נתיבות המשפט/ביאורים/רלג
לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר: והנה אם נתאנה בשתות ותובע האונא' דבר זה יש ללמוד מחידושי הרמב"ן ב"ב ומוכח מדבריו שם דלמאן דס"ל דבביטול מקח אין המאנ' יכול לחזור מטעם דיכול לומר אי לאו דאוניתן וכו' רק כשהמתאנ' תובע האונאה א"כ ה"ה ביפות ונמצא רעות הדין הוא דהוי ביטול מקח ומה"ט המתאנ' יכול לחזור בו ולא המאנה והוא מה"ט דאמר בש"ס שם משום דיכול לומר אי לאו דאוניתן לא מצי הדרת וכו' וממילא כשיש אונאה שתות אף ביפות ונמצא רעות כשהמתאנ' תובע אונאתו יכול המאנה לחזור בו כמו בשאר ביטול מקח ומהתימא על המחבר שפוסק כדיע' זו בסי' רך"ז סעיף ד' (ועיין סמ"ע שם) וכאן השמיט דין זה דאם יש אונאה שתות ותובע האונא' דאף המאנה יכול לחזור אמנם לדעת הרא"ש שהביא הרמ"א שם דבביטול מקח אף המאנ' יכול לחזור ויפות ונמצא רעות לא הוי בביטול מקח נגד המוכר נראה דיכול הלוקח לתבוע האונא' ג"כ כשנתאנה שתות (עסמ"ע ס"ק ג' יש ט"ס וצ"ל ומיהו המחבר לא כתב דיעה זו ותיבת מור"ם הוא ט"ס):
אע"פ שאינן יפות: עסמ"ע ס"ק ד' עד ה"א דיכול לחזור בו הלוקח וכו' לשונו אינו מדוקדק דאדרבא ה"א דהמוכר יכול לחזור בו כיון שיש ג"כ רעות שלמטה הימנו וקמ"ל דאין יכול לחזור בו:
המקח קיים ומחזיר לו אונאתו והוא מת"ה סי' ך"ב שלמד דין זה מביצה ד"ז כהאי דאמר ביעי דפחיא ולכאורה נרא' דהעיקר כדברי הב"ח דהר"ן פ' האיש מקדש גבי אחין שחלקו סתר זה ע"ש ובודאי נשמט מת"ה דברי הר"ן ונראה דהוי ספיקא דדינא ולשיטת הרמ"א ה"ה כל דבר שנראה לב"ד שאין קפידא כל כך:
כסף סיגים עש"ך ס"ק א' שפסק דהמקח בטל ואף דיכול לצרפו ולתקנו מ"מ הא צריך הוצאות ודמי להא דפסחים ו' בהמשכיר בית בחזקת בדוק ונמצא שאינו בדוק ועמ"ש בספרי מקור חיים שם וגם הכא לא חזי למלאכתו ובלתי הוצאות: