נתיבות המשפט/ביאורים/קד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · נתיבות המשפט · ביאורים · קד· >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

בין קרקע בין מטלטלין. ע' סמ"ע ס"ק א'. ובתומים כ' דכיון דמטלטלי משתעבדי רק מטעם דלא סמך דעתיה עלייהו אין בהם דין קדימ' ומש"ה אם כתב בשטר מקרקע ומטלטלי בלא אגב דחזינן דסמך דעתי' עלייהו והא ראי' דהא גבו מיורשים בכה"ג מש"ה יש בו גם כן דין קדימה לענין זה רק לענין בע"ח מאוחר שקדם וגבה דהוי כלוקח אין המוקדם יכול להוציא ממנו בלא אגב ע"ש שהוכיח זה מתוס' כתובות ר"פ מי שהי' נשוי שכתבו דמיירי במטלטלין ושם מוכח דיש בו דין קדימ' לענין זה ע"ש אכן לפי מה דמוכח בדברי הסמ"ע בסי' ק"ז דאף שכ' מקרקע ומטלטלי כשלא כ' בחיי ובמותי אינו גוב' מיורשין נ' דגם לענין קדימ' לא מהני בלא אגב ובספר קצה"ח כ' דכ"ז שאין המלו' תובע לית בי' אפי' מצוה לפרוע והא ודאי ליתא דודאי אף שהמלו' שוכח ואינו תובע חייב לפרוע ול"ד לנשבע דאינו חייב בלא תבע דאמדינן לדעתי' שכך הית' כוונתו בשעה שנשבע משא"כ מצות פריעת בע"ח דרחמנא חייביה לפרוע:

י"א דבדבר שאינו עתה בעולם וכו'. הנך י"א לא קאי רק על הא דמסיים בנשבע וכולי דלענין שאין בו דין קדימה בדאקנ' כ"ע מודו בזה:

נאמן עסמ"ע סק"ח עד דגם בלוה ישראל ועיין תומים שסתר זה דהא תופס בע"ח במקום שחב לאחרים לא מהני וגם אין שליחות לעכו"ם ומכ"ש עיקול דלא מהני כמבואר בסעיף ד' בהג"ה ולכן כ' דאין הדין כן רק בלוה לעכו"ם דכשלו' לעכו"ם נתרצ' שיהי' שיעבודו ע"פ דין עכו"ם שלהם וכן הדין השני שטען שגבה שלא כדין לא שייך זה רק בעכו"ם ובאמת כדבריו:

תפס שטרות. עיין קצח"ח שכ' דאפי' בממרמו"ת שמהני מסיר' בלא כתיב' מ"מ תפיס' לא הוי אפי' במסיר' ונכון:

אלא אם כן שמו בית דין. עיין תומים דבמקרקע כיון דצריך גביית בית דין ודאי דצריך שומא אבל במטלטלין מהני תפיסה בלא שומא ובקצה"ח כתב דמהני תפיס' מטעם דקני ליה למשכון אפי' תפס בזרוע דהא מבואר בסי' צ"ז סעיף ט"ז דאפי' משכון בזרוע אין נעשה מטלטלין אצל בניו ואין שביעית משמטתו אלמא דקונ' משכון ע"ש:

וכל הקודם וגבה זכה עש"ך ס"ק י"ד. ובקצה"ח כ' לתרץ קושית הש"ך מהא דגובה חצי השבח אף דהלוקח מוחזק וכתב לתרץ כיון דהבע"ח נוטל גוף הקרקע עם השבח שמעל' בדמים הוי הבע"ח מוחזק דארעא דלגוביינא קאי כדאמר בב"מ פ' המקבל (בבא מציעא דף ק"י) ואף דשם מיירי באפותיקי כמבואר שם מ"מ הכא דהחוב כנגד הקרקע והשבח יכול לומר לדידי שוה לי כל החוב וכיון דנוטל כל הקרקע וכו' ולא ידענא מאי קאמר דעל חשבח שלא נשתעבד לו כיון שתפס השני הוי כלא נשתעבד לראשון וא"צ ליתן לו השבח ולא הדמים וכמו כשנוטלו הלוקח חצי שבח נוטל הלוקח קרקע ה"נ כשנוטל כל השבח מטעם מוחזק נוטל ג"כ קרקע ולא דמים וגם מה שייכות י"ל לדידי שוה גם על גוף הקרקע הא אם יאמר לדידי שוה לא יהיה לו חלק כלל בשבח ועל השבח לא שייך כלל לו' לדידי שוה לי וגם מה שהקש' על דברי הנ"י דהא בזה אומר כולה שלי וזה אומר חציו שלי יבואר לקמן סי' קי"ב:

לוה וכתב. עש"ך ס"ק ס"ו (ויש שם ט"ס וכצ"ל כשקנ' אח"כ ותיבת כשלוה אח"כ ט"ס וצ"ל שקנה וכו':

שטרות שזמן כולם. ואם יש לאחד שני שט"ח עיין תומים שכ' דבשני שטרי שיעבוד אף אם הלוא' אחת לשני שטרות גובה לפי שטרות אבל בשני כת"י כיון דליכא בהכת"י קנין של שיעבוד אם הי' הלוא' אחת וחלקום לשנים אינו נוטל רק חלק אחד וע"ש שהקשה דבמטלטלין דליכא שיעבוד נכסי מה"ר יגבה לפי שטרות וכתב בדוחק דמ"מ המצוה חל על הלוה בשוה ע"ש. ולפ"ז נראה דבהלואה שנעשה בזמן אחד וחלקם לשני שטרות אף שיש בהם שיעבוד מ"מ כיון דמטלטלין לאו בני שיעבוד נינהו אינו נוטל רק חלק אחד דבהלואה אחת אין בו רק מלוה אחת וכמו בנחל' על שני כת"י:

אין בע"ח נוטל בראוי. עש"ך עד נ"מ היכא דנפלו לו נכסים לאח"מ מאבי אמו וכו'. ועיין תומים שהביא בשם הראנ"ח קושיא דממ"נ אם מת האח קודם הא אין הבן יורש אמו בקבר ואי שמת אבי אמו קודם אין זה ראוי דכבר זכה בו בחייו. ותי' דמשכחת לה כגון שמת אבי אמו קודם רק שהיה משועבד לכתובת אשתו של אבי אמו בחיי האב דהוי ראוי כתב התומים והא דלא נקט באבי אביו דא"כ יטען היורש שהוא ראוי גם לגבי אביו ואינו יורש רק מכח אבי אביו ע"ש ותמוהין דבריו מאוד דדוקא לענין בעל ובכור שאינן יורשין בראוי כתבו המרדכי ומהרי"ל אבל בן ודאי יורש את אביו אפי' בראוי ובעיקר הדין אי בעל חוב גובה בראוי האריך בדחוקים והעיקר נ"ל כדברי בעל קצה"ח דודאי משום טעמא דאנא מאבוה דאבא ובו' לחוד לא סגי דהבע"ח י"ל אביך זוכה קודם והוא משועבד לי מכוחו וכ"כ התומים ולכך צריך טעם כיון דראוי הוא לא משתעבד רק דעכ"פ איכא משום מצוה לפרוע חוב אביו מנכסים של אביו ולזה הוצרך לטעם דאנא מאבוה דאבא דמצו' ליכא רק במקום שלא היה אפשר לבוא להבן כי אם מכח אביו אבל כשאפשר לבוא לידי הנכסים מכח אבי אביו בלא אביו ליכא מצוה ע"ש: