נתיבות המשפט/ביאורים/קעא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · נתיבות המשפט · ביאורים · קעא· >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

א"י לחזור בהן:    עש"ך ס"ק ב' עד ואפילו מחילה בלא קנין מהני וכו' ואין לומר דהכוונה דאפילו לענין חלוקה שלא לחלוק מהני מחילה ואפי' לענין שלא יהיה יכול לומר לא ניחא לי שאשתמש בשותפות דלוה ודאי דבעי קנין כיון דיכול לומר חלוק עמי אפי' במקום דליכא היזק ראיה כמ"ש הסמ"ע ס"ק ד' ודאי דלא מהני ביה מחילה וכן מוכח ברשב"א סי' תתק"ז דכתב דקנין מהני מטעם דאמרי' דמגופא של קרקע קנו מידו והיינו שהקנה לו חלק בגופא של קרקע שיהי' בשותפות ע"ש ברשב"א וא"כ ודאי דאין לומר דמחילה מהני דהא לגופא של קרקע לא מהני מחילה ועוד דמאי ראיה מייתי הש"ך מסי' קנ"ז דשם מיירי שכבר חלקו וצריך לעשות מחיצה משום היזק ראיה ולהיזק ראיה שייך מחילה כמו בכל היזק דשייך מחילה משא"כ לענין שלא לחלוק ודאי דלא שייך מחילה וכן מוכח ממ"ש הרב בהגה"ה וקיבל קנין שלא לחלוק ואי מהני בדברים בעלמא למה הזכיר קנין רק כוונת הש"ך הוא על מ"ש הסמ"ע וז"ל ואפי' בחלוקת חצר דמדמה להיזק קוטרא מ"מ קנין מהני דמשמע מדבריו ואפי' לענין היזק ראיה בעי קנין וע"ז כתב הש"ך דלענין היזק במחילה בלבד סגי כמבואר בסי' קנ"ז אבל לענין שלא לחלוק ודאי דבעי קנין:

הדין עם ראובן:    והא דאין יכול לכופו על חלוקת מחיצה שיהי' המקום מחיצה משניהם כמו שכופין בחצר על מסופס כדי שלא יכנס א' לחלק חבירו כיון דאין דרך למכור מקום בבהכ"נ רק שיעור ישיבה וע"י מחיצה המקום דחוק:

וכן רבים היושבים:    עסמ"ע ס"ק ג' שכתב דוכן הוא שלא בדקדוק ולפענ"ד נראה דהוא ט"ס וכצ"ל אכן רבים וכו' וכוונתו דאף דא"י למחות כשרוצה לעשות מחיצה בקצה מקומו דהיינו בין מקום למקום מ"מ אם הראשון יש לו מקום רחב ורוצה לחלוק במחיצה באמצע המקום שיהי' ניכר שהן שני מקומות יכול השני היושב אצלו לעכב כי מחמת המחיצה ניכר שהוא שלישי אבל בלא מחיצה אם רוצה להושיב אחר אצלו נראה שא"י למחות כשהמקום שלו רחב ואינו דוחק את חבירו כי בתשו' הרא"ש מבואר דמיירי בעשיית מחיצה ועיין עוד ברא"ש דמיירי שידוע שמכירת הראשון הוא חשוב יותר מהשני אבל בסתם שאינו ידוע אמרי' דאין המקום מכבד את האדם ע"ש:

יגיע לפחות:    עסמ"ע ס"ק ה' כולם מעכבים וכו' הוא ט"ס וצ"ל כולם מעוכבים דכשאותו דאין לו שיעור חלוקה מרוצה ודאי דאין הנשארים יכולין למחות גם בסמ"ע ס"ק ט' ט"ס יש בסופו וכצ"ל וצריכין לעשות פשרה ביניהם או להשאר כולן בשותפו' משום הרביעי דלא ישאר בו כדי חלוקה ומש"ה מסיק וכ' וכו' ותיבו' ואי ותיבת לא הוא ט"ס:

דלא עדיפי:    לכאורה קשה דהא מבואר בסמוך דאם שנים אין להם שיעור חלוקה ולב' יש להם שיעור חלוקה דהב' שיש להם כדי חלוקה נוטלין חלקם וא"כ למה לי האי טעמא דלא עדיף מגברא אמנם לפמ"ש הסמ"ע בס"ק ט' דאם א' מבקש ליטול חלקו דשומעין לו מש"ה הוצרך להאי טעמא דלא עדיף מגברא וכו' דכאן אפי' בכה"ג א"י לעכב מלחלוק:

בצד אחד בנינים:    ולכאורה קשה דהא מ"מ הוי כשני דברים שתשמישן שוה ואין דמיהן שוה דסעיף יג דיש מי שחולק ואפשר דשאני התם דמיירי בעידיות וזיבורית ומטעם שכתב הסמ"ע בס"ק ל"ד דיפה ורע' כשני מינים דמי והיינו משום דא"א לעשות מהזיבורית עידיו' משא"כ הכא דאפשר לעשות בהמעות שמוסיפין לו ג"כ חדרים שיהי' שוה לחלק השני וכן בצד אחד רה"ר ובצד א' סימטא והיינו שצד א' פתוח לסימטא כמבואר בטור ומיירי שע"י הוצאו' יכול לעשות שגם צד זה יהי' פתוח לרה"ר ומ"מ בדין זה אין הכל מסכימים דלדעת הריב"ש המבואר לקמן בסעיף יד אין בבתים דין חלוקה כלל כשצריך להוציא הוצאת ומשמע דאפי' רוצה להוסיף כדי ההוצאות ע"ש:

עשאן האב לעצמו:    וע' במרדכי ספ"ק דבתרא דאם מוציא העני להשכיר חלקו לבד דיכול להשכירו ואף דבסוף כתב דא"י להשכירו ע' בב"י שהביאו כבר יישב זה בהג"ה הנדפס במרדכי:

כשאין לו מעות:    נראה דלהיפך אם העשיר טוען גוד או איגוד שיכול העני לומר איגוד ואמכרנו לאחרים דכיון שיש אחד שנותן יותר הרי העשיר אף שנותן שויו הוי כאומר בפחות משויו דא"י לומר מטעם דאל"כ ידחוק העשיר את העני כמ"ש הרמ"א:

מוכרין אותה לאחרים:    לכאורה תמוה דמאי קמ"ל דכששניהן רוצין מאן מעכב לכן נראה דקמ"ל באם יש לראובן קונה על החצר בק' זהובים ושמעון יש לו קונה שרוצה ליתן בעד הכל ר"ן זהובים יכול שמעון לכוף לראובן למכור הכל אף שראובן רוצה למכור דוקא חלקו בפחות לקרובו יכול שמעון לכופו אמנם זה הוא שפיר למאן דס"ל דא"י לומר גוד או איגוד ואמכרנו לאחרים קמ"ל דבכאן יכול לומר גוד אתה הכל בסך ר"ן או איגוד ואמכרנו בסך ר"ן כיון דעיקר הטעם שא"י לומר כך הוא שאין מגרשין זה מנחלתו בשביל ריבוי דמים של זה והכא השני ג"כ רוצה למוכרו יכול לומר כך אך להרמב"ם דס"ל דתמיד יכול לומר כך א"כ קשה מאי קמ"ל בזה ואפשר דהרמב"ם ג"כ לא ס"ל כן רק בעשיר ועני שיש הפסד גדול לעני אבל בלא"ה אינו יכול לומר כן רק בכאן יכול לומר כן מטעם הנ"ל:

אם הי' המקום עשוי לשכור:    פי' להרבה פוסקים שהביאם הסמ"ע ס"ק יב דתלוי דוקא בעשאן האב לשכור הכא נמי מ"ש המחבר עשוי לשכור היינו שעשאן האב לשכור ולפי' ר"י שהביא הסמ"ע שם הכוונ' שעכשיו הוא ראוי לשכור ואין חילוק בין שניהם עשירים לאחד עני דאם עשאן האב לשכור או שהוא עומד עכשיו לשכור לפי' ר"י אפי' העני כופין להעשיר להשכיר וה"ה שני עשירים כופה א' לחבירו אי לא מיתדר להו ביחד ומ"ש ואם אין המקום עשוי לשכור היינו שלא עשאן האב לשכור ולפי' ר"י שעכשיו אינו עומד להשכיר אז בבית ובחנות שא"א להשתמש ביחד כופין זא"ז על החלוק' זמנים בין בשני עשירים ובין בעני ועשיר ואין העשיר יכול לומר לעני קח סחורה ושב בחנות שעני יכול לומר אף אם אקח סחורה אוכל לכוף אותך על חלוקת זמנים ומ"ש דאם מרחץ א"י לומר השתמש אתה בו יום וכו' והיינו אפי' בשני עשירים כיון שאינו עשוי לשכור וליכא היזק ראי' א"י לכוף לחבירו על חלוקת זמנים ומה"ט גם כשאחד עני אין העני יכול לכוף להעשיר על חלוקת זמנים דיכול לומר קח לך עבדים שאף אם יהי' לך לא תוכל לכופני לחלק לזמנים ולפמ"ש אין חילוק כלל בין ב' עשירים לא' עני ומ"ש הטור אבל אם שניהם עשירים כו' הביאו הסמ"ע ס"ק יג כוונתו כמ"ש שאינו נוח להן כגון שיש לא' ב' שלישים דאז יש לזה הפסד וכמו שאבאר בסמוך א"נ ששניהם אין רוצין להשתמש ביחד קמ"ל שא"י לכפות לחבירו רק על חילוק זמנים ולא להשכיר כנ"ל ברור ומדברי הסמ"ע ס"ק יג שכ' דהך דינא מיירי בשניהם עשירים משמע מדבריו שמחלק דדוקא בעני שאין לו מה להשתמש אז כשלא עשאן האב לשכור א"י לכופו להשכירו אבל בב' עשירים שאין נוח להן להשתמש ביחד יכול אחד לכוף לחבירו להשכיר אף שלא עשאן האב לשכור ולבד הוסיף בלשון הטור או משכירין לאחרים והוא תמוה מאד חדא שאין זה מן הסברא דמה"ת לא יהי' יכול העני לומר שאתה אומר לי קח לך עבדים הא אף אם אקח עבדים לא אוכל לכופך להשכיר ב' קשה מה שמסיים דבדבר שראוי להשתמש בו ביחד ואינו עשוי להשכיר כו' משמע דאם עשוי לשכור כופהו להשכיר מה"ת הך כיון דאפי' על חלוקת זמנים א"י לכופו שא"י להפקיע ממנו נחלתו אפי' על יום א' ולהשכירו לגמרי שיפקיע ממנו נחלתו לגמרי יכול לכופו ג' דא"כ אפי' בחנות יאמר העשיר לעני קח לך סחורה ושב בחנות וכן בבית כל שא"א לחבירו לדור פה וכיון שאינך יכול לדור פה אין אתה יכול לכופני על חלוקת זמנים אלא ודאי כדכתיבנא:

שני שלישים:    עסמ"ע ס"ק יט הטעם משום דיפסיד בעל השני שלישים ע"ש וכן הוא בהדיא בטור טעם זה ולכאורה קשה דבמאי מיירי אי במרחץ ובית הבד שראוי להשתמש בו יחד הא אין בו חלוקת ימים כלל כמ"ש ברמב"ן בחי' וכן מסיים המחבר דאם מרחץ הוא משתמשין בו שניהם תמיד בכל יום ואי בבית שא"א להם לדור ביחד ג"כ ביש להם שוה בשוה ג"כ חולקין בימים ולמה להו הטעם שהבעל שני שלישים מפסיד לכן נראה דכל שיש לזה יותר מזה אפי' במרחץ הוי כלא מיתדר להו ביחד כיון שא' מפסיד וכן מוכח בש"ס דאלת"ה הא דמקש' הש"ס בכור ופשוט שהניח להן אביהן עבד ובהמה טמאה וכו' ומשני שחולקין בימים וא"כ עדיין קשה מבכור ופשוט שהניח אביהן מרחץ אלא ודאי דאם יש לו ב' שלישים דאפי' במרחץ חולקין בימים וכן משמע בלשון תשובת הרא"ש שהביא הטור שכתב וז"ל גבי שאלה דמי שיש לו ב' חלקים דעו שאין חילוק בין בית ובין מרחץ ובין בית הבד אלא כל דבר שבעולם שהוא של ב' שותפין ואין התשמיש נוח לשניהם וכו' חולקין אותו לימים והא דכתב המחבר דאם מרחץ הוא נכנסין בה שניהם תמיד בכל יום זה קאי אריש הסעיף כשחלק כ"א שוה וכן משמע הלשון שסיים שא"י לומר השתמש אתה יום ואני יום משמע דבשוין מיירי:

בשלו הוא משתמש:    ואם לא השתמש בו בעצמו דהשכירו לאחרים פשיטא דהשכר לאמצע:

חוץ מאמה:    עש"ך ס"ק יא עד כשיש לכ"א רק ג' אמות א"ל כך וכו' ולענ"ד נרא' דדוקא כשיש לא' ד' אמות ולא' ג' יכול לומר כך או טול הג' אמות וחלוק עמי או שיקח לעצמו ג' אמות ובהמותר או' לו גוד או איגוד וה"ז ממש כטוען או אתה טול השיעור בשויין ואני הפחות כיון שיאמר לו אני אקח השלשה והמותר גוד או אני אטול השיעור ואתה הפחות הא רוצה לחלוק או אקנה הכל דהא אומר לו איגוד ומבואר בסעיף י' דיכול לטעון כך אבל כשאין בו רק ג' אמות לזה וג"א לזה לא יכול א' לומר אני אקח שני אמות ואמה א' אשמור כדי שיהי' כשיעור ואח"כ אטעון גוד או איגוד דהשני יכול לומר לו מה ראית שאתה תעשה כך אני אעשה כך ואם אתה לוקח שני אמות חלק בקרקע אף אני אטול שני אמות חלק בקרקע משא"כ בא' שיש לו ד' אמות וא' ג"א ודאי דיכול לומר אטול חלקי ג"א בקרקע כיון שעדיין נשאר כשיעור וא"ת שתטול ג"כ כנגדו חלק בקרקע ג"א טול ולך שהרי אין חלקו רק שלשה אמות וא"ל דגם בג' לזה וג' לזה יכול לומר אטול ב"א ובהשאר נהי' משותפים כי לי ג"א או ב"א ג"כ ראוי למישטח בי' פירא וא"ת שאתה רוצה ליקח ב"א א"כ כיון דרוצה אתה בפחות מכשיעור קח כל חלקך שהוא הג"א דז"א דיכול לומר אני רוצה שיהי' לי מקום הראוי לזריעה בשותפות ולמישטח בי' פירא א"צ רק לב' אמות ולא יותר ואם אתה נוטל ב"א חלק בקרקע מגיע לי ג"כ חלק בקרקע ב"א וא"כ לא ישאר מקום הראוי לזריעה ומכח זה יכול לבטל החלוקה:

שכולו אינו ראוי:    לכאורה קשה דא"כ מאי מקשה הש"ס דוקא למ"ד דלית דינא דגוד א"א מבכור ופשוט היא אפי' למ"ד אית דינא דגוד או איגוד תיקשי קושי' הש"ס בכור ופשוט שהניח להן אביהן דבר שאינו ראוי אפי' לאחד ואפשר משום דלא שכיח:

אין שומעין לו:    עסמ"ע ס"ק מא עד ובפרי' מ"ש בפי' ועש"ך שכתב שפי' הראשון של הב"ח נ"ל יותר וז"ל הטור ולא מחייבינן הנתבע למיחת לדינא דאנ"א ונ"מ כו' א"נ לכי מייתי תובע זוזי אי אמר נתבע תנו זימנא דטרחנא בתר זוזי יהבין ליה זימנא מהשתא ולא מתביעה קמייתא וה"מ שנותנין זמן לנתבע כשמתחלה אמר איגוד והבו לי זימנא אבל אי לא אמר מתחלה איגוד אלא תובע בא למיגד ואמר הבו לי זימנא ובטל לי' דינא דגא"א ואם לאח"כ בא ותובע דגא"א ואמר נתבע איגוד והבו לי זימנא לא יהבינן ליה דמוכחא מלתא דאשתמוטי קא משמט כיון דלא בעי למיגד מעיקרא עכ"ל הטור והוא סותר דברי עצמו וע"ז תירץ הב"ח בתירוץ ראשון דברישא מיירי שאמר סתם גא"א ולא הזכיר זמן ע"ש והנה מדברי הטור משמע להיפך דהא אמר בפי' וה"מ כשמתחלה אמר איגוד והבו לי זימנא ע"ש ולפע"ד נראה לפרש בפשיטות דדעת הטור דדוקא כשאמר מתחילה גא"א והבו לי זימנא דאז הנתבע אינו חייב להשיב כלל וממילא לא שייך כלל לומר דמשמיט נפשיה כיון דא"צ להשיב כלל משא"כ כשאמר מתחילה גא"א בהמתנה סתם והשיב הנתבע גוד דאז מוכח מילתא שאינו רוצה למיגד כיון דמתחלה הי' במשמעות לשון התובע בנתינת דמים מיד ואלו היה הנתבע רוצה למיגד בהמתנת זמן הי"ל להשיב כן דהא לנתבע נותנין זמן אלא ודאי דלא הי' בעי למיגד כלל ולכך אף אח"כ כשאמר לו הנתבע גוד אמר התובע הבו לי זימנא ונתבטל הגא"א מ"מ כשבא אח"כ התובע וחזר וטען גא"א שוב אין שומעין לנתבע כשטוען הבו לי זימנא כיון דיש הוכחה מכבר דלא בעי למיגד בסך זה וכמש"ל וע"ב מה שביקש עכשיו לאשתמוטי הוא דקאמר וכוונת לשון הטור הוא כך וה"מ כשאמר מתחלה איגוד והבו לי זימנא פי' כשאמר בשעת תביעה הראשונה גא"א והבו לי זימנא אבל לא אמר איגוד (וכאן חסר תיבת כו') (וכוונתו שלא אמר מתחילה בשעת תביעה גא"א והבו לי זימנא רק סתם גא"א) אלא תובע בעי למיגד פי' שאח"כ כשהשיב הנתבע גוד בא התובע למיגד ואסר הבו לי זימנא ונתבטל הגא"א דאז אין נותנין לו זמן ועיקר החילוק הוא בין שמתחלה לא היה ממש בהטענה כלל ובין אם מתחלה היה ממש בטענת התובע שאמר סתם רק שאח"כ נתבטל כנל"ב בכונת הטור עוד כ' הסמ"ע בסס"ק הנ"ל אבל להעלותו בדמים א"י ועמ"ש בפריש' דאחר שחזר ורצה להשאר בשותפות יכול שוב להעלותו בדמים ע"ש ולפענ"ד הוא דחוק דמה שיעור לזה וכי בעי' דוקא שיעלה בדמים אחר כדי דיבור כשחזר בו להשאר בשותפות: