נתיבות המשפט/חידושים/פט
שכרו פרוטה: ) (ע"ב דהש"ך מסיק דדוקא כשיש כפירה שתי מעין רק דלא בעינן שיהי' כל הכפירה שתי מעין בפרעון רק אפי' כופר בקציצה ובפרעון סך הכל שתי מעין אף דעל כפירת הקציצה לא מהימן רק על כפירת הפרעון וכפירת הפרעון אינו אלא פרוטה מ"מ נשבע. אבל כשאינו עולה כל הכפירה רק פרוטה אינו נשבע. והעיקר דלא כהש"ך רק אם כל שכרו הוא רק פרוטה נשבע שלא ילך השכיר בפחי נפש אבל אם שכרו הוא יותר והכפיר' היא פרוטה אינו נשבע:
בנק"ח: חז"ל תקנוהו משום כדי חייו דשכיר והבה"ב טרוד בפועליו תיקנו שישבע השכיר ויטול ואם יש לבה"ב עד א' מסייע צ"ע אי השכיר נשבע ונוטל או"ת:
חשוד נשבע: היינו היסת:
יורשי השכיר: אפי' טוענין ברי בה"ב נשבע היסת ודוקא שמת בסוף היום אבל באמצע היום הוי תו"ז ש"ך:
עדים ששכרו ושעשה: בעידי שכירות לחוד לא סגי דשמא לא עשה מלאכה ועידי שעשה מלאכה לחוד לא סגי דבעושה מלאכה בלא שכירות לא עשו תקנת שכיר שיהיה נשבע ונוטל רק הבה"ב נשבע ויש לו מגו שלא שכרו ועיין ביאורים דאפי' בעדים רק שהלכו למדה"י יש לו מגו:
מתוך שי"ל: ואף שהוא טרוד בפועליו ומסופק ול"ש מגו מ"מ עיקר הטעם שטרוד בפועליו הוא דאמרינן שיודע בעצמו שהוא מסופק רק שמשקר לטעון ברי וכשיש לו מגו אמרינן כשטוען ברי הוא ודאי אמת:
ושכרו בע"א: ולא הוי משואיל"מ דכיון דאפי' אם היו שני עדים ששכרו לא היה השכיר נוטל רק בשבועה מש"ה כי ליכא רק ע"א לא הוי משואיל"מ רק שמחוייב לישבע שבועה כעין דאורייתא ולדעת המחבר כששכרו בע"א נשבע הבה"ב היסת ואע"פ שא"י רק במגו דלא שכרתיך ואילו היה טוען לא שכרתיך הי' חייב ש"ד מ"מ אינו נשבע רק היסת ועיין ביאורים הטעם:
אחר זמנו: דחזקה דאין בה"ב עובר בבל תלין ורמי אנפשי' ומידכר וגם חזקה שאין שכיר משהה שכרו גמרא) (וע"ב דאפי' אומן דאינו עובר בב"ת למאן דס"ל דאומן קונה בשבח כלי מ"מ אינו נשבע הבה"ב כשאין הטלית ביד האומן) (וע"ב דכשיש עדים על המקצת שעבר על ב"ת והשהה שכרו שוב השכיר נאמן גם על המקצת השני לישבע וליטול ואם תבעו בזמנו לפני עדים ואמר פרעתיך ואח"כ תבעו בב"ד אחר זמנו א"י לומר פרעתיך לא קודם ולא לומר שפרעו אחר שהכחיש לפני העדים אבל תבעו בב"ד בזמנו ופסקו שהשכיר ישבע ויטול ונשבע נאמן לומר שפרעו אח"כ אבל כשלא נשבע א"י לומר שכבר נשבע ופרעו עכשיו שנשבעין לפני שמש כמבואר סימן פ"ז ועמש"ל סימן ע"ח ואם מחולקין שהב"ה אומר שכבר עבר זמנו והשכיר אומר שהוא תו"ז הבה"ב נאמן אבל אי ליכא עדים שהוא תו"ז רק שהבה"ב מודה שהיא תי"ז חי נאמן בה"ב לומר פרעתיך בזמנו במגו שהיה אומר שהיא לאח"ז צ"ע:
שכיר יום: ושכיר שעות דיום כל היום ושכיר שעות דלילה כל הלילה ושכיר שבת וחודש יצא ביום גובה כל היום יצא בלילה גובה כל הלילה וע"ל סימן של"ט ומה שנאמר שם לענין העובר בב"ת הוי כאן לאח"ז:
שתבעו כל זמנו: ר"ל סוף זמנו וא"ל לפרוע א"כ הרי לא פרע לו קודם סמ"ע:
יום ה': הנכון כמו שהביא הט"ז ליל ה' דלא כסמ"ע או"ת:
הרי בה"ב נשבע: והש"ך פסק דא"צ רק היסת:
נשבע בנק"ח: ואם מחולקין בפרעון או באומן כיון שהטלית בידו הוי תו"ז ושכיר בזמנו שתפס וי"ל מגו דלדעת הש"ך פטור בלא שבועה כשי"ל מגו דלקוח וכן בכל הנשבעין ונוטלין שתפסו וי"ל מגו נאמן בלא שבועה) (וע"ב (סקי"ד) דאם יש עדים שמסר לידו בתורת אומנות דנאמן האומן כשהטלית בידו אפי' ל"ל מגו ואם הבה"ב טוען שמא ג"כ נאמן האומן אפילו ל"ל מגו:
היסת: ובמ"מ חייב ש"ד: