נתיבות המשפט/ביאורים/צג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
בטענת שמא. ודוקא בטענת שמא אבל בטענת ברי כיון שיש להנתבע חזקה דאין אדם מעיז אינו יכול להשביע שבוע' חמור' רק השבועת היסת אם לא שיש לו עליו שבועות השותפות מכח טענת שמא יכול לגלגל ג"כ אטענת ברי כדמוכח בסעיף י"ב ואף דשבועת השותפין הוא שבוע' המשנ' מ"ח כשיש הפסד בקרן וטוען שע"י גניבה או פחת ע"י שנרקב יש עליו ש"ד שבוע' שומרים ואם טוען שנתן בהקפ' ולא הי' יכול לגבות' מחויב להראות שטר דאין לו ליתן בלא שטר ועדים ואם נתן רשות להקיף בלא שטר מ"מ נשבע שנתן בהקפ' כמו בסי' רצ"א סעיף כ"ג שהשומר מחויב לישבע שנתן לאמו אף שיש לו רשות ליתן לאמו ונ"מ בין ש"ד לשבוע' דרבנן אם טוען א"י או שאינו רוצה לישבע דבש"ד משלם ואם טוען היזק בדבר שיכול לברר ע"פ עדים נראה דאינו נאמן בלא עדים כמו בסי' רצ"ה סעיף ג':
מגו לאפטורי משבועה עיין סמ"ע וש"ך ועמש"ל בכללי מגו:
אלא כשבא ליטול. הטעם מבואר כפוסקים דס"ל דלא שייך שבוע' רק בבן הבית שעוסק תמיד אבל בשליח שהוא באקראי בעלמא אינו נשבע רק כשבא ליטול דהיינו שציוה לו לקנות במעות שלו ועכשיו אומר שקנה בכך וכך ובא ליטול דאז מחויב לישבע כמה נתן כמו בציוה לו להשביח שדה דנשבע ועש"ך ס"ק ח' ויש שם ט"ס וכצ"ל עסי' צ"א ס"ק ל' ודו"ק במ"ש באם הפועלים בכאן משתבע וכו' כוונתו להקשות דשם בלא נתן קצבה א"צ לישבע כשאין מכחישין ומ"ש כאן דצריך השליח לישבע כמה הוציא והוא ג"כ קו' הש"ז שם ועבמ"ש הט"ז ליישב קו' זו והנה אף שהביא כאן ב' דיעות אי צריך שבוע' במקבל עיסקא מ"מ פוסקין כממרמות הנעשין ע"צ ה"ע שבוע' דתקנת מור"ם הי' כך בוועקסלין שנעשו עצה"ע להשביע כשטוען לא הרוחתי:
תנאי הי' מ"ש בספר קצה"ח דנאמן לו' תנאי הי' בינינו שאפטר משבועות ודאי ליתא:
ולא ישלם שמעון כלום. נראה דדוקא ככה"ג שלא נעשה שמעון לזה כלל על המעות רק שהשכר והפחת הוא לאמצע מטעם שהחלק המועט מרויח ומפסיד כמו חלק המרוב' כיון שהחלקים מצורפים יחד כמ"ש הסמ"ע בסימן קע"ו ולא נעשה לוה רק לאחר שנפחת וכיון שא"י אם נפחת הוי כא"י אם נתחייבתי לך אבל כמקבל עיסקא שנעשה תיכף בקבלת המעות לוה על חצי המעות שהעיסקא פלגא מלוה מש"ה אפילו אם הסחורה נפסד כיד הנותן והמקבל א"י נשבע הנותן שנאנסת והמקבל חייב לשלם החצי שהחלק המקבל הוא כפקדון ביד הנותן ונאמן עליו הנותן בשבועה שנאנסת והמקבל הוי כא"י אם פרעתיך וכן ראובן ושמעון שהטילו לכיס בשוה והסחורה מקצתה ביד ראובן ומקצתה ביד שמעון ונאנסה הסחורה שביד ראובן נאמן ראובן בשבועה שנאנסה וחולקין הסחורה שביד שמעון שחלק הסחורה שביד ראובן הוי רק כפקדון ביד ראובן ונאמן עליו בשבועה שנאנסו וכן אם ראובן הטיל יותר לכיס בתורת הלואה לאו בתורת עיסקא נשבע ונוטל ואח"כ מצאתי בקצה"ח סי' קע"ו שכתב כן ויתבאר שם:
חולקין אותו בשוה. ודוקא בכה"ג שלא נתן לראובן המעות שיהיה לו חלק בסחורה לפי ערך המעות וכשנפחת ר' זהובים נתחייב שמעון לשלם מביתו ק' והסחורה נשאר מחצה בחזקת ראובן ומחצה בחזקת שמעון דכיון שהסחורה מקצתה באחריות שמעון הוי כאלו הוא בחזקתו דכל שהוא באחריות ולענין הפסד מיקרי שלו וכן הדין לענין ריבית בי"ד דכל שהוא באחריות שלו הוי כהלואה וה"נ מיקרי מוחזק על המחצה מטעם זה מש"ה חולקין בשוה אבל כשנתן ראובן המעות שיחלקו הריוח וההפסד לפי ערך המעות אז הסחורה הנשאר הוא בחזקת ראובן ושמעון ג"כ לפי ערך המעות וחולקין עצמן לפ"ע המעות:
לוי כבר נפטר בהודאת שמעון ולכאורה הוא תמוה מאוד דממ"נ במאי מיירי אי השטר ביד שמעון ויש לו מגו דאי בעי קלתי' אפי' אי מפורש בהשטר שהוא ממון השותפות נאמן אפי' לגבי עצמו במגו כמו בסעיף י"ג באם היה בידו כדי החוב וכן מוכח בסי' ק"ח סעיף ה' ואי מיירי שהשטר ביד ראובן דלית ליה מגו ג"כ קשה ממ"נ אי ידוע שהוא מממון השותפות אפי' לגבי לוי אינו נאמן כמו דמוכח בסי' ע"א סעיף כ"ג ואי אינו ידוע שהוא מממון השותפות אפי' לגבי עצמו נאמן כמו שנאמן לגבי לוי במגו דאי בעי היה אומר שהשטר כולו שלו. אמנם נראה דהנה לדעת הרמב"ם שהוא בעל דיעה זו א"ש בפשיטות דהמחבר פסק בשמו בסי' ס"ו סעיף י"א מי שהוציא שטר וטוען שחבירו מכרו לו בכתיבה ומסירה וכו' אין צריך עדים לענין קנייתו אבל צריך עדים לענין תביעתו וכו' עד אם הודה לוי שפרעו משלם לראובן ולפ"ז א"ש הכא דכיון שראובן אומר שהשטר הוא מממון השותפות וחשטר בידו נאמן במגו דלקוח לענין שכשמודה שמעון ללוי שנפרע שחייב לשלם לראובן כמבואר שם סי' ס"ו לענין אם טוען לקוח אבל נגד לוי אינו נאמן ראובן לומר שהוא מממון השותפות וכמו שאינו נאמן לטעון לקוח ואף שמבואר שם דאם טען לוי שלא מכר דפטור מלשלם וכן אם הורה לו שמכר וטוען שנפרע קודם נאמן במגו כמבואר בש"ך שם נראה דאם טוען דנפרע אח"כ והחזיר לראובן דאינו נאמן מטעם דא"כ השטר בידו מאי בעי וכמו שאין הלוה נאמן לומר פרעתי ולא קבלתי השטר מטעם שטרך בידך מאי בעי ה"נ אינו נאמן המוכר לומר שהחזיר הפירעון ללוקה מטעם זה אם כן ה"נ אין שמעון נאמן לומר פרעתי והחזרתי לכיס כיון שהשטר עדיין ביד ראובן. ואולם הר"ב שלא הגי' משמע דס"ל כהמחבר ואי אפשר לתרץ כנ"ל דהא הרמ"א מסיק שם להלכה דאף לענין קנייתו אינו נאמן וגם יש להקשות דלהימן כמגו כשטוען שפרעו אח"כ במגו שהיה טוען שפרעו קודם לכן נראה דהנה בסי' ס"ב מבואר באחד מן האחין שנושא ונותן בתוך הבית ושטרות עשוים על שמו ואו' שלי הם עליו להביא ראיה ואם מת על האחין להביא ראיה ע"ש בסמ"ע הטעם וידוע דלבע"ח וללקוחות טענינן כמו ליתמי מש"ה כשמודה שמעון שנפרע הרי הבע"ח דומה ללוקח כמ"ש הש"ך בסימן פ"ו ס"ק ה' וס"ק ז' מש"ה נפטר לוי שטענינן ליה שהשטר הוא של שמעון כיון שעשויות על שמו ואינו מבורר בשטר שהוא מממון השותפות כמו במת אבל נגד ראובן אין שמעון נאמן אף על פי שעשוית על שמו כיון שהוא נו"נ ועיין תומים בסימן ס"ב דמסיק שם דאין חילוק בין האחד נו"נ בין שניהם נו"נ ולדעת הש"ך שם סימן א' דאפי' אית לי' מגו אינו נאמן כשהוא נו"נ אם כן הכא אפילו השטר ביד שמעון דאית ליה מגו ג"כ אינו נאמן וחייב לשלם אך דהרמ"א באה"ע סי' פ"ח מסיק דבאית ליה מגו נאמן מיירי הכא ע"כ כשהשטר ביד ראובן משום הכי אינו נאמן וחייב לשלם ולא דמי לדלקמן סימן ק"ח סעיף ח' דאינו חייב לשלם דשם כיון שנאמן מכח מגו משום הכי פטור כשיש עדים בדבר מה שאין כן הכא ומיירי הכא שהן שותפין בכל עסקיהם ואפשר דאפי' הם שותפים בעסק מיוחד אם ידוע שהחוב הוא מעסק הזה ומהחנות המשותף דדומה לשותפין בכל עסקיהם מש"ה א"נ לומר שהיה לו מעסק הזה לעצמו בחנות המשותף:
וקנה ראובן בגדים. סעיפים אלו כפולים לקמן סי' קמ"ו ויתבאר לשם בעזה"י: