נתיבות המשפט/ביאורים/קיצור דיני מיגו

<< · נתיבות המשפט · ביאורים · קיצור דיני מיגו · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

קיצור דיני מיגו

קיצור כללי מגו ומחודשים מבעל הנתיבות
מגו להוציא לא אמרינן אפילו אינו רק להוציא גוף החפץ ומחזיר הדמים והש"ך בסימן קל"ג ס"ק י"ג מסיק דאמרינן מגו להוציא כשמחזיר הדמים ושם יתבאר אי"ה:

איכא גוונא דאמרינן ביה מגו להוציא כגון במקום ברי ושמא א"נ שחזקה מסייע להמגו אי נמי שהשטר מסייע להמגו אמרינן אף להוציא:

אם יש דבר ביד אחד אע"פ שאינו שליש כגון שראובן הפקיד דבר אצל שמעון ושמעון יודע שחפץ זה הוא של לוי שראובן גזלו ממנו ואין לראובן שום טענה עליו חייב שמעון להחזירו ללוי ואם לא החזירו ובא לב"ד נאמן שמעון במגו שהיה נתנו לו וכן הדין באפוטרופוס או אשה הנו"נ בתוך הבית ויודעין שחפץ זה הוא של אחר ול"א דהוי כמגו להוציא כיון שהחפץ קאי ברשות ראובן אבל לומר שראובן חייב ממון לשמעון אינן נאמנים במיגו שהיו מוסרים לידו החפץ שיהי' למשכון בידו דלאו כל כמינייהו למסור חפצים של אחרים למשכון:

אם הדבר ביד שליש והשליש מסופק ושני הבע"ד טוענין ברי ולאחד יש לו מגו אז אם מי שאין לו מגו לבד השלישו בידו ומי שיש לו מגו טוען שהוא שלו נאמן במגו להוציא מיד השליש אבל אם שניהם השלישו בידו אינו נאמן במגו להוציא מיד שליש:

מגו להחזיק קרקע ביד המוחזק נגד חזקת מרא קמא אמרי׳ וכן אם יש לבעל חזקת מרא קמא מגו אמרי' אף להוציא הקרקע כיון שחזקת מרא קמא מסייע להמגו:

אם תפס אחד משל חבירו שלא בעדים ויש לו מגו וטוען שיש לו תחת יד חבירו פקדון אף שחבירו כופר אף שיש לו לחבירו מגו דנאנסו מ"מ מגו של חבירו הוי כמגו להוציא כיון שבא להוציא מיד התופס ומגו של התופס הוי מגו להחזיק:

מגו במקום עדים לא אמרינן ואפי׳ במקום דהוא רק כמו אנן סהדי כמו בעובדא דנהר פקוד בכתובות דף כ"ז וכן שני כיתי עדים המכחישים זה את זה אף שיש לכת אחת מגו או שיש לבע"ד מגו לא מהני דמגו לא עדיף מעדים ולמי שיש לו מגו והעדים אומרים כדבריו הוי כיש לו ב׳ כיתי עדים ולהב׳ יש לו כת אחת ולפי שיש לו כת המכחשת העדים כיון דתרי כמאה מ"מ הוי כשני כיתי עדים המכחישות ואפי׳ אם מכחיש עדים בדבר שאין מחייבין אותו ממון כגון שאמר לא עברתי בצד עמוד פלו׳ ועדים מעידים שעבר א"נ במגו להכחיש עדים דלא אמרינן מגו במקום עדים:

מגו במקום שטר שחתומים עליו עדים קרובים ויש לו מיגו שהי׳ יכול להכחיש השטר לא אמרי׳ כיון שחתמו בשטר ודאי אפקו לקלא והוי כמגו במקום קלא אבל כשחתמו בו פסולים מחמת עבירה אמרי׳ מגו דפסולים לא מהימני להו לאינשי וליכא קלא וכן אפי׳ בעדים קרובים וליכא שטר אמרי׳ מגו וכן אפי׳ במקום עדים גוים אמרי׳ ולא אמרי׳ שירא שיעידו בערכאות ויפסידוהו:

טעיתי במגו דפרעתי אי נאמן מבואר בסימן קכ"ו:

אין להאמין לע"ה במיגו דטען טענה דאפשר דהוא לא ידע כי אין טענה גלוי לכל ומסקנת הש"ך בסימן ס"ו דאמרי' מגו כי האי והעיקר כדבריו:

מגו לחצי טענה לא אמרי' כגון שאומר בקרקע דידי הוא לפוטרו מאכילת פירות במגו דלא אכלתי דלא מהימן משום דהוי מגו לחצי טענה שרוצה להחזיק בטענה זו שטוען עכשיו בקרקע ובטענה שהי' יכול לטעון אינו זוכה רק בפירות ובמקום שאפשר לעשות שניהם כגון לומר זה בני דנאמן בנכסים שיש לו לענין ירושה לדעת הרשב"ם בב"ב במגו שהיה נותן לו במתנה ובנכסים שיפלו אח"ב א"נ מטעם שאין בידו ליתנם במתנה אף דהוי מגו לחצי טענה כיון שאפשר לעשות שניהם היינו לומר זה בני וליתן לו במתנה הנכסים שיש לו:

מגו במקום קלא דהיינו שהקול סותר למגו לא אמרינן מבואר לקמן בסימן ק"ן ואם הקול סותר לטענה שטען עכשיו נאמן ומגו במקום רוב אמרי' דאין הולכין בממון אחר הרוב משא"כ בחזקה:

מיגו במקום נאמנות או כשאמר לו אל תפרעני אלא בעדים לא אמרי' ומבואר לעיל סי' ע' וע"א וכן מגו שנראה לעינים שהוא משקר כגון מיגו דפרעתיך בפני פלו' ופלו' ומתו דנראה דמשקר דהרוצה לשקר ירחיק עדותו הרא"ש פרק שבועות הדיינים:

מגו בטענ' דלא שכיח ל"א אבל בשטר כגון בשטר פקדון נאמן לומר החזרתי במיגו דנאנסו אף דנאנסו לא שכיח דזה לאו מטעם מיגו רק דבשטר כזה שיכול לפטור עצמו אינו חושש להניחו בידו (*) וא"כ החזרתי גופיה טענה מעליא הוא וגם היא מלא שכיח ללא שכיח דהחזרתי ג"כ לא שכיח קצת להחזיר ולהניח השטר אבל לשאר טענות במיגו דנאנסו לכ"ע ל"א. וכן במידי דלאו אורח ארעא ל"א מיגו כמו בסי' פ"ב דא"נ לומר נתת לי רשות לקוץ האילן במיגו דלא קצצתי דלאו אורח ארעא ליתן רשות לקצוץ:

מגו בשנים ל"א דאין שנים מכוונו אהדדי בשקר א' וסובר אולי ימין עמו השני לשקר זה ולא לאחר כגון באונסין במיגו דפרוע הוי מגו בב' וכיון שזה חושב שהב' אמר אנוסים אומר הוא ג"כ אנוסים כדי שיבוטל השטר דכשיאמר פרוע ירא שהב' אומר אנוסים ויהיה השטר קיים דכיון שכל א' אומר עדות אחרת ליכא ב' עדים על ביטול השטר אבל בדבר שאף אם לא יסכים עמו הב' ג"כ יועיל עדותו כמו שיועיל בטענה זו שאומר עכשיו אמרי' מגו כמו בכתובות ך"ב גבי אנוסים במגו דאי בעי שתקו דאפי' אם חבירו לא יסכים עמו בשתיקתו ומתבטל השטר ואפי' יש ג' עדים מ"מ ממ"נ אם לא יסכימו הב' עמו ויקיימו השטר גם עדותו שמעיד עכשיו אנוסים אינו מועיל ולאו כלום הוא במקום ב' ואם יאמרו שקר אחר לבטל השטר שיבטל הקיום שלהם כמ"ש התוס' שם במתני' ממילא גם שתיקתו מועיל:

דבר שהוא ביד שניהם לעשות באמת כן אמרי' מגו בשנים דע"ד אמת יפול ההסכמה וכן אם באו לפטור עצמם מממון אמרי' מגו דבזה מסכימין:

במקום דלא חשדינן אותו למשקר רק בדדמי וכיוצא לא אמרי' מגו:

עד המעיד ויש לו מגו וי"ל שאינו רוצה לעשות כל כך ל"א מגו כגון בע"א אומר נתגרשה כתובות ך"ה אף דיש לו מגו דאי בעי שתק ולא הי' בחזקת א"א מ"מ לא הוי מגו דשמא רצה לפוסלה לכהונה אמנם עדים המעידים בקיום השטר ואומרים תנאי היה דברינו או מודעה היה דברינו נאמנים במגו דאי בעי שתקי ול"א דלמא אינן רוצין להפסיד דמי הזבינא במודעה וכן בתנאי דלמא אין רוצין להפסיד למלוה לגמרי רק שיהיה תליא בתנאי והטעם כיון שהצריכו חכמים קיום לא חשיב כלל קיום כשאומרים תוך כדי דיבור דבר המבטל השטר דלמיעקר' סהדותיה קאתי:

מגו במקום חזקה איבעיא דלא איפשטא וחילקו בפוסקים דבחזקה אלימתא ל"א ובחזקה גרוע אמרי' ובמקום חזקה בינונית איבעיא דלא איפשטא לכן במקומות שמפורש בפוסקים אם לומר מגו במקום חזקה כזו עבדינן כהמפורש ובמקום שאינו מפורש אזלינן בתר המוחזק ודוקא שהטענה הוא נגד החזקה אבל אם מה שהיה יכול לטעון הוא נגד החזקה ל"א:

מגו דהעזה דהיינו בהטענה שהיה יכול לטעון חבירו מכיר בשקרו ובטענה שטוען עכשיו אין חבירו מכיר בשקרו כשהוא לאפטורי מממון אמרי' כשהוא לאפטורי משבועה יבואר לקמן ובמקום שהשטר מסייע לכ"ע אמרי' מגו דהעזה:

מגו במקום ע"א הן הטענה שהוא טוען עכשיו הוא נגד העד הן הטענה שהוא יכול לטעון הוא נגד העד אז אם הוא בדברים שהוא מחויב ש"ד נגד העד ל"א מגו דכ"ז שאינו נשבע נגד העד א"נ והעד נאמן כשנים ובמקום שאינו מחויב שבועה כלל נגד העד ודאי אמרי' ובמקום שמחויב שבועת המשנה נגד העד כגון בסטראי בסימן נ"ח יש מחלוקת הפוסקים:

מגו במקום שהיה לו ליזהר בשטרו כגון מחאה בע"א כיון שהיה לו ליזהר בשטרו מחלוקת הפוסקים בסימן קמ"ו:

מגו במקום מנהג ל"א ודוקא מנהג קבוע כדלקמן סימן ש"ל סעיף ה' ואם בא להוציא מחמת שהמנהג מסייעו נשבע ונוטל ואם ע"א מכחישו נשבע כעין דאורייתא:

מגו לאורועי שטרא או סהדי כגון לומר שטר אמנה הוא אז אם העדים בעצמם אומרים כן אפי' במגו דמזיייף אין נאמנים דלא מצי לאשוויהו נפשייהו רשעים ובמקום שאין עושין עצמן רשעים כגון שאומרים שלא ידעו מזה נאמנים במגו דמזוייף כשאין השטר מקוים אמנם בש"ך סי' מ"ז ס"ק קי"ד כ' דכשאמרו אמנה ולא ידעו מזה נאמנים בלא מגו דהוה כפרוע אבל במגו אחר לא מהימני' דמגו בב' ל"א אבל הבע"ד נאמן במגו דמזוייף אפי' במקום שעושים העדים רשעים כמבואר בסי' פ"ב אבל אם המלוה אומר כן אפי' במקום שחב לאחרים נאמן בכל מגו כיון שמודה בשלו והודאת בע"ד במאה עדים אי ליכא קנוניא לפיכך כשיש לו מגו דליכא חשש קנוניא נאמן אפי' חב לאחריני:

מגו היכא שמשים עצמו רשע בטענה שהיה יכול לטעון ל"א אבל אם בטענה זו שטוען משים עצמו רשע אי מהימן במיגו מחלוקת הפוסקים בי"ד סי' קס"ט סעיף ך"ה ובש"ך שם:

גנובים במגו שאולים ל"א ומקומו בסי' צ' ובסי' קל"ו:

היכא דאילו היה טוען טענה זו היה צריך לישבע ש"ד אף בטענה זו צריך לישבע ש"ד:

מגו לאפטורי משבועה ואפי' מש"ד לשבועה דרבנן מחלוקת הפוסקים ומיגו לאפטורי משבועה כדי ליטול לכ"ע ל"א וכן אם בהטענה שהיה יכול לטעון היה ג"כ חיוב שבועה רק שהיא טענה מעליותא שבטענה שהיה יכול לטעון היה לו ריוח ממון או כיוצא ודאי ל"א מגו לאפטורי משבועה דאימר אערומי קא מערים דאינו רוצה לישבע לשקר מתחכם לטעון טענה גרוע כדי לפטור משבועה:

מגו למפרע ל"א דאין מגו רק בתוך כרי דיבור ואם מפרש דבריו מבואר בסימן קמ"ו:

בע"ח שהוא חב לאחרים ואומר שהשטרות או מטלטלין אלו מיוחדין לאחרים אי נאמן במיגו יתבאר בסי' צ"ט:

מגו דאי בעי אמר טענה שהיא מחלוקת הפוסקים ודא איפסקא הלכתא כמאן ל"א אבל במקום שרוב הפוסקים ס"ל כך אמרינן מגו:

במקום שאינם ראוים להחזיר לפי טענתו רק שחייב מדין ב"ד אינו נאמן במגו שהחזיר ולומר נתוודע לי שאתחייב בדין ב"ד והחזרתי מעצמי והטעם דמי יימר דמחייבים ליה רבנן וגם אפשר שלא יעיז שכנגדו לכפור בב"ד:

מגו דאי בעי אמר איני יורע לא אמרינן בשום דוכתי:

אמרי' מגו אפי' מממון לממון ואפי' במקום שהוצרך לשקר תחלה כגון בשטר זייפא ואמר שטר מעליא הוא שהוצרך לזייף תחלה במקום שאינו מיגו להוציא דהלכתא כוותיה דרבה בארעא ובטוען וחוזר וטוען מקום שנאמן לחזור במגו שהיה עומד בטענתו הא' ומקום שא"נ נתבאר בחידושי בסי' ע"ט ובסי' פ' דלאו מטעם מגו הוא דכשאומר להכחיש דבריו הראשונים ל"א מגו רק הטעם דתלינן שאמר דבריו הראשונים שלא בדקדוק וכן אמרי' מגו אפי' במקום שירא שימצא בו מכחישים כגון לטעון פרעתיך בעדים והלכו למדה"י אף שירא שיבואו ויכחישוהו רק מטעם אחר ל"א מגו מה כמבואר בסי' ע':

כשאומר על דבר שהוא בחזקת שלו שהוא של אחרים אם נאמן לחוב לאחרים יתבאר בסימן צ"ט:

מיגו מגברא לגברא לא אמרינן: