' חרם אין מחרימין:

על השטרות:    פי' כגון שטען ג' שטרות מסרתי והוא מב"מ דהיינו בשטר א' אפ"ה א"צ היסת סמ"ע והש"ך כתב דקטן שי"ל שטר מאביו ומת תוה"ז והקטן פוגם שטרו או ע"א מעיד שהוא פרוע גובה בלא שבועה והאו"ת חולק והעיקר כהסמ"ע:

קנין קטן:    דכתיב ושלף איש נעלו איש ולא קטן:

החרש:    ואלם הוא כפיקח. ואם כותב בכתב אני אשבע באלה אין לו דין שבועה אבל בפקדון והלואה דמהני מושבע מפי אחרים אם השביעוהו ואומר משביעני עליך ברם שיש לך הלואה או בפקדון שמודה וכתב בכתב אין לך בידי חייב משום שבועה ובלא"ה אין בו איסור שבועה אפי' כתב שמקבל עליו תנאי זה בשבועה דלא כאו"ת:

משביעין אותה:    והיינו שיש מקום לומר שיבא לידי מקצת פרעון אבל כשברור שאין לה עכשיו כלום אין משביעין אותה עד שתתגרש ויהי' לה:

ודלא כי"ח:    והש"ך מסיק דהעיקר כי"ח אלו וכן עמא דבר באשה הנו"נ דהבעל חייב ואפי' ליכא עדים רק שמודה (או) שא"ר לישבע והכל לפי ענין נו"נ שאם אינה נו"נ לדברים גדולים אין מעשיה בדברים גדולים כלום ודוקא בדבר שיש להבעל הנאה כגון שלותה או הקיפה סחורה אפי' אבדה הסחור' אבל פשעה בפקדון אין הבעל חייב וכן אם יודע שלותה בהסתר מבעלה אין הבעל חייב לשלם ואם הבעל מת ואחרים באים להוציא מיתומים בכתבים שהאשה נתנה צריך לברר שהגיע כתבים לידו בחיי בעלה דבלא"ה חיישינן לקנוניא: