נתיבות המשפט/ביאורים/קמד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
והוא שלקח בשטר: בתומים נסתפק אם הבן מכרה סתם בכל שדותיו אי הוי חזקה כיון שבסתם ליכא קלא כמבואר בסעיף ד' ולפענ"ד נראה פשוט דהוי חזקה ביון שהוא יושב בתוכה ומחזיק בו כדרך שהחזיק המוכר שלו והוא לקח כל שדותיו בשטר דאית ליה קלא דמי ממש ליורש אף דהיורש ג"כ אינו יורש דבר שאינו שלו ומ"מ כשהמוריש החזיק שנה והיורש שנתיים הוי חזקה מטעם שכתב הסמ"ע ס"ק ג' דהכל יודעין דהבן בא מכח ירושת אביו ואין לו התנצלות כו' ה"נ כיון דאית ליה קלא שלקה כל שדותיו מהמוכר לו והכל יודעין שהלוקח בא מכחו אין לו התנצלות וממקום שהביא התומים ראיה הוא ראיה ברורה לזה מכ"ב דף מ"א דרמי אהדדי בריית' דאכלה האב שנה מברייתא דאכלה בפני האב והקשו התוס' והרמב"ן דח"ל לשגויי כאן בשטר וכאן שלא בשטר ותי' הרמב"ן דשני הברייתות גבי הדדי תניא ע"ש א"כ כי משני הש"ס דמיירי הברייתא דאכלה בפני האב כמכר כל שדותיו סתם א"כ בודאי דגם הבריית' דאכלה האב שנה והלוקח שנה מיירי ג"כ במכר כל שדותיו סתם ואפ"ה יש חזקה להלוקח הרי מוכח כמ"ש:
והוא שמכרה בשטר: אף דמחאה סגי בעדים בלא שטר שאני מחאה שהזכיר שם המחזיק במחאתו דל' המחאה הוא דוקא שיאמר פ' שיושב בחצרי הוא גזלן וכו' כמבואר בסי' קמ"ו סעיף ד' וא"כ אף אם העדים א"י שפלוני שיושב בה חברך חברא אית ליה שמוציאין קול על פ' שהוא גזלן או שהן בעצמן יגידו לו אבל כשמוכר סתם שדה זו יש לחוש דילמא העדים אינן יודעין כלל מישיבת המחזיק בה ועל המכירה אינן מוציאין קול שיהיה נשמע בלא חקירה אם לא כשהיה בשטר:
שמכרה בשטר: עסמ"ע ס"ק ה' שכתב בשם הרשב"א דהקשה אפילו שלא בשטר נתבטלה החזק' כיון ששלמו שני החזק' בפני מי שא"י למחות ע"ש ולכאורה קשה דא"כ אפי' מכרה שלא בשטר נמי דהא כתב הרב בהג"ה סי' קמ"ו סעיף ד' בנתנה להמערער בסתר דאפי' מיחה המערער דאין מחאתו כלום דהמחזיק יכול לומר לא חששתי במחאתך וכיון דמכירה בעדים לית ליה קלא אפילו אם מיחה הלוקח יכול המחזיק ג"כ לומר לא חששתי למחאתך והוי ג"כ כשלמו שני החזקה בפני מי שא"י למחות כיון דהמחאה מהלוקח לא מהני. אמנם נרא' לחלק דבכאן מהני מחאת הלוקח דהא בש"ס הקשה להא דמוכר בעדים לית ליה קלא דהא המוכר בעדים גובה ממשעבדי ומשני לקוחות אפסדי אנפשייהו ופי' רשב"ם דהלקוחות חוקרין משא"כ המערער אינו חוקר עיין שם וכן צריך לומר דהמחזיק גם כן אינו חוקר דהא המחזיק בפני הלוקח שלא בשטר לא נחשב למחאה וע"כ הוא מה"ט וכיון דהלוקח מיחה בפני עדים והמחאה נשמע ממילא להמחזיק כיון דמזכיר שם פ' בהמחאה וכיון דהמחזיק שמע מהמחאה חוקר הדבר וע"י החקירה יתוודע לו מהמכירה שמכרת המערער והיה לו לאזהורי בשטרא משא"כ בנתן בסתר בסי' קמ"ו סעיף ד' מיירי שמכר בכתב יד רק שנתקיים כמו שאבאר לקמן שאף ע"י החקירה לא יתוודע לו ודאי יכול לומר לא חששתי במחאתך ולפ"ז ה"ה דחזיק ביהודה ומכר להלוקח שהיה בגליל בסוף שלש דג"כ לא הוי חזקה כיון דהלוקח שוב לא היה יכול למחות הרי שלמו שני החזקה בפני מי שא"י למחות כמו בהקדישה אמנם לכאורה קשה לפי מ"ש הרמב"ן בב"ב דף מ"א בטעם דמהני חזקה להקטן דטעמא דהחזקה הוא מדלא קפיד רק שבתוך שלש איכ' ריעותא מדלא היה זהיר בשטרו ע"ש ומשמע דהחזקה נגמר מיד אפי' בתוך שלש רק משום ריעותא דשטרא לא הוי חזקה תוך ג' א"כ בהקדישה אמאי לא הוי חזקה הא כיון דלא שמע ליכא גבי ריעותא דשטרא והחזקה נגמר אצלו מיד קודם שמכרה מה"ת לא יהי' חזקה לכן נראה דהעיקר כמ"ש הרשב"א הובא בשיטה מקובצת ב"ב דף ך"ט בד"ה אלא מעתה וז"ל כיון דרובן של ב"א מקפידין באכילת פירות של ג"ש וכו' ובפחות מכאן לא קפדי אף לוקח זה חושש ונזהר בראיותיו כל שני דמימר אמר שמא יבוא היום או מחר ויערער וכו' ואע"ג דבי בר אלישוב דקפדי טובא לא הוי חזקה בפחות מג' שגים דילמא משום כיון דרובן של ב"א אין דרכן להספיד נזהר בשטרו שמא יטעון שלא הקפיד כמו שאר ב"א וכו' ע"ש כוונתו בדבר זה באומדנא דב"ד תליא אי אדם זה מקפיד או לא וא"כ המחזיק מחוייב ליזהר בשטרו דאימר יאמרו הב"ד שאדם זה אינו חשוב מקפיד וגם הרמב"ן נראה שכיון לזה ומ"ש שבתוך שלש כו' כוונתו למאן שדרך להקפיד כבי בר אלישוב אבל אין סברא כלל לומר שלהרמב"ן הוי חזקה מיד דהא אפי' בגוררות בעינן ג"ש אע"ג דלאו בני שטרא נינהו וכן מוכח מכל הפוסקים שהעיקר החזקה נגמר בסוף ג' ולזה אפילו בהקדישה נהי דליכא גבי ריעותא דשטרא כיון דלא שמע מההקדש מ"מ גם החזקה וראיה ליכא גביה כיון דלא נגמר החזקה והראיה עד סוף ג' ובסוף ג' היה ת"י הקדש וליכא שוב ראיה מדלא מיחה ולכן בגודרות אף דליכא שטרא מהני חזקה שלא בפניו דהיה לו להקפיד אפילו שלא בפניו ומדלא הקפיד איכא ראיה שמכרה והא דבקרקע בהי' במקום שאין המחאה נשמעת דלא הוי חזקה אפילו לא הקפיד ולא מיחה שלא בפניו נראה הטעם כיון דאין המחאה נשמעת שוב איכא ריעות' דשטר' גבי המחזיק דהיה לו להזהר בשטרא מחשש דאימר מוחה זה והמחאה אינה נשמעת ולכך לא הוי חזקה כמו בבי בר אלישוב דלא הוי חזקה מטעם ריעותא דשטר' ולפ"ז נראה דבגודרות דעיקר החזקה הוא מדלא הקפיד ואפילו שלא בפניו אמרי' דהיה לו להקפיד בפני אחרים א"כ אין חילוק בין שהוא במקום שהמחאה נשמעת או שאינם נשמעת כיון דליכא לכשנגדו ריעותא דשטרא מהני החזקה ואפשר דלא חילקו חז"ל בין גודרת לקרקע וכיון דבקרקע לא הוי חזקה במקום שאין המחאה נשמעת לא ירויח בזה במה דלאו בני שטרא הוא כמו שכתב הרמב"ן לענין אם המחזיק קטן: