נתיבות המשפט/ביאורים/קמה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאין העד מדקדק: בתומים נסתפק אם שני העדים שזה אומר חיטין וזה שעורים מעידין על שנה אחת ומצטרפין לשאר עדים שראו עוד אכילת שתי שנים אי נימא כיון דבשעת ראייתן היה עדותן לענין הפירות והיה להם לדקדק כיון דיש הבדל בתשלומין והוי עדות מוכחשת דהא אפי' במנה לבן ומנה שחור בעינן שיתבע שניהם ע"ש ולפמש"ל סי' ל' דאפי' במנה ומאתיים דהדבר נוגע לממון אפ"ה עדותן קיימת דאמרינן לא דייקי רק כשהבע"ד מכחיש לבעל המאתיים ואינו תובע אלא מנה אז בטל העדות מטעם כיון דחזינן דהעד המאתיים לא דיקדק וטעה לאו עד הוא כלל דכמו שטעה בין מאתיים למנה א"כ אפשר שטעה עוד יותר ולא היה אלא חמשים אבל הכא אפילו טעה העד של חטין טעות גדול שבגדולים שלא אבל רק איזה מין גרוע שבגרועים כיון שעכ"פ אכל דהא לא חשדינן ליה במשקר חזקתו קיימת ולכך מצרפין העדות:
ראשונה שלישית וחמישית: עסמ"ע סק"ב עד דאפילו ו' עדים וכו' לכאורה הוא תמוה דאמאי לא יהיה חזקה בשאחד מעיד אג"ח וא' בד"ו הא אם הי' ששה עדים שכ"א מעיד על שנה אחת מצטרפין עכשיו מפני שאותו שמעיד על שנה הא' מעיד ג"כ על שנה הג' העדות בטל ולא יהא עד זה גרוע מעד אחר המעיד על שנה הג' וכי משום שכבר העיד על עדות אחת יפסול לעדות אחרת ומ"ש מאם אח' אומר מנה בניסן ומנה בסיון ומנה באב וא' אומר מנה באייר ומנה בתמוז ומנה באלול דמוציאין ממנו נ"מ ונראה טעם לזה דשני עדים בעדות מיוחדת אינן נאמנים רק באופן שאם נאמר שאינו חייב בע"כ נהי צריכין לומר ששני עדים משקרין כגון באחד אומר מנה בניסן ואח' אומר מנה באייר והוא תובע שניהן דאי נאמר שאינו חייב כלל ע"כ שני עדים משקרין וזה לא אמרינן והוי עכ"פ מוכחשת משנים משא"כ באחד אומר בגבה וא' אומר בכריסה חשיב לה חצי עדות בש"ס מטעם דאפילו אם לא נחשוד רק עד אחד למשקר היא קטנה ולפ"ז א"ש הכא דבשלמא באחד אומר אג"ח וא' אומר בד"ו כיון דמפוזרות לא הוי חזקה א"כ אף אם נחשוד רק אחד למשקר אין כאן חזקה והרי אין המערער מוכחש משנים ול"ד לאחד אומר אב"ג וא' אומר דה"ו שלפי דברי כל אחד החזיק והמערער שאמר שלא החזיק המחזיק הרי מוכחש משנים משא"כ בששה שכל אחד מעיד על שנה אחת א"א שנאמר שלא החזיק רצופין אם לא שנאמר ששני עדים משקרין וזה לא אמרינן הרי המערער מוכחש משנים ואין להקשות דא"כ בששה עדים שכ"א מעיד על מנה ובזמן אחד יתחייב הלוה לשלם חמשה מנים כיון דאין אנו חושדין לשני עדים משקרין דז"א דכל שני עדים הן צירוף א' וחשבינן תמיד שני עדים לעדות אחד ותיכף כששני עדים העידו על שני מנים נגמר צירוף עדות על חיוב מנה וכן בשני עדים השניים נגמר צירוף עדות על מנה שניה וכן בשני עדים על מנה שלישית ובכל צירוף עדות חשבינן לעדות בפני עצמו וחשבינן עד א' למשקר ולא נתקיים בכל צירוף עדות ועדות רק מנה בכדי שלא יהיה שניהם משקרין בכל עדות וה"ה כאן חשבינן כל שני עדים צירוף א' ומצרפינן עד הא' עם עד הו' ועד הב' עם עד הח' ועד הג' עם עד חד' ומקיימין אחד מכל שנים והרי יש עדות על ג"ש רצופין דכל מה שנוכל לקיים עדותן מקיימין כמבואר בסי' ל' סעי' ג':
שבשנה שמעיד: ובתומים כתב שאם שנים אומרים שאכלה אג"ה והוביר בד"ו ושנים אומרים שאכלה בד"ו והוביר אג"ה באתרא דמוברי דהוי חזקה כיון דאפי' אם כת אחת אומרת אמת הרי החזיק כו' ולבבי לא כן ידמה דממ"נ אם יאמר המחזיק שאכל כל הששה שנים הרי מודה שלא החזיק כיון שאכלה רצופים באתרא דמוכרי ועוד שהרי פוסל כל השני כיתות שהרי הוא מכחיש שניהם והודאות בע"ד כק' עדים ואם המחזיק אומר כדברי הא' דהיינו שאכלה אג"ה הרי פסל העדים שאומרים שאכלה בד"ו והעדים שאומרים שאכלה אג"ה מוכחשי' מהעדים שאמרו שאכלה בד"ו דלחובתו א"נ לפסול העדים ואפי' בהכחשת בדיקות כגון במנה ומאתים בעינן שיהיה תובעו שניהם בסי' ל' עיין שם ואפשר דמיירי שמת המחזיק והיתומים א"י וע"ש בביאורים במ"ש לתרץ מה שהקשה בכאן מהכחשת חקירות:
ותחזור הקרקע והפירות: עיין סמ"ע ס"ק ג' שכתב דצריך לשלם כל הששה שנים וחתומים תמה ע"ז כיון דכ"א מעיד על שלשה שנים אחרים אינו מחוייב לשלם רק פירות של שלשה שנים כמו בא' אומר מנה בניסן וא' אומר מנה באייר דא"צ לשלם רק מנה אחת ודבריו תמוהין דממ"נ אי המחזיק אומר רק כדברי האחד דהיינו שלא אכל רק אג"ה והוביר בד"ו והוא באתרי דמוברי א"כ אם היה שני עדים כדבריו שאכל אג"ה ומבד"ו א"י אם הוביר אם לא ובא עד א' ואמר שאכל ג"כ בד"ו ולא הוי חזקה כיון שאכלה רצופות באתרא דמוברי ודאי דהדין נותן דהמחזיק נשבע להכחיש העד שאמר שאכלה בד"ו והוי העד כמאן דליתא כיון דנשבע להכחישו והוי כאילו אין כאן רק שני עדים שאכלה אג"ה אף דלא ידעו אם הוביר בד"ו דהוי חזקה כמ"ש התומים בעצמו דלא חיישינן שאכל ג"כ בד"ו כיון דהוא אתרא דמוברי ודאי לא שינ' מהמנהג ולפ"ז ה"נ כיון שאם היה רק העד א' שמעיד כדבריו שאכל אג"ה לא היה משלם כלל הפירות כמבואר בסעיף זה שאם הביא ע"א שאכל שני חזקה שאין משלם הפירות א"כ אף שיש ע"א שאמר שאכל בד"ו ולא החזיק מ"מ הדין נותן דהמחזיק ישבע להכחיש העד שאמר שאכל בד"ו והוי העד שאמר שאכל בד"ו כמאן דליתא והוי כאלו אין כאן רק עד אחד שאמר שאכל אג"ה דאין משלם הפירות ואי מיירי שהמחזיק אמר שאכל כל הששה שנים הרי מודה בעצמו שלא החזיק כיון דאכלה רצופות באתרי דמוברי רק שאם לא היה עדים כלל אף שלא החזיק לא הי' צריך לשלם הפירות כיון שאמר שמ"מ קנה השדה נאמן על הפירות במגו דלא אכלתי אבל כאן שיש על כל ג' שנים עד א' הוי משואיל"מ ושפיר כ' הסמ"ע דצריך לשלם הפירות של כל הששה שנים ואם נגד היתומים ודאי דטוענין להם שאכלה רק אג"ה ופטורין מלשלם כל עיקר:
ישבע המערער: מבואר ברמב"ן הובא בתומים כאן ובסי' קמ"ו ס"ק דאפי' אם המערער אמר שאכל ג' שנים רק שלא מכרו לו ובגזל אכלה נאמן המערער שבגזלה אכלה אף שמודה שהחזיק כיון שאמר שלא כדין החזקת או שמחיתי לא הוי הודאה הואיל ושוברו בצדו עמ"ש בסי' קמ"ו: