לדלג לתוכן

נתיבות המשפט/ביאורים/נב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

שטר שיש בו רבית עש"ך שהביא קושית התוס' דהא העדים פסולין ובקצה"ח תי' דהעדים לא נפסלו אלא משעת חתימ' ואילך ומדמ' זה למ"ש התוס' גבי שוחט בשבת דלא נעש' מומר עד אחר שחיט' וחולק על מהרי"ט ח"א סי' קל"ה שמבי' ראי' מב"ק דף ע"ג גבי גניב' וטביחה דלמ"ד למפרע נפסל דהיכא דאיתזמי להו אטביח' דגם עדו' גניב' נפסל ובקצה"ח מחלק דדוק' בעידי הזמ' דנעש' חשוד לעידי שקר משא"כ ברשע ושאר עבירו' דלא נפסל רק מגזירת הכתוב לא נפסל רק מהחתימ' ואילך ע"ש ודבריו תמוהין דמה ראי' משחיטה דשם מומר בעינן ומומר היינו איתחזק דהא הרבה ס"ל דבעינן ג"פ אבל ודאי דרשע הוא בשעה שעושה העבירה ואדרבה המהרשד"ם מותיב אנפשי' מדברי תוס' אלו ומביא ראיה מדבריהם שנעשו פסולין בשעת עבירה וכוון למה שכתבתי והוא מביא ראיה להכשיר מדברי התוס' אלו וכן באה"ע סי' קכ"ג מבואר דבעדים שחתמו בשבת בגט שאינ' מגורשת מדאורייתא ואף דבגט צריך לחתום שמו ושם אביו וכיון שכ' ב' אותיות נפסל כמ"ש הב"ש שם מ"מ הא בדיעבד אפי' לא פי' שמו אינו פסול רק מדרבנן ורבנן דפקיעי שמייהו מבואר בגיטין דף מ"ו דרב הושעי' חתם עצמו ע' ואפילו לכתחלה כשר וא"כ אם חתם עצמו ע' עד כשר והרמב"ם פי"א דשבת כתב דבב' אותיות שווין אינו חייב רק כשהן שם והרי לא נעשי' עבירה רק אחר שגמר כל חתימתו ואפ"ה הגט בטל מדאורייתא ועוד קשה דניהו דלא נפסל רק אחר חתימה מ"מ השטר פסול דהא הרי"ף כ' גבי חתם עצמו בשטר עד שלא נעשה חתנו דקודם שיצא מת"י העדים לא מהני והובא דעתו לעיל בסי' מ"ו סעיף ל"ה וע"ש במ"ש דבשטרי דלאו הקנאה כ"ע מודו מטעם דהא כ' הר"ן בפ' המגרש דהא דכשר בע"ח לבד דכשמוסר בע"ח הן הן הע"מ ע"ש ומכ"ש הכא בשטר שיש בו רבית שידוע שמסרו ליד הבע"ד אחר שנפסל ובכה"ג אפילו בנעשה חתנו שבאו עדים שתיכף אחר החתימה קודם שמסרו אפילו ללוה נעשה חתנו ודאי דפסול אפילו להך דעה דאנן ע"מ אנן ע"י הע"ח משום דהיאך בא לידה והיינו ע"כ העדים מעידין שמסרו ליד הבע"ד אבל כשנעשו פסולים בעודן בידן מאן מעיד שנמסר השטר ליד הלוה או הגט ליד הבעל דלמ' הן בעצמן מסרו ליד הבעל והאשה כיון שנעש' קא"פ קודם המסיר' וגז"ה הוא שלא יהיו נאמנין לשום דבר וא"כ אנן שמעידין על המסיר' מפי עדים פסולין מעידין. גם מה שהסכים בקצה"ח עם הדיעה שהביא המהרי"ט להכשיר בעובדא דידי' שנתנו חרם שלא יהי' שום עידי קדושין רק אותן שייחדו הקהל ובאו עדים אחרים שנתקדש' בפניהם ומטעם הנ"ל דלא נעשו פסולין עד אחר הקדושין וע"ז הקשה שם המהרי"ט דנהי דבשעת קדושין היו כשרים מ"מ בשעת הגדת עדותן פסולין הן ואעיקרא דדינא הקש' דנהי דכשהזמינו פסולין אף בשעת קידושין מ"מ מה"ת לא נא' פלגינן דיבורא שנתקדש' בפניהם ולא הזמינו לעדים וע"ז כ' בקצה"ח לחלק דאם נא' דאם הוזמנו לעדים נעשו פסולין בשעת קידושין הרי הן כאומרין שנתקדשו בפני עדים פסולין והוי כאו' לא נתקדש' והאיך נא' שנתקדש' בפני עדים כשרים וזה הוי כהוספות בדבריהם משא"כ אם נאמר דאפילו אם הוזמנו כשרים הן בשעת קדושין רק דעכשיו לפי דבריהם פסולין מכח שהוזמנו להעיד אמרי' פלגינן דיבורא ע"ש ולפי דבריו אם באו ב' עדים ואומרין שנתקדש' בפנינו רק רשעים אנחנו אינה מקודשת ותמוהים דבריו ואין בזה שום הוספ' רק כיון דאין אדם משים עצמו רשע דאין שם עדות על עצמו כלל והוה כאילו לא אמרו כלל שהן רשעים רק שנתקדש' בפניהם והקידושין קיימין דבמה שאמרו שנתקדש' בפניהם דסתמו כשרים הן מקודשת וראי' לזה מכתובות גבי עדים שאמרו כת"י היא זה ופסולי עדות היינו דנאמנין לפסול השטר וכ' הר"ן שם דאם אמרו פסולי עדות מחמת עביר' דפלגינן דיבורא וכן קיי"ל בח"מ סי' מ"ו וה"נ הרי השטר תלוי בהא דאם פסולין הן השטר לאו שטר הוא לענין משעבדי כמו שהקידושין אינן קידושין בעדים פסולין ואפ"ה אמרינן פלגינן דיבורא אך דברי מהרי"ט גופייהו שהביא ראי' לפסול העדות שעשו עביר' בשעת חתימ' מהא דק"ל בהוזמו על הטביח' שנפסל גם עדות גניב' ראייתו תמו' דהא שם פסלו גם העדות שהעידו על הגניב' אף שהי' קודם שהעידו בשקר על הטביח' ובודאי אם העדים עברו שאר עבירה תכ"ד אפי' עברו ע"ז תכ"ד של עדותן לא נתבטל העדות דהא לא אמרי' הוכיח סופו על תחילתו כמבואר בחולין דף מ' גבי שחט ואח"כ חשב ופי' רש"י דאמרינן אח"כ נכנס בו יצה"ר והמיר דתו וזה שייך לי' אפי' תכ"ד רק משום כבודו דרשב"ג החמירו שם וע' בי"ד סימן ד' סעיף ב' בט"ז ואפי' לרשב"ג נרא' דדוקא שם שייך לו' הוכיח סופו על תחילתו ובודאי מחשבתו הי' כן בתחיל' ושם מחשב' פוסלת אבל לענין פסול עדות דלא נעש' רשע במחשב' ודאי דלא נתבטל העדות דלמפרע ובב"ק אמרו בהדיא טעם אחר בזה משום עדות שבטל' מקצת' בטל' כולה וכ' רש"י שם וז"ל דר"י סבר דלמפרע נפסל ועדות שבטל' מקצת' בטל' כולה דכול' עדות אחת הוא ומוכח מזה דאי לא הי' על כולה שם עדות אחת דהי' כשר אף שנעש' רשע תכ"ד וכן כ' השיט' וז"ל דה"ל כעדות שתחילת' בכשרות וסופו בפסלות ומסיים וש"מ מהא דר"י דעדות שהוזמ' בסופו אע"פ שלא הוזמ' בתחילת' בטל' ודוקא בתובע א' ונתבע א' דומיא דגניבה דטביח' וכו' ע"ש מוכח מדבריו דבב' תובעים ונתבעים דלא שייך בהו עדות שבטל' מקצת' בטל' כולה לא נתבטל אף שבודאי עשו עביר' תכ"ד לא נתבטל עדות הראשונ' מוכח כמ"ש: