נתיבות המשפט/חידושים/פח
אלא בפרוטה: ואם תבעו במחט לדעת הרמב"ם דבמ"מ א"צ להיות שוה פרוטה ה"ה בע"א ש"ך:
פטור: היינו בטענו ברי אבל כשטוען א"י אם חטים אם שעורים חייב שעורים כשהודה בשעורים גמרא:
תבעו כו' פירות: תבעו יין והודהחומץ יין הוי ממין הטענה ש"ך:
ולפיכך אפי' יש עדים: ובסי' ת' פסק דביש עדים חייב ותי' הש"ך דהעדים א"י אם גדול אם קטן ואין התובע מכחיש אותן משא"כ הכא מיירי שהעדים אומרים ברי שעורים והתובע שטוען חטים מכחיש להעדים ופוסל אותן מש"ה לא מהני עדים) (וע"ב דהעיקר דבחטין ושעורין שהן בשעה אחת שז"א חטין וז"א שעורין היו וכמ"ש בסי' ת' בז"א גדול וז"א קטן דהוא מטעם הודאה ולא מטעם מחילה וכמ"ש בסמוך מהני עדים דהודאה שאינה ברורה היא כמבואר בסי' קל"ח ס"ו דשם ג"כ משום הודאה הוא ומהני עדים משא"כ כשהחטים ושעורים הן בזמנים מתחלפין דהוא מטעם מחילה לא מהני עדים וז"ב:
דהוי כאילו מחל: והש"ך הכריע כהרמ"ה דאין הטעם בחו"ש משום הודאה ומחילה רק מטעם שיכול לומר משטה ויכול לחזור מהודאתו אבל כשעומד בהודאתו וכ"ש כשיש עדים דחייב ובתומים מסכים כהמחבר) (וע"ב דהעיקר שאין כאן מחלוקת בין הפוסקים כלל דאם הם בזמנים מתחלפין כגון שהתובע תובע שהלוהו חטין בניסן והנתבע משיב שהלוהו שעורים בתשרי ואח"כ השיב התובע שהוא תובע החטים של ניסן ודאי מחילה היא ואפי' עדים לא מהני ואף הש"ך מודה לזה ואם הם בזמן אחד שהתובע אומר חטין היו והנתבע חומר שעורין היו דבזה ל"ש טעם מחיל' כיון שדעתו להרויח רק טעם הודא' ולזה בסי' ת' גבי שור תם דליכא שיעבוד נכסי אין הב"ד יכולין להזדקק להשני אבל במקום דאיכא ש"נ כגון בהלואה או בפקדון חייב ליתן שעורים בממ"נ רק שא"י לתבוע גוף שעורים וכן אם השעורים שווים יותר מהחטים א"צ ליתן רק הפחות וזה דיקא כשאין חוזר מהודאת השעורין אבל כשחזר מהודאת השעורים א"צ ליתן אפי' שעורים שיכול לטעון משטה כיון שהודה בשעורים במה שלא תבעו בהם:
אין מוציאין: די"ל לא הודיתי ולא מחלתי ודוקא שתפס קודם שחזר הנתבע מהודאתו אבל כשחזר הנתבע מהודאתו וטען משטה קודם שתפס מוציאין מידו דהנתבע יכול לטעון משטה לכ"ע אם לא שיש להתופס מגו דלהד"מ או החזרתי סמ"ע דלא כש"ך וע"ב:
קודם שעמד בדין: דס"ל דתפס דאמר בש"ס דמהני היא דוקא כשיש לו תביעה על שניהם כגון שהיו המזיקין שנים והנזיקין שנים בסימן ת' אבל כשלא תבעו רק חטים לא מהני תפיסה בשעורין רק כשתפס קודם שעמד בדין סובר מסברא דמהני תפיסה מטעם דיכול לומר מש"ה לא תבעתי אותם משום שהייתי מוחזק בהם אבל תפס אחר שעמד בדין לא מהני אם לא שיש לו מגו דלהד"מ יכול לתפוס נגד דמי החטים אבל לא נגד השעורים כיון שכבר מחל עליהם סמ"ע:
בחפץ פ': והיינו באופן שאין אחריותו עליו כלל ש"ך:
אפותיקי: שלא יהיה יכול לסלקו אפי' במעות ש"ך:
אין כאן הודאה: כיון שקדמה הודאה לתביעה:
שא"י אם חטים: ) (ע"ב דהעיקר דכשהתביעות של חו"ש הן ביום אחד ודאי חייב וכן מסיק הש"ך:
לצי"ש: דאז חייב אפי' בחטים:
מלא עשר: הש"ך מסיק דדוקא כשאמר בבורך אז לא טענו אלא שמן אבל בלא"ה אין לחלק:
ונשבע היסת: היינו שתבעו מנה שהלוהו בעצמו והוא מודה במאה מאביו שאין כאן הודאה במקצת אבל תבעו ק' שהלוהו ומודה לו בחוב אביו בנ' ה"ל מ"מ וצריך ש"ד דשם הלוא' חד. ש"ך:
הדין עם התובע: ונהגו עכשיו להשליש המעות ביד ב"ד ולהשביעו:
מעות צרור: אפי' מודה דהיה בו מעות הואיל ואינו דבר שבמדה ש"ך:
פטור משבועה כו': והא דל"א הא עכ"פ מודה בפרוטה וה"ל משואיל"מ כמו גבי משכון בסי' ע"ב סי"ג דאם אומר יודע אני שהיו שוה יותר וא"י כמה ה"ל משואיל"מ דשא"ה שכבר נאבדו וא"א לחייבו יותר מפרוטה הוי כדבר שבמנין משא"כ הכא שאפשר לעמוד עליו אח"כ לא הוי דבר שבמנין) (וע"ב דדוקא במקום שא"א שיתברר לבסוף כמות המדה רק מכח הפקדון ואם יאנס הפקדון לא יהי' אפשר להתברר אז ל"ה דבר שבמדה אבל אם אמר שהפקדון עולה כפי השומא של הדבר שביד פ' הוי דבר שבמדה וכן אם אמר בשעת הודאה כפי שיהי' כתוב בפנקסו שלו הוי דבר שבמנין:
בית זה מלא: ולא נקרא דבר שבמדה דאף אם חסר קצת נקרא ג"כ מלא:
שהרקיבו: וה"ה נאבדו דהא אפשר להתברר כמה יש עד החלון לכך הוי דבר שבמדה דלא כהש"ך:
בקטנה: פי' שעשוי בתבנית אחר דהוי מין אחר משא"כ בת ה' וי' מיירי שעשוי בתבנית אחד רק זה משקלו יותר:
איזור: כי איזור א"א לחתכו כי הקצוות ניכרות סמ"ע:
ושל השטר שכפר: ואע"ג דיש לו מגו דהיה כופר בהך דבע"פ מ"מ כיון שאין לו מגו בגוף השטר דהא לעולם יהיה השטר בתקפו דדוקא החזרתי במגו דיש לו מגו לקלקל גוף השטר אמרינן מגו ש"ך:
הוי כמו קרקע: אף דל"ל קרקע סמ"ע והש"ך השיג עליו וע"ב:
יש בו נאמנות: והש"ך חולק כיון דמודה במה שא"י לכפור הוי הילך:
פטור מש"ד: אבל נשבע היסת כדלעיל סי' מ"ב:
אפ"ה פטור: אבל היסת חייב כיון דבאומר שנים חייב היסת אתי לערומי ולומר ג' כדי להנצל משבועה מחמת שא"י לישבע ופשוט:
היה אומר ב': ואף דהוי מגו דהעזה אמרינן כיון שהשטר מסייעו:
לאביך בידי: ) (דאם היורש טוען ברי מנה לאבא בידך ויודע אני שלא נפרע חייב ש"ד ודוקא בטוען ברי ע"פ אביו שאמר לו שחייב לו פטור אבל בטוען ברי ע"פ עצמו חייב אבל אם אינו טוען ברי רק שהלוה לו וא"י אם נפרע אם לאו פטור שיש לו מגו דאי בעי הי' טוען שפרע הכל:
ואפי' מהיסת: הש"ך פקפק ע"ז דבשלמא מ"מ ליכא דקדמ' הודא' לתביעה אבל היסת למה לא ישבע והעיקר כהמחבר או"ת:
ודינו כשטר: וא"י לטעון פרעתיך ש"ך: