נתיבות המשפט/ביאורים/קלד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · נתיבות המשפט · ביאורים · קלד· >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

אע"פ שמסרו לו בעדים:    עסמ"ע ס"ק ט' עד יביא בעה"ב ע"מ המכירין אותו ויצטרפו לעידי ראיה ואז לא יהיה לו מגו דלהד"מ ולא מגו דחזרה והוא תמוה נהי דמיירי הסמ"ע שמראה החפץ עכשיו בב"ד וע"מ מכירין אותו מ"מ הוצרך הרמ"א להטעם דלאו מגו הוא משום דירא וכו' דבלא"ה נאמן במגו דלא היה מראהו דאז היה נאמן שהחזיר לו החפץ שמסרו לו ומה שראו העדים היה אחר דסמנים לא מהני לכופו להראותו ואפשר שכוונת הסמ"ע כשהע"מ מכירין ויודעין שחפץ היה לו סי' מובהק וגם העידי ראיה ראו אותו בסי' מובהק זה דאז מצטרפין להוציא מידו דסי' מובהק מהני להוציא כמ"ש הש"ך בסי' רצ"ז. ולפ"ז לא קשה קושית הש"ך בסעיף ג' שהקשה דבל"ז הוי מגו במקום עדים דהא מכירין וכו' דהא איירי שאין מכירין רק שאמרו סימנין:

אתה מכרתו לי:    עש"ך ס"ק ד' (ויש שם ט"ס וכצ"ל ואם הלוקח יודע ותיבת ואז ט"ס) דאם הלוקח יודע שהיה של תובע דהלוקח אינו עומד במקום עידי ראה מטעם שכ' בסי' ע"ב ס"ק צ' דהלוקח הוי נוגע בעדות ובקצה"ח כ' דלא הוי נוגע כיון דהמערער יודע שלא מכרו לו דמי להא דסי' קכ"א דאם המשלח הלך עם השליח דלא הוי נוגע ע"ש ושותא דמר לא ידענא דהא הכא ודאי הוי נוגע דהא האומן יכול לטעון שהחזיר להמערער ואף דעתה רואין אותו ביד המחזיק א"י אם מכר לו המערער או שנגנבו מידו והלוקח המחזיק שלא החזיר שהרי לקחו אותו מהאומן בזה הוה נוגע שאם לא יאמר כך יתבע אותו המערער ויאמר מה טיבו אצלך כיון שלא בא לידך בתורת לקיחה משום אדם ויוציאו ממנו בלא דמים ולכך טוען שלקחו מאומן כדי שיקח דמים או מאומן או מבעה"ב משום תק"ה וא"ל דיהיה הלוקח נאמן להעיד במגו דהחזרתי כמו בשליח נעשה עד בקדושין דהא מסיק התם דלאחר שתקנו רבנן שבועת היסת הוי עד הצריך שבועה דאינו עד ונידון מה שכ' הש"ך דאם הלוקח לא יהיה נוגע הוי האומן משואיל"מ כ' בקצה"ח דלוקח דמי ליורש וכמו דהיורש לא הוי משואיל"מ משום דאמר קרא בין שניהם ולא בין היורשים וה"נ לא הוי הלוקח משואיל"מ דבין שניהם ולא בין באי כחו וליתא דבשלמא ביורשים אף שאביהם חייב מ"מ יורשים הנכסים והן שלהם וכיון שמת אביהם אין אנו יכולין לחייב היורשין בחוב אביהם משיעבוד גופה ומנכסיהם שירשו כיון דגזירת הכתוב הוא דלא מחייבין היורשין ע"י מתוך שאיל"מ משא"כ בתובע ללוקח או ליורש מטלטלין שלו שאין להם שום זכות וחזקה במטלטלין שלו כגון אומן או דברים העשויין להשאיל דבטענת שמא לקוח הוא א"י לזכות במטלטלין דטענת שמא דידהו לאו כלום הוא רק שטוענין להו מה שהמוכר יכול לטעון וכיון שאם היה המוכר או היורש טוען לקוח לא היו נאמנין במגו דהחזרתו משום דמשואי"ל אף הלוקח והיורש הבאין מכחו ודאי דלא עדיפא מדידהו וכיון שאין אנו מחייבין אותם מנכסיהם לא שייך כאן לומר דלא בין היורשים ולא עדיפא ממי שבאין מכח דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו:

דווקא כששהא:    הנה לדעת הרב בהג"ה אפי' טוען בן האומן אני לקחתי לית לי' חזקה דכלי מה שת"י אדם הוא שלו בלא אישתהי כיון די"ל דמן האומן בא לידו אפילו ליכא ע"מ שנתנו להאומן לתקן והמחבר ס"ל דבליכא ע"מ להאומן הוי חזקה להאומן בירד מאומנתו או בכן האומן כשטוענין לקוח אבל בדאיכא ע"מ וע"ר אף המחבר מודה דלא הוי חזקה בלא אישתהי דהא כללא הוא דבעדים וראה מוציאין מה"ת נאמר כשירד מאומנותו יום א' שיהיה נאמן וכן כתב התומים: