נתיבות המשפט/חידושים/לו
עדים רבים: דכתיב ע"פ שנים או ע"פ ג' מקיש ג' לשנים מה ב' נמצא א' קא"פ עדותו בטלה אף ג' ואפילו ק' דכתיב עדים. ש"ס:
עדותן בטלה: היינו כשראו כא' דנעשה צירוף אבל אם לא ראו כא' עדותן קיימת ש"ך) (ועיין ביאורים סק"א דאפילו אם נעשה פסול בין ראייה להגדה נתבטל לדיעה זו אכן לדעת רי"ף בסעיף ב' דמכשיר בלא הכיר שהוא פסול כשר בזה) (ועע"ב דאשה וקטן ועכו"ם אין להם דין קא"פ לענין זה:
אומרין להם: משמע דאין שואלים רק לפסולין סמ"ע. והש"ך כתב דגם לכשרים שואלים והיינו דאם לא נתכונו כולם להעיד הרי דינא דהו"ל נמצא קא"פ דעדות כולם בטל כיון שהכשרי' והפסולי' לא נתכונו תרוייהו כי הדדי נינהו ועדותן בטילה ועיין ביאורים סק"א דאף הש"ך מודה דבאם כולם נתכונו להעיד נתבטל העדות אפילו לא העידו הפסולים בב"ד מ"מ באם לא נתכוונו כולם לא נתבטל העדות אם לא כשהעידו הפסולים בלבד אבל העידו הכשרים ולא העידו הפסולים אף להש"ך כשר ולענין הלכה אין לפסול בלא נתכוונו כולם רק כשהעידו הכשרים והפסולים בתכ"ד.) (והא דשואלין דוקא בנמצא קא"פ אבל בכולן כשרים והעידו בתכ"ד והוכחשו או הוזמו מקצתן וראו כאחד אין שואלין אותן יאמרינן מסתמא לכולן באו להעיד ונתבטל כל העדות ועיין ביאורים סק"א. ובקא"פ ונתכונו הכשרים ולא נתכונו הפסולים אפי' העידו תכ"ד כשר כיון דלא היה צירופן שוה ש"ך דלא כסמ"ע:
להעיד באתי: ולדיעה זו אף שסובר דאף בראיה לחוד מיפסל אף שלא העיד בב"ד מ"מ בא לב"ד בעי' דכל שלא בא לב"ד כלל ודאי דלמיחזי אתי אם לא שגילה דעתו בשעת ראיה דלאסהודי אתי כגון שהתרה בו וכיוצא ועיין ביאורים ס"ק ב'. ודוקא כשיודע בעדים כשרים שהפסולים היו שם בשעת ראיה אז אמרי' מסתמא להעיד באו אם לא שאומרים שבאו רק לראות אבל אם א"י כלל שהיו בשעת ראיה קרובים אין הקרובים נאמנים לומר שהיו שם בשעת ראיה לבטל העדות) (ועיין ביאורים סק"ג דאם כשר א' מאותו העדות שמעידין על ההלואה מעיד שראה הפסולין בשעת מעשה ונתבטל עדות כל העדות נתבטל אפי' בהרבה עדים:
אם נמצא באלו: ואם הוזמו הפסולין והרי ידוע שלא היו הפסולין בשעת ראיה לא נתבטל העדות הכשרים) (ועיין ביאורים סק"ד דמיירי ע"כ שכשר מהעדים שראו ההלואה העיד שראה הפסולים בשעת ראיית העדות דנאמן לבטל כל העדות כמש"ל מש"ה אם הוזמו הפסולין לא נתבטל העדות אבל אם ב' כשרים העידו שראו הפסולים אז אף שהוזמו הפסולין א"מ ממון מיד הנתבע ועדיף אפי' מתרי ותרי ואפי' תפיסה לא מהני ואם אין ידוע כלל אם הפסולים היו שם אפי' לא הוזמו הפסולים לא נתבטל העדות וע"ב:
אפי' לא ידעו היינו לדעת הי"א אבל לדיעה קמייתא בעי' שידע הכשר בפסול והש"ך כתב זה לכ"ע וכוונתו שא"צ שידעו כל הכשרים רק אפי' אחד מהכשרים ראה הפסול וידע ממנו נתבטל העדות דלא בעינן רק שקצתן רואין זא"ז עיקר) (וע"ב בסוף הסי' בתשו' שהעליתי דבדייני' וכן בעידי גו"ק ועדי צוואה שהיו ג' כשרים ונמצא קא"פ השלשה כשרים יכולין לכתוב ולעשות דין ע"פ ראייתם ונאמנים אפי' מפי כתבם:
זוכרין העדות: ע"ל סי' מ"ה באורך:
וב"ד יכתבו: אבל לא העדות דכבר עשו שליחותן ועסי' מ"ה:
עד פסול היינו א' מבני העיר שהוא נוגע ולפי התקנה שכ' הרב בס"ס ל"ז אפי' כולם בני העיר כשרים העיד ש"ך:
דאלו לא נתכוונו: הלשון אין מדוקדק דאפי' נתכוונו מ"מ כיון שהפסול הוא מטעם נוגע אינו בכלל קא"פ דנוגע הוא בגדר בע"ד ולא בגדר עדות ול"ש לומר בזה עדות שבטלה מקצתה דאינן בגדר עדות כלל ש"ך:
הזמין: לא הזמינם בשם רק שאמר ב' מכם כוונתו על הכשרים אבל אם הזמין סאה ואמר אתם עדי פסולו ל"ד למכריז בחרם דהוא בשעת הגדה משא"כ בהזמין בשעת ראיה:
אפי' נתכוונו להעיד: דעת הש"ך דכל ההולכים לחוץ מסתמא אינן מתכונין להעיד ומ"מ נכון להזמין עדים בשעת קדושין:
כשאדם צריך לעדות ומצוה וכו': והיינו אפי' להמחבר בצירוף ראיה לחוד פוסל כשנתכוין מ"מ בבא לב"ד בעינן משא"כ כשבא לקבל הכרוז מב"ד אין ראיה מקמת שבא שנתכוין להעיד ואמרי' מסתמא שלא נתכוין להעיד:
ומחייבו שבועה: ואם נשארו שנים מחייבין ממון:
ונאמן: דוקא שאו' מעצמו אבל אין הב"ד שואלין אותו סמ"ע. והש"ך השיג דמסתמא כשאינו לפנינו אמרי' שלא הכיר וכשהוא לפנינו שואלין אותי:
אם הוא רגיל: היינו בפסול קורבה שבין העדים אבל בפסול רשעות וכן פסול קורבה שבין העדים לבעל דין י"ל אפשר שלא הכיר. ש"ך ואו"ת:
כיון שהעיד הפסול: היינו לדעת הי"א אבל לדעה קמייתא אפי' לא העיד בב"ד ש"ך ובתומים כ' דהרמ"א כ' זה לכ"ע: