נתיבות המשפט/ביאורים/נ
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
כל המוציאו גוב' בו. עש"ך ס"ק ב' ושזה המוציאו יאמר אני הלויתי לך וכו' כוונתו למעט דאם טוען שלקחו מאחר והוא לא הלו' מעצמו לא מהני בלא כתיב' ומסירה כיון דמסיק בב"ב דף קע"ב דממך לא משמע רק למי שמסרו לידו בשעת מעש' ולא נשתעבד רק לזה ולהכי כשמכרו צריך כומ"ם וכ"כ מהרי"ט בתשו' הביאו בתומים משא"כ כשכתוב בו לכל מי שמוציאו וכמו שיבואר לקמן:
אלא מאחר נפל ומצאתיו. משמע דלא מהימן במיגו דפרעתי רק כשטוען מאחר נפל אבל כשטוען להד"מ וממני נפל ומצאת לא מהימן אפי' במקום דיש לו מגו דפרעתי ולכאור' ק' דהא בסי' מ"ו סעיף א' כ' הסמ"ע סק"א דכשיש לו מיגו דמזויף נאמן לטעון נפל ממני. ואפי' לדעת התומים דחולק שם נראה דדוקא התם שנכתב בשטר שם המלו' וכשיטעון הלו' ממני נפל ומצאתיו והוי נפילה דחד שימצאנו דוקא איש ששמו כשם הכתוב בשטר ובנפיל' דחד אפי' במקום מיגו לא מהימן כמ"ש בסי' זה גבי ב' יב"ש כשטוען מחברך לויתי ונפל ממנו ואתה מצאתיו דאינו נאמן אפי' במקום מיגו כיון דהוי נפיל' דחד ע"ש שהוכיח כן מדברי בעה"ת. אבל הכא שכתוב בשטר ממך דהוי נפיל' דרבי' ק' ליהמן במיגו. ואפשר לומר דס"ל להמחבר דנפילה מהלוה לא חיישי' דזהיר בו בשטר כזה דלמא משכח לי' אינש דלא מעלי ויגב' בו כיון שכתוב בו ממך מה שאין כן בסי' מ"ו דנאמן להסמ"ע ביש לו מיגו דמזויף דלנפיל' דחד דהיינו שימצאנו איש ששמו כשם הכתוב בהשטר לא חייש הלוה דלא שכיח ואחר לא יהיה יכול לגבות בו וגם אפשר דמכיר להלו' שלא ישקר ולא בעית מיניה. ועוד נראה דבשלמא התם שפיר נאמן במיגו דלא שייך לו' דזהיר ביה מטעם שכתבתי שם דהא בשטר שיש לו מיגו דמזויף אשי' ביד המלוה מניחו ולא זהיר כמ"ש הסמ"ע סק"ב מטעם מסמוך שאם יתבענו אימא מזויף מכ"ש דאינו זהיר מלהפילו מחשש שמא ימצאנו המלו' דהא לא חש להניח אותו ביד המלו'. משא"כ הכא אף דיכול לטעון פרוע אין לו' דסמיך עצמו שאם יתבענו אימא פרעתי דזה אינו דמ"מ ה"ל למיחוש דלמ' משכח אינש דלא מעלי ויתבענו תחלה בע"פ ואז לא יהי' מסיק דעתי' לו שפרע ויאמר בודאי האמת שלא לויתי ואח"כ יוציא עליו הכת"י ויוחזק כפרן כמבואר בסי' ע"ט וכמ"ש הסמ"ע סי' ל"ט סקכ"ז ע"ש משא"כ כשיוכל לטעון מזויף לא יהי' הוחזק כשרן כמ"ש הש"ך סי' ס"ט ואפשר דרבות' נקט דאפי' טוען מאחר נפל נאמן אף דבשטר כשר ודאי זהיר לשמרו ומכ"ש כשטוען ממני נפל ולא נזהרתי בו היותו פסול ולכן צ"ע בטוען ממני נפל וע"ע בסי' ס"ט מ"ש בזה ע"ש:
ודוק' בבא מחמת אותו פ'. היינו שטוען שקנהו מפלוני או שהוא שליח מפלוני אבל כשטוען שהוא בעצמו לוה על שטר זה שאותו פלוני לא הי' רוצה ללות ולויתי אני לא מהני דכיון שכתוב בו לפלוני ולכל שמוציאו הוי ככתוב בו לפלוני ולב"כ כמ"ש הסמ"ע ובעינן דוקא שיבוא מכחו ולענין אי בעי הרשא' או כומ"ס יתבאר בסי' ס"ו אי"ה וע' ש"ך סק"ו מ"ש בשם המבי"ט הנה הס' המבי"ט איננו בידי ונרא' כוונתו דהיינו שבא מכחו עם השטר ופרע מקצתו לשני עדים ולקח שובר דמהני דלא תימא דלא הית' כוונתו ליתן לו כחו רק שיפרע הכל ויקח השטר מידו דאז יצטרך המורש' להחזי' להמלוה המעות דהא המלוה היה יכול לתובעו להמורשה ולו' לו או תן המעות או תחזיר השטר אבל שיקבל המקצת ויתן השובר ע"ז ודאי לא הי' דעתו כלל ליתן לו הרשאה על זה דהא לא הי' יכול לתבעו להמורש' דיחזיר לו מעות דלא ידע אם נתן לו שוב קמ"ל דלא אמרינן ואפי' שובר במקצת ואח"כ בא לידי המבי"ט שכ' דשובר במקצת מהני והוא תמוה דהא אפי' שובר בכולו גם כן כ' הש"ך בס"ק ז' דג"כ לא מהני ומצאתי בש"ך בסי' קכ"א ס"ק כ"ה שהניח דברי המבי"ט בצ"ע ולפ"ז בנידן שכתבתי יכול המלוה ליטעון לא נתתי לו רשות לפרוע על שובר:
אא"כ כ' בפי' בין בא מחמתו וכו'. פי' ואז יכול לגבות בין אם טוען שלוה בעצמו בין אם טוען שקנה מאחר או שהוא שליח מאחר אפי' אין לו הרשאה וכומ"ס. הנה הרב קיצר כאן ויש בזה הרבה פרטי דינים וכמו שאבאר בס"ד. דאם טוען שהוא בעצמו הלוה והלוה טוען פרעתי הדין פשוט דצריך לישבע כשטוען ישבע לי וכשטוען שקנה מאחר והלוה מוד' רק שטוען שפרע להאחר לדעת הש"ך סק"ז פטור משבועה דהא אפי' באמת פרע דעת הש"ך דחייב לשלם שנית ולדעת התומים שאבאר בסמוך דס"ל דאם פרע קודם דאין הלוקח יכול לגבות לו שוב אז הדין דנשבע אותו האחר ואם אינו רוצ' לישבע ונשבע הלוקח שלא פקדנו המוכר דל"ד להא דסי' ס"ו סעיף ט"ו דאם אינו רוצה לישבע דנפטר דשם כיון דיכול למחול נאמן המוכר כמבואר שם בש"ך אבל כשנכתב בו לכל מי שמוציאו דא"י למחול ואז אינו נאמן המוכר כמבואר בש"ך סי' מ"ז עיש ואם טוען שהוא שליח מחויב האחר לישבע כשטוען ישבע לי ואין בו נאמנות. ואם המוצי' טען מחמת עצמו שלוה בעצמו והלו' טוען שלא לוה ממנו רק מאחר ופרע להאחר ורוצה שישבע לו המוציאו שלא פקדני אז כיון דאף אם יודה אינו חייב רק לישבע אינו חייב רק חרם כמבואר בש"ך סי' ס"ז ע"ש. ואם טען המוציאו שקנה מהאחר והלוה טוען שאותו האחר יש לו בידו כנגדו דאם היה גם השטר ביד האחר הי' אותו האחר מחויב לישבע מחמת שהיה נאמן במיגו דפרעתי כמבואר בסי' ע"ה מ"מ כשהשטר ביד הלוקח אין על הלוקח אפי' חרם שלא פקדני דהא לא דמי לפירעון רק בדין זה גובה וזה גובה הוא ובשעה שמכר לא הי' נמחל שיעבוד השטר עדיין ומכירתו לא היה טוב וכיון דנשתעבדתי לכל המוציאו הרי הוא כאלו נשתעבדת לו מתחלה ומה לי שיש לך חוב על האחר מה לי בכך: ואם כתוב בשטר שם המלוה וטוען שהמלוה יש לו בידו כנגדו הדין מבואר בסי' פ"ה סעיף ו' ואם הלוה טוען שמא לא לקחת השט"ח רק אתה הוא שלוחו לגבות ממני ואני פרעתי להאחר ואותו האחר מחויב לישבע לי והלה טוען מחמת עצמו לקוח ג"כ אין עליו רק חרם כיון שאינו תובע רק שבועה ואף אם יודה שהוא שלוחו לא יצטרך לשלם מ"מ בשטר כזה נאמן לו' שקנ' וכיון שזה אין לו עליו רק טענת שמא אינו יכול להשביעו אבל אם טוען נפל מהאחר ולא פרעתי להאחר אין עליו אפי' חרם דמחויב לשלם למי שמוציאו כדמוכח בתו' בב"ב דף קע"ב בד"ה אבל הכא וז"ל דאם הי' פירושו דממך לכל מי שמוציאו דטענת נפילה אינ' טענ' כלל רק דממך לא משמע רק לפי שמסרו לידו ע"ש ואם כן בשטר שכ' בו לכל מי שמוציאו אין טענת נפיל' טענ' רק בטוען פרעתי לאחר כשהוציא השטר ונמחל שיעבודו קודם קנייתו טענתו טענ' והדין כנ"ל ומש"ה אם אין טוען רק יש לי בידו כנגדו דלא נמחל שיעבודו קודם אין עליו אפי' חרם דלא עדיף מטענת נפילה כנ"ל בדינים הללו והא דכתבו התוס' דטענת נפילת אינו טענה אף למאן דחייש לנפילה כיון דנתחייב נגדו מחמת שכ' בו ממך ע"ש אין להקשות הא מ"מ יכול לטעון נפל מהאחר אחר שפרעתי לו ונמחל שיעבודו הוא מטעם דהא שמואל ס"ל בב"מ י"ג דאפי' בשטר שנמצא לא חיישינן לפרעון משום דאם איתא דפרע מיקרע הוי קרע לי' ואף דקי"ל דלא כשמואל היינו בשטר שנפל דאיתרע אבל הכא דלא איתרע לא חיישינן לפרעון ולנפילה:
ואם נכתב שובר משום אדם וכו' והיינו כשהעדים כתבו בהשובר שבשעה שכתבו השובר על השטר שסכומו כך ובקיום עדות כך היה השטר בידו בשניהם ופרע לו מקצת מהשטר וכ' שובר ומש"ה מהני כיון שהיה השטר שנכתב בו כל מי שמוציאו בשני העדים והיה הלוה חייב לו. בודאי דהא הוא היא המוציאו בשניהם וכשפרע לו הרי נמחל שיעבודו דהא המוציאו ודאי דיכול למחול ומש"ה אף אם מכרו אח"כ לא מהני שכבר נמחל שיעבודו אבל אם לא נכתב בהשובר שהוציא השטר בשני העדים לא מהני לא מיבעיא אם טוען מוציא השטר שלו הי' מעיקרא ודאי לא מהני השובר מטעם דכיון שהשטר בידו אמרי' כאן נמצא כאן היה והשטר שלו ואין שובר של אחר מהני אלא אפילו טוען שלקחו דאז לא שייך החזקה דכאן נמצא וכאן היה מ"מ כיון דנתחייב לכל מי שמוציאו והעדים שבשובר אינם מעידים שבודאי פרע למי שהיה חייב דאימר כבר היה השטר ביד אחר שמכר לו וממילא שוב איני חייב לו כלל רק להאחר דהא לא נתחייב בשיעבוד הגוף רק להמוציא. ועש"ך סק"ז עד שובר בעדים קלא אית ליה וה"ה הכא ולכאורה הש"ך סותר את עצמו שמתחלה כ' וז"ל יכול לטעון לא ידעתי ואנכי כיון שקניתי השטר ונתחייבת לכל מי שמוציאו והרי אני מוציאו עכשיו וה"ל כאלו נתחייבת לי מתחלה וכו' משמע דבשטר שנכתב בו שם המלוה דאינו יכול לטעון כך אפילו פרע רק בעדים בלא שובר אפ"ה אין הלוקח יכול לגבות אפי' אי ליתא לדשמואל וכן באמת מוכח בכמה דוכתי ואח"כ מביא ראיה מהא דב"מ י"ט משובר דטורף מלקוחות שקנו השטר וכו' ושם בשטר שנכתב בו שם המלוה מיירי דהא קאמר התם ש"מ איתא לדשמואל דמוכר שט"ח וחזר ומחלו מחול ובשטר שנכתב בו לכל מי שמוציאו א"י למחול אלמא דדעתו אפי' בשטר שנכתב בו שם המלוה לא מהני פרע בעדים אף בזה לא שייך הטעם שכ' דנשתעבד לו מתחלה וסותר דברי עצמו. ונראה לפענ"ד לפרש דבריו דהא בלא"ה דברי הש"ך תמוהין לכאורה במ"ש כיון דלית ליה קלא וכו' דהא מ"מ כיון דנמחל שיעבודו חספא בעלמא מכר לו ומה חילוק יש בין ידע ללא ידע ופה יש חילוק בשובר אחר הפירעון בין שנזכר בו שם המלוה בין לא נזכר בו שם המלוה כיון דנמחל שיעבודו קודם המכירה ועכצ"ל דס"ל להש"ך דדוקא בשטר שנזכר בו שם המלוה כיון שאינו יכול למכור שיעבוד גופו של לוה דהא יכול למחול אחר המכירה וכן אפי' אם פרע הלוה בע"כ של הלוקח למלוה הראשון נפטר כמבואר בסי' ס"ו בש"ך ע"ש משום הכי יכול הלוה לפרוע בעדים דאין צריך לחוש לפסידא דלקוחות כיון שאינו יכול למכור שיעבודו ובע"כ של הלוקח יכול לפטור עצמו מהמלוה אף שבוודאי מפסיד להלוקח מה שאין כן בשט"ח שנשתעבד לכל מי שמוציאו אסור לו לפרוע במקום דאיכא פסידא דלקוחות כיון שאינו יכול לכופו על הפירעון בעדים בלא שובר למה לו להפסיד ללקוחות שנשתעבד להם מש"ה אף שפרע חייב לשלם שנית דלא היה לו לפרוע להפסיד ללקוחות וכיון שכן א"ש דברי הש"ך ג"כ בהראיה שלו דהיה ק' לו לפי הס"ד שם דליתא לדשמואל א"כ ק' אמאי תיקנו רבנן דכותבין שובר וכי תיקנו רבנן מילת' דאתי' בי' פסידא ללקוחות דהוא יפרע ויכתוב שובר ואח"כ ימכור השט"ח לאחרים ויהיה פסידא ללקוחות בשלמא להמסקנא דאיתא לדשמואל כיון דלעולם אף לאחר המכירה יכול המוכר לקבל הפירעון ולהפסיד ללקוחות לא חיישו רבנן לפסידא דידהו ולומר שלא נפרע ע"י שובר משום פסידא אבל לפי הס"ד ק' היאך יתקנו רבנן לכתוב שובר גבי מי שפרע מקצת חובו בב"ב ק"ע דאתו לידי פסידא דלקוחות אלא ודאי דשובר בעדים קלא אית ליה ולא אתי שוב לידי פסידא דמש"ה דעת הש"ך דדוקא שובר בעדים מהני להפסיד ללקוחות לפי הס"ד דשובר כה"ג תקינו רבנן משום דאית ליה קלא אבל פרע בעדים בלא שטר דמפסיד ללקוחות ודאי לא תקינו רבנן לפרוע בלא השטר שאפשר שיבוא בה לידי פסיד' דלקוחות ולא היה לו לפרוע בלא השטר משא"כ למסקנא דאית' לדשמואל ולא חיישו רבנן לפסידא דלקוחות וכמש"ל ודאי דכל פרעון מבטל לשטרי ולא מהני מה שמכר אחר כך כיון דלעולם יכול לקבל הפירעון ולמחול מצי הלוה לומר אדרבה לא הי' לך לקנות השטר ולפ"ז בשטר שנכתב בו לכל המוציאו דא"י למחול ולא לקבל פרעון אחר המכירה ודאי דא"צ לפרוע בלא השטר ע"י פרעון בעדים דבכה"ג לא תיקנו רבנן פרעון בלא שטר כיון דיכול לבוא לידי פסידא דלקוחות אם לא ע"י שובר בעדים דקלא אית ליה ואי עבר וסייע בלא שובר אין מפסידין ללקוחות כיון שפרע שלא כדין ויכול לומר כיון דגם לי נתחייבת לא היה לך לפרוע שלא כדין ולהביא הלקוחות לידי פסידא כנ"ל לפרש דבריו של הש"ך שלא יהא תמוה כל כך (ושם בד"ה ותו יש ט"ס וצ"ל אבל בממרנ"י שא"י למחול וכדלקמן) אבל באמת העיקר כדעת התומים דאף פרע בעדים מהני. אמנם נראה דוקא שהעדים מעידין שהוציא השטר לפניהם בשעה שכ' השובר דאז ראו שהוא המלוה והוא יכול לקבל הפירעון ולמחול מש"ה מהני שובר שלו אבל כשלא ראו השטר בידו אז לאו כלום הוא אפי' אם ראו אתו זמן מה קודם לזה בידו אפ"ה אינו מועיל שובר שלו דשמא מכרו לו אח"כ היינו אחר הזמן שראו קודם הפרעון. ומה"ט שובר בכת"י המלוה לא מהני דמי יימר אם היה השטר בידו אז. והנה בשו"ת צ"צ סי' י' משמע דאפי' נאבד השטר מידו כיון שהיה כבר בידו מהני שובר שלו. ולפענ"ד נראה כמ"ש וכן משמע מלשון הנ"י שכתב וז"ל ומיהו כל שהוציא אחר שטר ופרע לו יעשה לו שובר. משמע דבעינן שיוציאו בשעת הפרעון. גם מ"ש דבנאבד שטר כזה דמחויב הלוה לשלם כשעושה לו ערבות שלא יבוא לו היזק משטר כזה לא ידעתי מנ"ל כיון דלא אמרי' רק כותבין שובר וכיון שאי אפשר לכתוב שובר על שטר כזה מנ"ל שמועיל ערבות הא הלוה יכול לומר אינו בטוח לי: