נתיבות המשפט/ביאורים/שטו
אא"כ יש לו פירות: עסמ"ע ס"ק ח' המציא דין חדש בשם הרמב"ם דקונה שדה לפירות א"י למכור זכותו ע"ש ואף דבקנה שדה לזמן ודאי דיכול למכור זכות אף דאינו לוקח ג"כ רק לפירות כמבואר בכמה דוכתי וראיה דבזמן דקונה שדה לזמן יכול לקלקל גוף השדה כמבואר בסי' רי"ב מש"ה יכול להשכירו לאחר אף דג"כ נק' מקלקל כמ"ש הסמ"ע משא"כ בקונה שדה לפירות דא"י לקלקל הגוף א"י להשכירו לאחר כיון דנק' מקלקל אמנם אינן נ"ל דבריו כיון דהוא בעצמו יכול לקלקל בדברים אלו דהיינו להוסיף בתשמישין מה"ת לא יוכל להקנות לאחר ועוד דבהדיא כתב הרמב"ם הביאו הטור סי' רי"ב וז"ל ומה הפרש בין השוכר לקונה לפירותיה דשוכר א"י להשכיר והקונה מקנה לאחר כל מה שקנה משמע דאף למכור יכול וע"ש בט"ז דיכול להקנות אפי' להרבה דיורים משא"כ בשוכר וגם מנין להרמב"ם מהש"ס לחדש דבר זה וידוע שהרמב"ם כשרוצה לחדש דין כותב בל' ויראה לי. לכן נ"ל כוונה בדברי הרמב"ם דודאי הקונה יכול למכור כל זכותו רק כוונתו במ"ש דאם יש לו פירות לבד שזה שוכר ואינו מוכר היינו במי שיש לו רק פירות ולא שדה לפירותיה כגון באחד שמכר איזה דבר והתנה על פירות שדה זו לכמה שנים דאדם מתנה בדשלב"ל או בית שהתנה לדור בו כמה שנים דאז א"י למכור שדה לפירותיה והפירו' או הדירה בעצמו א"י למכור דאין אדם מוכר דשלב"ל מ"מ יכול להשכיר הפירות או הדירה דהא כל שוכר א"צ לשכור שדה לפירות כמו במוכר והטעם נ"ל אף דבכל דבר שא"י למכור א"י להשכיר מ"מ בדשלב"ל שאני דכל משכיר כחוב הגוף דמיא להעמיד לו תדע דבמשכיר חמור סתם חייב להעמיד לו חמור אף דאין לו שום חמור ובשוכר חמור סתם כה"ג אם אין לו חמור לאו כלום אלמא דמשכיר חובת הגוף הוא וכן בחמור זה כשקילקל חייב להעמיד לו חמור ויורדין לשאר נכסיו והארכתי בזה בסי' שי"ב סעיף ב' ובהיות כן נסתפקתי במשכיר חמור זה ולא היה ברשותו אם חייב להשכירו כשבא לידו דהא במוכר דשב"ל אין חילוק בין בשדה זו לשדה סתם דבשניהם לא קנה ובלשון חיוב בשניהם מועיל כמבואר בסי' (ס') ס"ו ובמשכיר מועיל בחמור סתם ובבית סתם אפי' כשלא היה ברשותו ולהכי בחמור זה אפש' דג"כ מועיל אפי' לא היה ברשותו באותו פעם כשהשכירו ועוד דהא כל שוכר פירות שדה דשלב"ל הוא ואפ"ה קנה וצ"ע:
כל (תנאי) שכירות א"צ קנין: לא ידענא מאי תנאי שכירות שייך גבי שמעון דהוא אינו לא שוכר ולא משכיר לכ"נ דהוא התחייב עצמו להיות ערב בעד הנער ע"כ מה שהפסיד חייב מטעם דהוי כערב בשעת מתן מעות כיון דנתערב בשעה דשכרו לשמשו ותנאי שכירות א"צ קנין ונתחייב השכיר וכיון דאדעתא דהכי קיבלו והכניסו לביתו הוי כערב בשעת מתן מעות כנ"ל ברור: