נתיבות המשפט/ביאורים/קסז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · נתיבות המשפט · ביאורים · קסז· >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

והשאר של תחתון:    עסמ"ע ס"ק א' הטעם דאפקורי מפקר ליה לתחתון בס' יערת דבש הקשה למאן דס"ל דאויר שאין סופו לנוח דלא קנה א"כ במה קנה לי' התחתון ולכך כ' דכ"ז שלא עשו התחתון זכי' יכול העליון לחזור בו ולפענ"ד הא ודאי ליתא ועיקר הטעם הוא דהתוס' בגיטין דף כ"ב בתר נקבו דגם הגוף יונק מהאויר רק דלא חשיב יניקת הנוף כיניקת השורש ע"ש ותדע דבאילן העומד על המצר כתבו התוס' בב"מ דק"ז דב"ה אילן העומד דמחמת שהשרשים הן על מקום השותפות ס"ל לרב דהנוטה לכאן ולכאן אזלינן הכל בתר הנוף והכל של בעל הנוף ולא אמרינן שדי נופו בתר עיקרו אלמא דיש לבעל הנוף ג"כ קנין רק דשדינן נופו בתר עיקרו וכיון דבעל העיקר מסלק נפשו מעיקרו ואפקורי מפקר לי' ושוב ליכא למימר שדי נופו בתר עיקרו ממילא הכל של בעל הגוף כיון דיונק משלו ואין להקשות הא דסתמו הפוסקים ומשמע דאף בעיקרו הדין כן ובש"ס אמרו דבעיקרו ב"ע ל"פ דלעליון הוי נראה דהפוסקים סברי דהך כ"ע אין הכוונה רק אר"מ ור"י אבל לר"ש דהטעם משום הפקר כיון דא"י ליכנוס וליטלו א"כ אף העיקר מפקר ליה: