נתיבות המשפט/חידושים/לה
י"ג שנים גמורות: דל"ת מקצת שנת י"ג ככולו קמ"ל דבעינן גמורות ולכך אמרי' י"ג שנים ויום א' היינו י"ג שנים שלימות:
נתמלא זקנו: היינו רבוי שערות וא"צ שיהיו גדולים ואם הוליד א"צ סימנים:
לעשרים שנה: היינו בן י"ט שנה ול' יום סמ"ע:
רוב שנותיו: היינו ל"ו שנה:
עדות בקרקעות היינו לענין שומת קרקעות אבל לענין עדות אין חילוק בין קרקע למטלטלין:
כת"י של אבי: היינו כשיש גדול עמו ואפי' גם אותו גדול קרוב לעידי שטר ודוקא כשאביו חתם עצמו לעד אבל כשחתום על שש"ח בכת"י א"י להעיד עליו לחייבו ממון:
מנהג הבתולות: היינו הינומא וכיוצא והטעם משום דרוב נשים בתולות נישאות ולדעת המחבר א"צ גדול עמו ולדעת רמ"א צריך. סמ"ע ובתומים כ' דלכ"ע בעינן גדול עמו רק המחלוקת הוא אם בעי' גדול מתחלתו או דסגי אפי' אם שניהם מעידים מקטנותם:
בית הפרס: שדה שנאבד בה קבר ואומר ששדה זו טמאה והשאר טהורות ר"ן:
בשאר איסורי דרבנן: אבל קיום השטר אף שהוא מדרבנן מ"מ כיון דאיכא הוצאות ממון בעי שניה:
מבית הספר: דאל"כ דילמא עבד כהן הוא וכן כשאומר שהיה עמנו אין לחוש דילמא עבד הוא שאין חולקין תרומה לעבד:
ע"י עצמו: דאם אומר ששלחו ביד אחר אפשר טעה ואומר בדדמי:
משפחה זו כשרה דהוא רק גילוי מלתא: ואם ב' קטנים שהגדילו אומרים כן פסלי' אפומייהו הראב"ד והר"ן חולק:
וכל אלו: והיינו בדברים הנ"ל שצריך עדות אבל על חתומים דא"צ עדות אף עבד נאמן דשם הוא רק גילוי מילתא בעלמא:
אינו נאמן אפי' במילתא דקטן נאמן: מ"מ הם לא רמיא אנפשייהו. אבל בעדות דאין קטן נאמן פשיטא דאין תחלתו בכשרות וקמ"ל דאפי' במה שקטן נאמן הוא א"נ דלא דק כלל:
אינו עדות: אפי' מד"ת דאינו ראוי להעיד באלם לכ"ע פסול דכתיב מפיהם סמ"ע:
שמכיר הקול: דכתיב והוא ראה פרט לסומא סמ"ע:
אשה פסולה: דכתיב אנשים ולא נשים:
אפילו במקום דל"ש: דקתני בב"ק בני חורין ובני ברית למעט עבדים ועכו"ם דהא דהעמידו התנא שם ולא במקום אחר דל"ת במקום נזקין בארוות סוסים ועדרות צאן לא שכיחי אלא אלו וקמ"ל דמ"מ פסולים. הרמב"ם בפי' המשנה:
וכ"ז מדינא: הסמ"ע הקשה לקמן בסי' ת"ח הביא לשון הרמב"ם דבנזקין א"נ לא עבדים ולא כיוצא בהם אף דלא שכיח שם כשרים ולא הגיהו לא המחבר ולא רמ"א דמתורת תקנה נאמנים כי הך דהכא ותי' דנזקין שכיחי משא"כ כאן במילי דאקראי פי' במילתא דשכיח לא עשו תקנה זו כי כל איש עושה עול ישכור גוים ופסולים להעיד שחבירו הזיקו ולא שבק' חיי לכשרי':
כגון בב"ה של נשים: ומהרש"ל ביש"ש דב"ק העלה דאם החזיק שם במקום ג' שנים אין מועיל עדות נשים להוציאו על פיהן מחזקתו. וכן ע"א כשר נאמן יותר מב' נשים ש"ך:
והוא שהתובע טוען ברי אבל אם הוא בעצמו א"י רק על פי עדים הללו תובעו לא מהני עדותן ועל פי ע"א מפסולים הללו אבל בב' עדים לא נזכר שם במהרי"ק ואפשר דרמ"א היה מדמה אותן להדדי והבו דלא לוסיף עלה בכלל התקנה: