נתיבות המשפט/ביאורים/קצז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · נתיבות המשפט · ביאורים · קצז· >>

או שרכב עליה:    כולן תמהו על הרמב"ם שפסק דרכוב לחודי' קנה כיון דר"י אליבא דשמואל מסיק דרכוב לחודי' לא קנה וכל מה דאקשי' לי' שני' לי ולפעד"נ דהרמב"ם אזיל בשיטת הריצב"א שהביא הש"מ דלא אמר בש"ס דרכוב לא קנה רק ברוכב עליה והבהמה עומדת במקומה אבל כשהולכת ודאי קנה דהוי משיכה ע"ש והא דמיבעיא ליה התם ברכוב במקום מנהיג הוא מטעם כיון דרואין שהבהמה הולכת יש ספק דילמא אחד מהן מבטל כח חבירו שלא תלך רק מחמתו ולא מחמת השני ובחידושי לסוגיא זו הארכתי בישוב סוגית הש"ס ע"ש וע"ש עוד שכתבתי דאפי' למאן דס"ל לקמן בסי' ר' סעיף א' דד' אמות קונין אף במו"מ מ"מ כיון דרכב עליה גלי דעתיה דברכיבה ניחא ליה דנקנה ולא בד"א דאפי' למאן דחולק בסי' רס"ח וס"ל דבנפל ל"א גלי דעתיה היינו דוקא בנפילה דלאו קנין הוא כלל אבל למ"ד דרכוב קנה כיון שהתחיל לעשות קנין דאורייתא מבטל הקנין דרבנן דהא אפילו בקניינים דאורייתא כשהתחיל לעשות קנין המעולה אמרינן דגלי דעתי' שלא יקנה בקנין הגרוע כמו במוסירה ומשיכה בסי' קצ"ח סעיף י"ב ע"ש ומכ"ש קנין דרבנן נגד קנין דאורייתא ולכך בעי התם הש"ס ברכוב במקום מנהיג ול"א דמי שבא קודם לתוך ד' אמות קנהו אבל למאן דס"ל דרכוב לא קנה כלל ל"א גלי דעתיה כמו בנפילה וממילא קונה רכוב מכח הד"א למאן דס"ל דאף במקח וממכר קונה ד' אמות וע"ע לקמן ס"ה בדין רכוב:

שהיה בר"ה:    עסמ"ע ס"ק י"ד ובקצה"ח הקשה הא רכיבה הוא מטעם משיכה ומשיכה לא מהני בר"ה והוא לכאורה תמוה בעיני כל מעיין ואפשר דס"ל כדעת התוס' ב"מ דף ט' בד"ה ונקנה נמי רכוב במוסירה דמשמע מדבריהם דאי אמרינן רכוב קנה קנה מטעם מוסירה ע"ש ואף שכתבו לעיל בד"ה רכוב עדיף דבעינן ג"כ אזלא מעט מחמתי' ע"ש וע"כ צ"ל דס"ל להתוס' דמצרפין קנין מוסירה לקנין דאזלא מחמתי' ובצירוף שניהם קונה וכ"כ הש"מ רק שכתב דבמציאה אין מצרפין משום דל"ש מוסירה כלל במציאה דמאן מסר ליה אבל במו"מ דשייך מוסירה מצרפין וכיון דע"י צירוף של משיכה דאזלא מחמתי' וע"י מוסירה נגמר הקנין ומוסירה אינו קונה רק ברה"ר ומשיכה אינו קונה רק בסימטא א"כ אין לחלק ברכיבה בין סימטא לרה"ר כיון דע"י צירוף שניהם באה הקנין לכך אין לחלק בין סימטא לרה"ר: ועוד נראה דמיירי הכא ברכב עליה מרה"ר לסימטא דאז א"צ להוליכה לסימטא רק כל שהוא כמבואר בסי' קצ"ח סעיף י"ד מטעם כיון דעכ"פ משכה כולו משום הכי קנה משא"כ ברה"ר שאין רבים דוחקים שם לא קנה והטעם דכיון שמצרפין להקנין שעשה בסימטא מה שרכב עליה ברה"ר שהוא לא כדרך ב"א מש"ה לא קנה אבל אם רכב עליה מר"ה לסימטא ועשה שם משיכה גמורה דהיינו שבא עם כל הבהמה לתוך הסימטא נראה דקנה אפי' ברה"ר שאין רבים דוחקים כיון שעכ"פ עשה קנין גמור כדרך ב"א מה שרכב עליה בסימטא מה בכך שעשה מתחלה שלא כדרך בני אדם:

משוך ותקנה:    עיין בהשגת הראב"ד שהקשה ע"ז דהא מצינו לשון זה הרבה פעמים כגון אחת מכם תתקדש לי וכן עקוץ תאנה ותקנה לך גנבותי וכו' ע"ש ולפענ"ד לק"מ דבשלמא בקנין כסף כגון בקידושין או במכירה בקנין כסף אפי' אם דעתו שיקנה אחר נתינת הכסף קנה דהא אפי' באומר קנה אחר ל' קנה דהני זוזי לאו למלוה דמי משא"כ במשיכה דאינו מועיל שיקנה אח"כ דכלתה משיכתו:

ומשך לא קנה:    מדברי המחבר משמע דאפי' עומדת בביתו בסוף ל' לא קנה כדעת הרמב"ם וכן משמע בב"י בטור ולכאורה קשה דבב"מ בריש המפקיד עביד נ"מ בין לישנא דאמר לכשתגנוב ותשלימני תהי' פרתי קנוי' לך מעכשיו ובין לישנא דאמר סמוך לגניבותה קנוי לך קאמר נ"מ דקיימא באנס משמע דבעומדת בחצירו אפי' בלא מעכשיו קונה דאלת"ה לא משכח' אופן שיקנה אמנם אחר העיון ל"ק כלל דבכאן לא מצי למיקני מטעם חצר כיון דאמר משוך וקנה הרי גילה דעתו שא"ר להקנות רק במשיכה וכמבואר לעיל סעיף א' בהג"ה משא"כ בהמפקיד דלא אמר מידי רק דאיכא אומדנא ודאי דרוצה להקנות בכל מה שיוכל באיזה קנין שירצה מש"ה קונה מטעם חצר אמנם הר"ן יש לו דרך אחרת בזה בכתובות פ' הכותב דאפי' עומדת באגם קנה ולכאור' קשה עליו ג"כ מש"ס זו דמשם מוכח דבלא מעכשיו לא קנה בעומדת באגם ונראה ליישב דברי הר"ן דהנה יש לעיין בהא דאמר שם נעשה כאומר לו לכשתגנוב ותשלימני תהיה פרתי קנוי' לך הא בעינן בקנין דעת מקנהו ודעת קונה וכאן במפקיד ודאי דלא היה דעתם לכך לשם קנין וע"כ צ"ל הטעם מדעת דלא משום דכ' הש"ך בסי' שנ"ח סק"א דאי איכא אומדנא קנה אע"ג דלא הוי ידע המקנה ול"ד ליאוש שלא קנה כיון דהוא בע"כ משא"כ במתנה איכא אומדנא דאילו הוי ידע הוי נתן אפי' שלא מדעת קנה ע"ש א"כ ה"נ קים להו לחכמים דאילו הוי ידע שיוגנב וישלם ודאי הוי מקנה ליה מש"ה קנה אפי' שלא מדעת וזהו אמרם נעשה כאומר משום האומדנא אמנם בקנין בעינן דעת מקנה ודעת קונה והאומדנ' נראה דאינו מועיל רק לתקן דעת מקנה אמנם במקום דלא נתכוין הקונה לקנות בהקנין נראה דאפי' איכא אומדנא דמוכח דאילו הוי ידע הוי קונה נראה דלא קנה כל כמה דלא נתכוין לקנות בקנין זה דכל הקנינים בעינן שיהיה כוונה לשם קנין וראיה לזה דהא עודר בנכסי הגר וכסבור שהן שלו לא קנה אף דאיכא אומדנא דמוכח טובא דאילו הוי ידע שהן נכסי הגר ודאי דהוי מתכוין לקנות אפ"ה לא קנה מטעם דקנין בלא כוונה לאו קנין הוא וא"כ קשה בכאן דנהי דאיכא אומדנא מ"מ הא אומדנא לא מהני כל שלא הי' בכוונה לשם קנין דקנין כוונה בעי דמשיכה בלא כוונת קנין לאו כלום הוא ואף דהרשב"א בגיטין ד' ך' כתב דמו"מ דדעת אחרת מקנה אותו מהני בלא כוונה היינו דוקא כשהמקנה נתכוין שיהיה לשם קנין ועמש"ל סי' ר' סעיף ח' והכא לא הי' דעת קונה סמוך לגניבה וע"כ צ"ל דכאן בהמפקיד מטעם חצר קונה דבלשון השני בש"ס לא נקט לשון משוך רק סמוך לגניבה קנויה לך וחצירו קונה שלא מדעתו וכיון דאיכא אומדנא דמוכח שהמפקיד רוצה להקנות קונה הלוקח מטעם חצר וכיון דבעינן חצירו מש"ה לא קנה בעומדת באגם משא"כ במשיכה אדעת קנין קנה אפי' בעומדת באגם דמשיכ' אריכתא היא כמ"ש הר"ן משא"כ בהמפקיד דלא קנה מטעם משיכה כנ"ל רק מטעם חצר בעינן שיהיה עומדת בחצר כנ"ל ועוד נ"ל ליישב לדעת הר"ן דהנה הר"ן כ' בתשובה ס"צ גבי אין מתירין הנדר עד שיכול כ' דוקא נדר שהוא על תנאי דאז מיקרי לא חל הנדר משא"כ בנודר לזמן מתיר אפי' קודם הזמן דזה מיקרא חל הנדר כיון דזמן ממילא קאתי וא"כ ה"נ יש לחלק כך דדוקא במשך לאחר למ"ד כיון דזמן ממילא קאתי מיקרי חל הקנין וא"כ המשיכה היתה בשעת חלות הקנין ונוכל לומר משיכה אריכתא היא משא"כ בהמפקיד דנעשה כאומר לכשתגנוב ותשלימני דעל תנאי היא הרי המשיכה קודם חלות הקנין דלא מהני ולפ"ז י"ל דאף הר"ן מודה להרמב"ם בעל תנאי דאינו מועיל אף כשעומד' בחצירו ומיישב הסוגיא כמו הרמב"ם כמש"ל אמנם עדיין צריך ליישב לדעת הרמב"ם מה שתמה עליו הר"ן דבגט מגורשת אפי' בלא מעכשיו ובקנין לא קנה כ"א כשאמר מעכשיו וכן קשה על הש"ע דגם המחבר פסק באה"ע דמגורשת אפי' בלא מעכשיו וכבר תמה הב"ש שם ע"ש ונראה דהרמב"ם והש"ע מפרשי' כשאמר ה"ז גיטך ולא תתגרשי עד לאחר ל' דהכוונה שמקנה לה הגט מיד רק שמתנה עמה שלא תתגרש עד לאחר ל' דאף שקנתה הגט קודם הגירושין מ"מ מגורשת תדע דבמגרש חוץ מפ' דקנאהו לפסול לכהונה ואפילו הכא מהני כשנוטל הימנה וחוזר ונותן לה ואומר לה הא גיטך ולא הוצרך שתקנה לו האשה הגט וסגי כשנוטל הימנה וכן מוכח ג"כ באה"ע סי' קל"ח סעיף ד' באמר לה זכי בשט"ח דסגי כשנוטל הימנה ומכ"ש הכא שבשעת נתינה הקנה לה הגט מיד רק שהתנה עמה שלא תתגרש עד אחר ל' ודאי דמהני וכיון שקנתה הגט והניחה בסימטא נקנה מקום הסימטא להאשה מטעם שכ' התוס' בקידושין דף ך"ח שמקום הכלי קנוי לבעל הכלי נמצא הגט מונח ברשותה בשעה שנגמר הגירושין משא"כ במשוך פרה ולא תקנה עד אחר ל' שכלתה משיכה ואין לו במה לקנותו אחר ל' לא קנה כיון דקודם ל' הכלי של המוכר וכשהניחן בסימטא נעשה גם הסימטא של המוכר:

ואפי' היתה עומדת באגם:    עסמ"ע ס"ק י"ד עד אלא הוה צריך שיתנה בע"מ וכו' וע' בט"ז שהקשה דהא לא קיי"ל כשמואל ע"ש ומה מאוד תמה אני על הגאונים הנ"ל שלא שמו לבם להא דמבואר בסי' רנ"ז ס"א בהג"ה דמקדיש נכסיו וכו' דא"א לומר גוף מהיום וכו' אלמא דבממון מעכשיו לאו חזרה ולאו תנאה ולאו שיורא הוי אלא אמרינן גוף מהיום ופירי לאחר זמן וכן היא בב"ב בהדיא דאי מעכשיו תנאה או שיורא הוי אף בהקדש קדוש והתו' בקידושין ס"ג בד"ה כגון דכתב לה שכתבו דבעינן ע"מ מעכשיו אזלי לשיטתייהו שכתבו ביבמות צ"ג ד"ה קנויה לך דבמעכשיו ולאחר ל' ל"א גוף מהיום ופירי לאחר זמן אבל מדברי הש"ע מוכח דס"ל דאפי' במעכשיו ולאחר ל' אמרינן גוף מהיום כנ"ל והוא דעת הר"ן כתובות ד' פ"ו ומ"ה פסק שפיר כאן דבמעכשיו לבד קנה כנ"ל ברור וכן הוא דעת הש"ך בס"ק ד' במה שרימז להר"ן פרק הכותב ע"ש: אמנם באמת קשה אהא דסי' רנ"ז שפסק שאינו קדוש דהא אדרבה י"ל דכיון דליכא למימר גופא מהיום נימא דתנאי הוה כמו בגט כיון דלא מ"ל גופא מהיום אמרינן דתנאה או קנה שיורא הוי כמבואר בב"ב דף קל"ו ה"נ נימא כן וראיתי בתשובת הרשב"א סי' תקס"ג שממנו מקור הדין והלשון משובש ע"ש שכתב דאפי' תנאי לא מועיל וכו' ע"ש דקשה מה"ת לא יועיל תנאי ועוד דגם בהפקר כתב הרשב"א כך ובהפקר מבואר בירושלמי דלרבנן דתנא' הוי הפקר ועוד דבירושלמי מבואר דבהקדש הוי הקדש במעכשיו ולאחר ל' ע"ש לכן נראה כנ"ל ברשב"א משא"כ הכא דספק תנאי אינו מועיל מטעם דאוקי ממונ' בחזקת מרי' ודיינין לי' בחזר' וכן מוכח מהירושלמי דבגט קאמר דלרבנן הוי ספק מגורש' משום ספק תנאי ספק חזרה ובגט שיחרור קאמר דלרבנן לא הוי משוחרר וע"כ הוא מטעם זה משום דאוקי ממונא בחזקת מרי' ומוכח מהירושלמי דבספ' שיחרור ל"א דהעבד מוחזק ותפיס בעצמו (וע' ברמב"ם פ"ח מה' עבדים ואין כאן מקומו) וזה הטעם ג"כ בהפקר כמבואר בירושלמי מטעם אוקי ממונא בחזקת מריה ודוקא כשחוזר בו תוך ל' דהא מטעם חזרה אתינן עלה אבל כשלא חזר בו ודאי דהוי הפקר ושיחרור דהא אפי' בלא אמר מעכשיו רק סתם לאחר ל' מהני בשלא חזר בו ומה"ת יגרע כשאמר מעכשיו מכשלא אמר רק סתם לאחר ל' והא דבירושלמי משמע דבהקדש מהני כשאמר מעכשיו ע"ש הוא מטעם שכתב הר"ן בנדרים ד' ל' ע"ש דאיכא פלוגתא בירושלמי במקדיש לאחר ל' אפי' בלא מעכשיו דאיכא מ"ד דא"י לחזור בו משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי ע"ש בר"ן וכ"ה טעם הירושלמי והרב פוסק כהרשב"א שמביא הר"ן שם דיכול לחזור בו כשלא אמר מעכשיו ע"ש ומש"ה פסק גם במעכשיו כן משום דספק חזרה הוא ואוקי ממונא בחזקת מריה והוי כחזר בו ממה שאמר מעכשיו כשאמר אחר ל' דיכול לחזור בו כנ"ל אמנם במקום דאיכא למימר גופא מהיום ופירי לאחר זמן ודאי דאמרי' כדמוכח כאן ובסי' רנ"ז אמנם זהו דוקא במעכשיו ולאחר ל' אבל במעכשיו אם לא באתי או שאר תנאים ודאי דמעכשיו תנאה הוי ולא אמרי' בי' גופא מהיום ופירי לאחר שיתקיים התנאי וראי' מהא דהלוהו על שדהו בב"מ ד' ס"ח ובכמה דוכתי דמעכשיו דתנאה תנאה הוי ונראה דבמעכשיו דתנאה אפי' בקידושין יכול לגרש קודם קיום התנאי דבמעכשיו דתנא' הוי גילוי מילתא למפרע דדוקא במעכשיו ולאחר ל' כתב הרשב"ם דא"י לגרש קודם הזמן דל"א ביה איגלאי מילתא למפרע רק במעכשיו מתחיל ולאחר ל' נגמר משא"כ במעכשיו דתנאה תדע דבסי' קמ"ג באה"ע מבואר דבמעכשיו יכולה להנשא קודם קיום התנאי בגט אלמא דבמעכשיו דתנאה קיום התנאי הוי גילוי מילתא למפרע. ושפיר כתב הרמ"א בסי' רי"א סעיף ז' דיכול למכור לאחר קודם קיום התנאי וכללא הכי הוא דבאמר מעכשיו אז אם אמר בלשון תנאי מעכשיו תנאה הוי וכשיתקיים איגלאי מילתא למפרע ובמעכשיו ולאחר ל' הוי גוף מהיום ופירי לאחר זמן. ועי' במל"מ פ"ו מה' גירושין: