נתיבות המשפט/ביאורים/קפד
שלשה שנתנו לכאורה קשה דמ"ש דהיה מעורבין דמהני כשפירש ובצרורין ל"מ ונראה דש"ח כיון דהשותף יכול לחלוק במעות שוין שלא מדעת חבירו יכול השליח ג"כ לחלוק בדבר שהוא זכות לו ומ"מ בעינן אמר דוקא כמו בשותפין לעיל סי' קפ"א כשרוצין לחלוק עצמן דל"מ כוונה וכן בסימן קע"ו סעיף כ"ח משא"כ בצרורין הוי גזל א"י להעשות שליח לגזול לחבירו ול"מ אפי' לדיעה בתרייתא דסימן קפ"ג סעיף ג' דשאני התם שהוא לעצמו יכול לגזול ולא לחבירו דאין שליח לדבר עבירה ולאו זכות הוא לגבייהו וטעם הטור שהביא הסמ"ע דס"ל דהכל תלוי בנתינה להשליח נראה דסובר דאם נתנו מעורבין הרי ניחא להו בהשותפות ואין השליח יכול לחלוק שלא מדעתם משא"כ כשנתנו לו צרורין ונתערבו דיכול גם השליח לחלוק במעות שוין:
לא יוכל לחזור עט"ז שתמה ע"ז מאוד דהא מכר אינו זכות וכתב דמיירי שנתן מעות שלו ואמר הילך מנה וקנה שדה לפ' ובכה"ג בעינן שיתרצה הלוקח אח"כ כמבואר בסי' ק"צ סעיף ד' ולזה כתב לחלק בין כשנעשה הקנין בכסף דקנה אבל כשנעשה הקנין בק"ס לא קנה כיון דלא נגמר המקח עד אחר שנתרצה הלוקח ובאותו שעה הדר סודר למריה ע"ש בט"ז וצ"ל לדבריו דמיירי שנתרצה הלוקח קודם שחזר בו המוכר ונתברר כן דאם לא נגמר הקנין עד שנתרצה הלוקח יכול המוכר לחזור בו קודם שנגמר הקנין (וכמו שהקשה בספר קצות החושן) אך מ"מ תמוהין דבריו דכיון שנתן מעות שלא במתנה להלוקח הרי ודאי זכות הוא לו ללוקח וכשנתרצה הלוקח נעשה קנין למפרע ואפילו בק"ס ג"כ אינו יכול לחזור ועמש"ל סי' ק"צ והב"ח הגיה ברמ"א וכתב שכצ"ל אם קנה במעותיו (וט"ס במעות לוי וכוונתם כמו שכ' בקצה"ח שקנה לעצמו רק שאמר לפני המוכר שקנאה ללוי ואז קנה השליח ואין המוכר יכול לחזור ואם יבא לוי ויטעון שבמעות שלו קנאו והשדה שלו הרי הדין ביניהם):