נתיבות המשפט/חידושים/פז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אם הוא מ"מ:    ואם תבעו נ' הלואה ונ' חבלה והוא כופר הכל ועדים מעידין שהוא נחבל ונאמן בשבועה כמבואר בסי' צ' אם עדיין לא נשבע הוי מב"מ ואם כבר נשבע חייב שבועה מדין העדאת עדים) (וע"ב בסי' צ"א דאפי' נשבע אחר התביעה בב"ד חייב שבועה על השאר וכ"כ בקצה"ח ונכון דלא כהש"ך. ודוק' כשהוא באופן דא"א לו לגבות ממשעבדי מחמת הפס"ד כגון שיכול לטעון פרעתי או ל"ל נכסי קרקע דבלא"ה הו"ל שיעבוד קרקעות דאינו חייב שבועה:

מוכה בידו:    היינו במלוה אבל בפקדון אפי' הוא בבית ומכ"ש בעומד באגם הוי הילך כשלא נפחת מדמיו) (וע"ב דבגזילה לא הוי הילך עד שיהא מוכן בידו לפני ב"ד:

משכון:    כיון דצריך שומת ב"ד אבל אם נתן לו רשות למכור בלי רשות ב"ד וברור שבודאי יכול לקבל מעותיו כשימכור הוי הילך ש"ך והכריע כדיעה זו ועש"ך:

שהוא מערים:    וכל ספק בשבועה פטור. ובאו עדים וכו':    כן הגיה הסמ"ע דבלא"ה הא יכול לשנות מפטור לפטור ומ"מ לא הוי העדאת עדים הואיל ואינם מעידים שלא פרעו}} והש"ך חולק דהו"ל העדאת עדים והגיה וע"א מעיד:

י"א שפוטרו:    ולענין קבלת חרם אם טוען ברי יכול להטיל חרם אבל בטוען שמא פטור מחרם:

והעיקר:    ובשבועת שומרים ויש ע"א אומר פשע וע"א אומר לא פשע או דאיכ' תרי ותרי אמרינן אוקי עדים נגד עדים וכמאן דליתנייהו דמי וחייב שבועה ש"ך ומי שהוא משואי"ל אין עד המסייע פוטר:

נוטל בלא שבועה:    אבל חשוד דקיי"ל שכנגדו נשבע ונוטל אין ע"א פוטר דאל"כ כ"א יוציא ממון ע"פ ע"א:

והפכה:    ע"ב) (דאם כבר העיד העד וחייבוהו שבועה והפכה ונתרצו שניהם אין העד פוטר אבל אם היפך ואח"כ בא העד פוטרו משבועה וא"י לחזור בו רק אם בא העד אחר ההיפוך דעת הסמ"ע דיכול לחזור בו:

והש"ך מסיק דיכול לחזור בו רק דמיירי שגם עכשיו שבא העד אין הנתבע רוצה לישבע רק שהנתבע טוען כיון שכבר היפך אין העד פוטרו קמ"ל דהעד פוטר:

אלא מכח מגו:    ) (ע"ב דדוק' במקום שאילו היה טוען טענת המגו היה חייב ג"כ שבועה כגון בהחזרתי במגו דנאנסו אף שיש ע"א שהחזיר חייב שבועה כיון דא"נ אלא מכח מגו דנאנסו ואלו היה טוען נאנסו היה חייב שבועה דהא אין לו עד שלא נאנס דהא היה מכחיש להעד שאומר החזרתי מש"ה אף בטענת החזרתי חייב שבועה רק דפטור בכה"ג מטעם שכתבתי בביאורים ויש נ"מ במקום אחר אבל במשכון שנאמן לטעון למשכון במגו דלקוח ויש לו עד המסייע בסך ההלואה כיון שאילו היה טוען לקוח אין צריך לישבע גם עכשיו שטוען משכון אין צריך לישבע:

נשבע מספק:    וה"ה בטוען ברי שפשע חייב ש"ש או"ת דלא כהש"ך וכן עיקר:

מהנשבעים ונפטרים:    ואם תפס החוב מהנתבע שחייב ש"ה א"צ להחזיר עד שישבע ש"ה או"ת:

קדם ותפס:    מעות. אבל במטלטלין לא מהני תפיסה כמבואר באה"ע סי' צ"ז סעיף י"א אם לא בפירות שיש להם שער ידוע או"ת:

לא מפקינן:    מ"מ מחרימין ש"ך דלא כסמ"ע והא דלא מפקינן היינו בשאר שבועות חבל בשבועה דע"א והעד כאן הרי מביאו לש"ד כיון שתפס לפרעון שטרו אחר הפרעון משביעו ש"ד ובש"ד נחתינן לננסי') (ועמש"ל סי' נ"ח דאינו משביעו אחר הפרעון ש"ד רק כשלא העיד מקודם בב"ד אבל כשהעיד כבר בב"ד שחייבו הב"ד שד"ר מכח העד שוב א"י להשביעו אחר הפרעון ש"ד והא דלא מוקמינן דוקא באותן שדנין ד"ת ליטול בלא שבועה רק חכמים תיקנו שבועה אבל אותן שד"ת אפי' בשבועה אינן נוטלין כגון שכיר נגזל ונחבל ודכוותייהו אם תפס וא"ר לישבע מפקינן מיניה:

וכן הנשבעים ונוטלין:    דעת הש"ך דיכול לומר קים לי כרש"י ותוספות דיכול להפך כיון דתפס ועיין ביאורים דזה דוקא באותן שמד"ת נוטלין בלא שבועה אבל באותן שמד"ת אפי' בשבועה אין נוטלין לא מהני תפיסה והנשבעין ונפטרין שבועת המשנה יכול להפך ועיין ביאורים דה"ה בשטר פקדון שנאמן לטעון החזרתי במגו דנאנסו הדין כן דיכול להפך כמו שאר ש"ה ומטעם דלא גרע משאר הלואה דיכול לטעון השבע לי אמנם לענין נחתינן לנכסיו דינו ממש כטוען נאנסו דאם א"ר לישבע נחתינן לנכסי' מה שא"כ בשאר נשבעין ונפטרין אף שהוא ש"ה כשא"ר לישבע לא נחתינן לנכסי:

א"י להפכה:    ואם שנים תובעין זה לזה ואחד חייב ש"ד וא' שד"ר מי שעליו ש"ד נשבע תחלה אם לא שרואין הב"ד שאם יקדימנו לזה יבא הדבר לפשרה או"ת:

דחשיד לי בכך:    ) (ע"ב דבשאר שבועות הבא על הספק א"י לטעון אשתבע לי דחשיד לי בכך דוקא בשותפין דא"י להשביע כ"א כשיש לו הוכחה לחושדו יכול לומר כך:

אי אפשי:    עכשיו נהגו אפי' בשד"א להפך על התובע היסת ומשליש המעות דהוי כאחר הפרעון או"ת:

נפטר הנתבע:    אבל יכול להחרים סתם סמ"ע ועכשיו נהגו כ"מ שנזכר חרם סתם מקבל חרם בב"ד או"ת:

יש לו להחרים סתם קודם שנשבע:    וכשנשבעין על טענת ספק כגון בשותפין מקבל ג"כ בחרם אבל בהיפוך שבועה א"צ ע"ז:

אמרת ליתן לי מנה:    ובעני דעת הש"ך כיון דאם יודה מחויב ליתן מחמת צדקה מחויב לישבע:

לפני שמש:    ואם מת השמש נאמן לומר שנשבע בפניו ש"ך ואם הכחיש לשמש א"נ ואם אמר מחלת לי א"נ ש"ך וט"ז דלא כסמ"ע:

אינו נפסל:    ונשבע שבועת מ"מ דהא הודה דהטענה הראשונה היה בשקר ולכן אפי' היה שבועה ראשונה בנק"ח מ"מ צריך לישבע ואם טוען התובע הואיל ולדבריך חשוד אתה אשבע ואטול שומעין לו ש"ך:

ליתן לו במתנה:    אפי' במ"מ או בע"א ש"ך דלא כסמ"ע:

שכבר החזיר:    הסמ"ע גרם וכבר החזיק שיחלק הוא לעניים אבל טען כבר החזיר נשבעין על הקדש עניים ודוקא שתבעו הקהל או ב"ד דהם יד עניים:

ונשבע לאחד:    ואם א' יש לו תביעה על שנים ואחד נשבע דאין לך ידי צריך שיאמר חבירו אף אני כמוהו אבל אמן לא מהני ואף אני כמוהו צריך שיאמר דוקא תכ"ד או"ת: