נתיבות המשפט/חידושים/לז
הנאה משום דחשדינן ליה דמשקר דלא כע"ש שכ' הטעם משום שהוא קרוב ולא משום דחשדינן ליה סמ"ע) (ועיין ביאורים סק"ח דנ"מ דאם חתם עצמו בשטר עד שלא נעשה נוגע ונעשה נוגע פסולים וכשהוא מעיד לחובתו נאמן דהוי כנסתלק מהנא' שלו) (ודוקא כשמעיד על דבר שאינו שלו רק שיש לו איזה הנאה מעדותו אבל כשמעיד על דבר שהוא שלו אף שהוא מעיד לחובתו א"נ וע"ב:
להוציא' מת"י האחר: דבדבר שאינו מחוסר גוביינא אף שתבע לא' והשני לא הי' סגי) (ועיין ביאורים סק"ב דדוקא שהי' עכ"פ בעיר אבל כשלא הי' בעיר אין מקבלין העדות נגדו עד שיבא:
גזלה הימנו: וה"ה שט"ח מוקדם למכיר' ובא לטרוף:
לא יועיל עדותו: כיון שלא חלקו עדיין ומה שישאר לשתוף יחזיר ויחלוק עמו אבל אם חלקו כבר מועיל עדותו לגבי השותף הב' דאף אם ישאר ביד השותף א"י לומר חלוקתינו בטעות היתה כיון שחלקו יצא מת"י דזה אינו דהא מודו ששקר ענו בו ובגזל לקחו חלקו ונסתחפ' שדהו) (ועיין ביאורים ס"ק ג' דדוק' כשאומר בל' זה שדה שת"י אינו גזולה וגם אני מעיד על השדה שביד השותף השני שאינו גזולה מהני עדותו כשחלקו אבל אם העיד שעידי המערער הן פסולין הוי נוגע אפי' חלקו) (ועע"ב דדוקא כשהוציא הנגזל מת"י יכול לומר חלוקתינו בטעות הוא כשאינו מודה ששקר ענו בו אבל כשטרפ' בע"ח א"י לומר חלוקה בטעות הי' וכן אם חלקו ונשתדף ביד א' חלקו אין יכול לטרוף מחלק שני אף דקיי"ל דאחיק שחלקי כלקוחות:
וקנו מידו: דבלא קנין לא מהני סילוק וע' א"ע סי' צ"ב:
עד לאחר העירעור: והש"ך כתב דהמוחזק יכול לטעון קים לי כהפוסקים דלא מהני סילוק כשתחלת ראיית העדות הי' בפסול לכן לא מהני סילוק רק קודם שר אם העדות) (ועיין ביאורים סק"ד דה"ה כשראה העדות קודם שנעשה שותף מהני סילוק אפי' אחר העירעור:
ישלם לו דמיה: דאל"כ חיישי' דמעיד שקר פדי להעמידו לפני בע"ח שלא יהי' נגדו לוה רשע משא"כ כשקיבל אחריות ליכא למיחש שוב דהא אם יטרפנו בע"ח יהי' ג"כ לוה רשע נגד השותף כיון שקיבל אחריות נגדו) (ועיין ביאורים סק"ה דצריך שלא יקבל אחריות רק כגבות מב"ח ולא ממשעבדי:
ואם אין בו פירות אע"פ שיגדלו לאח"ז מ"מ לא יעיד שקר בשביל זה דכמה שדות נמצאו שיעסוק בהו: ורשב"ם חולק דהואיל וטרח בו לא יעיד ואם נוטל יותר משאר אריסין לכ"ע לא יעיד סמ"ע:
קודם שהעידו: כ' הש"ך דאם יש להתובע ב' כתות עדים יכול הנתבע להעיד על כת א' שהן פסולים שאינו נוגע כיון שיש לו כת אחרת אבל אם לא הביא התובע רק כת א' רק שאומר שיש לו כת אחרת א"י הנתבע להעיד לפוסלן דהוי נוגע דחושב שמא לא יביא ואם הכת שרוצה לפוסלן אומר' שראו כאחת עם הכשרין א"י לפוסלן דהוי נוגע דהא אף הכשרים יפסלו משום דהוי כנמצא קא"פ:
אינו נאמן על חבירו) (ועיין ביאורים סק"ח דאפי' המלוה טוען שמא דלא כהתומים:
עדותו כשרה ולא חיישי' לגומלין:
א' מהשותפין: שהן שותפין בדבר אחר דאי בדבר הזה הא אין יכול לחייב חבירו כמו בסעי' ד' סמ"ע:
לא' מהחתומים: אבל לא לב' לכתחלה משום חשד':
שפיר דמי: לאחר שחתמו בשטר אבל אם חתמו בס' זכרונות של סופר וקודם שחתמו גוף השטר מכר המלוה השטר לא' מעדים אין אותו עד יכול לחתום לכתחלה דהוי נוגע בעדות סמ"ע:
למ"ד טובת הנאה: והש"ך חולק דמ"מ הוי נוגע משום הנאה. ובתומים כתב דמ"מ הקרובים ודאי דיכולים להעיד:
מעידי המתנה: משום דשמעון נוגע דשני נוח לו והא' קשה ולכך המתנה פסול ויכול ראובן לחזור מהמתנה דאין השטר ראי':
ה"ז מעיד ובסימן ק"מ מביא המחבר דיש חולקין:
במגו דאי בעי שתיק: והיינו דאף המערער לא טען ברי שדר בו דאי טען ברי שדר בו הרי צריך שבועה ועד המשתבע לא מהימן ש"ך:
אין המלוה: דהרי אם תצא הקרקע מלוה לא יהיה למלוה מקום לגבות ויפסיד המלוה וכן הערב דאם לא מצא מקום לגבות מן הלוה חוזר עליו:
ואם ישאר בידו קרקע אחר אפילו אותו קרקע זיבורית וקרקע שרוצ' ליקח בינונית מ"מ יכול להעיד דלא נחשד דבשביל הבדל בין בינונית לזיבורית יעיד שקר:
יכולים להעיד: וה"ה אם למלוה ערב בטוח דיכול להעיד ול"א מה בכך דתשאר קרקע בידו דילמא חוששין אולי חייב עוד כהנה וכהנה למקום אחר ולא יספיק קרקע זו. דז"א חוששים דא"כ איך לוהו מתחלה. והא דאמרינן לק' שרוצה להעמידו בפני בע"ח היינו הוא בעצמו שיודע מטמוניות שלו אבל אין אחרים חוששין לחובות מה שלא נודע להם ואינם מעידים בשביל כך שקר. סמ"ע ופשוט) (ועיין ביאורים ס"ק י"א דמטלטלין לאו שיורא הוא וכך אם יכול להעיד על מטלטלין אפי' לא נשאר דבר אחר ביד הלוה או על קרקע שאינו משועבד לו מדאוריית' כגון במלוה ע"פ או בקרקע דאיקנ' דדוקא על דבר שהוא משועבד לו וא"י למוכרו הוי כדבר שהוא שלו ואינו מעיד עליו:
דא"י להעיד ואם נשאר ביד הלוה קרקעות בריוח לא יחזיר עליו ואף שהשד' שמעיד עליו הוא עידית או זיבורית ונשאר ביד הלוה בינוני' מ"מ אולי יאמר הב לי זיבורית טפי פורת' או ירצה הוא ולוה ליתן לו עידית בציר פורת' ואף דחוזר עליו מ"מ הוא חוזר על הלוה ולא ניחא ליה ליזיל בדינ' ודיינ'. ואם נשאר ללוה עידית ובינונית וזיבורית לכ"ע יכול להעיד סמ"ע. והש"ך כ' כיון דאיכ' ב' דעות הממע"ה. ואפשר לחלק דאם מעיד שזה השדה שלו של הלוה שאכל ג' שנים כשר עדותו דהממע"ה ואולי כשר להעיד אבל אם בא לפסול עידי המערער בזו אין ספק מוציא מידי ודאי דהם ודאי כשרים ולא יכול לגרוע כשרותן או"ת:
לוקח ראשון: פי' יעקב מכר שדה לראובן בניסן ולשמעון באייר ובא אחד להוצי' מיד שמעון השד' אין ראובן הלוקח ראשון יכול להעיד להחזיק שמעון בשדהו אם לא שנשאר עוד שדה כדי דמיו של השד' שקנה ראובן דאל"כ נוגע בעדות שאם תצא השד' מיד שמעון ולא נשאר לראובן אחריות על שדהו אם יטרפו ממנו משא"כ ביש עוד שדה הרי אחריותו קיים סמ"ע:
שקנאה מגזלן: דעת הסמ"ע שראובן הוא גזלן וגבי מטלטלין ל"ש דניחא ליה דלא ליקריי' גזלנא:
אפי' עשאם לו אפותיקי בלי מטלטלין אג"ק לא מהני לשעבד מטלטלין דלית להו קלא כדאמרי' עשה אפותיקי ומכרו אין ב"ח גובה:
ובזמה"ז: דבזמן הגמרא היה חשש דילמא שעבד מטלטלי אג"ק וא"כ גם זה משועבד לב"ח לגבות ממנו ולכך משנינן בגמ' דאיירי דעדים מעידים דלא היה לו קרקע מעולם אבל בזה"ז אין אנו צריכין לזה דעכשיו אינו מועיל זה לגבות מה שמכר:
משום תקנת השוק: פי' שחשו חכמים שימנע א' מליקח דבר מחבירו כי למחר יתברר שהוא גזול ויפסיד שלו ותקנו חז"ל אם אין לוקח מגנב מפורסם או' שלקחו בפרעון חובו וכדומה כי סבר וקיבל להפסיד מקחו אם יבא מערער כשיבוא נגזל ויברר שדבר זה גנוב וגזול מאתו שצריך להחזיר ללוקח דמי חפץ שנתן בעבורו והנגזל יחזור על הגזלן לשלם לו הדמים שנתן ללוקח. ואם איירי בדברים ששייך בו תק"ה א"כ אם יוציא מיד הלוקח צריך ליתן לו מעותיו ויחזור על המוכר ויצטרך לשלם לו הדמים וא"כ בכוון פוסל עידיו שלא יוציא החפץ ואף הוא יפטר מדמים וה"ז נוגע. אבל בטוען שמוכר קנאה מגזלן אין לו כלל דמים מהמוכר כי אף הוא לקחה לכך מעיד. ואם לא נתייקר החפץ מכפי שקנאה מהמוכר א"כ במקום דיש בו תק"ה אפי' באחריות יוכל להעיד המוכר דהא אינו חוזר עליו שכבר קיבל הדמים מיד המערער. אבל אם נתייקר לא מעיד דהא אין לו מהמערער רק דמים שנתן עבורו והנשאר על המוכר:
שגזל: נחלקו בטור רבינו יונה ור"י דר"י סובר דוקא כשהוא ידוע בעדים שגזל א"מ אבל בקול בעלמא שגזלו לא מיפסל שמעון להעיד כי אולי אין בו ממש בקול. ורבינו יונה פירש אפי' בקול בעלמא חוששין ואינו מועיל עדותו אולי האמת כפי הקול ונוגע לעדותו:
אם מכר ראובן השדה הגזולה: בעודנו ביד המוכר אין חילוק בין שדה לטלית אבל במכרו ללוקח יש הבדל דבקרקע לא שייך יאוש ושינוי רשות מה שאין כן במטלטלין:
ונתייאש: זהו לשיטת הרמב"ם דס"ל דאין הבדל בין ש"ר קודם ליאוש או יאוש קודם לש"ר לעולם זוכה הלוקח אבל לדעת החולקים צ"ל דכאן איירי דידוע דהיאוש קודם לש"ר ולכך אין לו לתבוע בלוקח סמ"ע:
ביד יורשי: דקי"ל רשות יורש לאו כרשות לוקח וליכא כאן שינוי רשותו א"כ חוזר דין טלית להיות בשוה עם דין שדה:
אחריות נכסים: היינו קרקעות וא"כ אף דמטלטלין ביד לוי הלוקח מ"מ ניחא ליה כדי שיחזור על נכסים שהניח ראובן הגזלן שמת אבל הניח מטלטלין לא משתעבדי:
והאידנא דתיקנו: היינו אם הניח הגזלן מטלטלין אבל אם לא הניח כלום אין היורשים חייבים לשלם משלהם גזילת אביהם ולכך מעיד ש"ך:
עד שיסלק: דבפיסול ממון לא בעינן תחלתו וסופו בכשרות. והש"ך כ' דיכול לומר קים לי כמ"ד אף בממון בעי' תחלתו וסופו בכשרות: