נתיבות המשפט/ביאורים/מז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
ממה לפרוע. עש"ך פק"ב דה"ה אם הוא גברא אלמא. ונראה ליתן טעם לדבריו כיון דכתב הש"ך דהדין כמו במשועבדים דאין גובין במקום שיש בנ"ח ובסי' קי"א הוכחתי דאפילו כשהלוה אלים אין גובה ממשעבדי במקום שיש בנ"ח:
וכתוב בו נאמנות. ע' תומים שכתב דכשאומר המלוה שטר אמנה מודה המחבר דאפילו אין בו נאמנות דהא א"צ לישבע כמבואר בסי' פ"ב אם לא שיש לו מגו דפרעתי וכו' והוא תמוה כמו שתמה בקצה"ח דהא כשטוען אמנה אפילו יש לו מיגו דפרעתי אין חייב לישבע כמבואר בסי' פ"ב. אמנם אם הלוה טוען פרוע והמלוה אומר שטר אמנה אינו גובה כשלא נכתב בו נאמנות דכיון שהלוה טוען פרעתי מחויב המלוה לישבע וכיון שאומר אמנה (") ממילא אין רוצה לישבע שחייב לו על שטר זה א"י לגבות בו וע' עוד במ"ש הש"ך דאפילו ע"א מעיד שהוא פרוע וכו' מכאן ראיה למ"ש בסי' ל"ז דהבע"ד גופיה אף שמעיד לחובת עצמו אינו עד (") דאלת"ה בע"א שהוא פרוע יצטרף עם המלוה גופיה ויש כאן שני עדים אלא ודאי כמ"ש:
והוחזק השטר בב"ד. עש"ך סק"ו שהביא דעת הי"ח המבואר בסי' צ"ט דס"ל דא"נ אפילו יש לו מיגו דהוי מיגו במקום חזקה וכו'. והנה בסקצה"ח הקשה הא דנאמן הלוה לקלקל השטר שביד המלוה כשיש לו מיגו כגון במגו דמזויף וכן בשטר פקדון נאמן לטעון החזרתי במיגו דנאנסו ולא אמרינן דהוי מיגו במקום חזקה נראה הטעם דדוקא בלוה שיש לו מיגו עם חזקת ממון מסייע לדבריו אמרינן מיגו במקום חזקה כזו שכנגד המיגו כיון דלבעל המיגו יש לו ג"כ חזקת ממון דעדיף מהחזקה שיש לה לכשנגדו תדע דהא אפילו אי תפיס בעדים נאמן לומר דידי חטפתי במיגו דהחזרתי אף דודאי איכא חזקה דכל מה שתח"י אדם היא שלו לכ"ע. אבל כשמלוה אומר על מה שבידו שאינו שלו שאין (") לו חזקת ממון להאומר רק מיגו לא מהימן במיגו נגד חזקה זו אמנם הש"ך מסיק דבכאן העיקר כדעת המחבר:
בב"ד. ואם הראה השטר בפני עדים ואמר בפני עדים שהוא פרוע נאמן כמ"ש בתומים הטעם דלא דמי דהא דסי' ע"ב וסי' קל"ג באמר לפני עדים בשעה שראוהו ממושכן בידו דא"נ דשאני התם דשם תלוי בשבועה משא"כ הכא ע"ש בתומים דלא כמ"ש בקצה"ח. ונראה דאפילו יש ביד הלוה שובר מכת"י המלוה מהני כיון שידוע שע"כ נכתב השובר קודם שהוחזק השטר בב"ד והי' לו מיגו אז דהא הי' בידו אז לשרף השט"ח מהני הודאתו וכן אם יש בידו שובר בעדים ולא כתב בו שפרע בפניהם רק שהודה בפניהם ג"כ מהני כיון שנכתב השובר בשעה שהי' לו מיגו דקלת' ולא הי' בו עדיין חשש קנוניא ואם הוחזק השטר בפני עדים ולא אמר אז לפני עדים כלל והוחזק השטר בב"ד ותיכף אמר לפני ב"ד שהוא אמנה או פרוע נאמן דהא מ"מ יש לו מיגו שהי' שורף להשטר והי' אומר עכשיו פרע לי אחר שראו השטר ואפילו העדי' הלכו עמו לב"ד תיכף מ"מ הא העדי' לא היו תופסין אותו בבגדו שלא ילך ללוה וא"כ יש לו מיגו בשעה שבא לב"ד ואמר פרוע דאי בעי הי' הולך ללוה קודם שהלך לב"ד והי' אומר מעכשיו פרע לי אם לא שהי' המלו' אז לפני העדי' והתרה בו שלא יפרע למלוה שלו כי הוא חייב לו דאז אסור להלו' ליפרע לו כמ"ש הש"ך בסי' פ"ו ועיין בכה"ג סי' פ"ב דמיגו לא מהני כ"א תכ"ד והנה אם השטר ביד שליש לא מהימן במיגו דהי' כותב לו שובר דכשהשטר ביד שליש לא מהני שובר הודאה רק שובר פרעון שפרע בפני העדי' כיון שלא הי' לו מיגו דקלתי' בשעת כתיבת השובר דהא השטר ביד שליש ומיירי באופן שלא הי' ליקח השטר מהשליש ואפי' נתן לו שובר בלא זמן לא מהני:
אינו נאמן. עסמ"ע סק"ד דכשאומר מעות שבידי הן של פלוני וכו' וראיה לזה מאשה שאומרת וכו'. ולכאורה אין הבנה לדבריו דאם כוונתו להביא ראיה דנאמן על מעות פקדון במיגו הא דין זה מבואר בתשובת הרא"ש שהביא בעצמו דאפילו בעיסקא נאמן במיגו וא"צ לראיה ואם כוונתו להביא ראיה דמעות פקדון אף שמותר להשתמש בהם כשהן מותרין אפי' לצרכו דינו במטלטלין דאין הבע"ח גובה מהן דלא בדעת הש"ך אין שום ראיה מהראיות שהביא ועוד דהא בפקדון מצריך שיהי' ידוע שיש לו פקדון מאחרים ובהראיה שמביא מוכח דאפילו אינו ידוע לכן נראה דכוונתו דהרא"ש בתשובה מיירי כמ"ש הש"ך בסי' צ"ט סעיף קטן ז' שידוע סך העיסקא כגון שיש ללוי שטר עיסקא עליו רק שאינו יודע אם אלו המטלטלין הם מזה העסק ונאמן שהן מזה העסק במיגו שיהי' נותנן לו בפרעון חובו ובע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה ועיין בב"י ובתשובת הרא"ש שכתב בהדיא כן והסמ"ע מיירי כגון שאינו ידוע כלל סך הפקדון רק שידוע שיש לו פקדון מאחרים דאיתרע חזקה דכל מה שתחת יד האדם הוא שלו כיון שידוע שיש לו פקדון מאחרים וכשאומר דהמעות פקדון לא שייך לומר המיגו דהי' נותנם לו בפרעון חובו דהא א"י כמה סך הפקדון רק דהמיגו הוא דאי בעי הי' נותנן לו ואף שהמטלטלין אלו הם ידועים בעדים שראו בידו מ"מ יש לו מיגו דאי בעי הי' נותנם לו ואף דהעדים הי' רואים מהנתינה שנתן ליד פלוני מ"מ לא היו מוציאין מידו דהחזקה דכל מה שתחת יד האדם הוא שלו לא מהני כיון שאתרע החזקה מאחר שידוע שיש לו פקדון מאחרים רק במקום שאין מוציאין בחזקה זו מיד המוחזק וכעין שכתב הש"ך בסי' צ"ט ס"ק י' בשם הרשב"א כגון הכא שמטלטלין הוא ביד הבע"ח ואומר שאינן שלו מהני החזקה במקום דליכא מיגו כיון שאינו להוציא דהא אינן ביד אותו פלוני אבל כשכבר מסרן לפלוני שהוא מוחזק בו אף שמסרן בעדים לא מהני מה שראו עדים בידו בשעת מסירה ולומר החזקה שכל מה שתחת יד האדם הוא שלו להוציא מיד המוחזק האומר שהיא שלו ולהעמיד' בחזקת הבע"ח מש"ה אפילו אם הוא בידו נאמן לומר של פלוני הוא במיגו דהי' נותנם לו כיון דאיתרע החזקה כנ"ל ודוקא כשא"י כלל אם יש לו פקדון דהוי חזקה אלימת' כמ"ש הט"ז בסי' צ"ט עיין שם לא מהני מגו וכן אפילו כבר מסרן החייב לאותו פלוני שהודה לו בפני עדים מחויב אותו פ' להחזיר כיון שמסר לו בשעה שא"נ שהוא כדבריו אבל כשידוע שחש לו פקדון דאיתרע החזקה מהני כשנותנו לפ' וכן מגו מהני ומביא ראיה ממ"ש הטור בסי' פ"ח דאם אשה אומרת על ממון שתחת ידה דשל פלוני הוא דנאמנת במיגו דהי' נותנם לו אפי' בידוע שממון זה תחת ידה וע"כ הטעם דשם ג"כ אם כבר נותנם לו אין להבעל שום טענה עליו כמ"ש הב"י בטור אח"ע סי' פ"ו בשם הר"י מיקא"ש וז"ל כשתתן האשה לפלוני אין להבעל לערער וכו' ע"ש ומש"ה אפי' כשהוא בידה נאמנת במיגו דהי' נותנם וע"ז סיים דדוקא להוציא מיד מלוה א"נ כיון דכבר מוחזק בידו וכו' פי' כיון שכבר אינו בידו ושוב לית ליה מיגו מש"ה לא מהימן במיגו למפרע ואם אמר בשעה שמסרו להמלוה שהוא של פלוני אז נאמן מחמת שהי' לו מיגו בשעת מסירה ויתבאר אי"ה בסי' צ"ט. ומביא עוד ראיה מהא דנאמן הבעל לומר שלקח בגדים הללו לשם אשתו להפסיד לבע"ח פי' דשם משמע דאפי' נמצאים הבגדים ביד הבעל נאמן וע"כ מטעם מגו דהי' נותנ' לה וכשהי' נות' לה והיתה מוחזקת והית' נאמנת ע"ז ומוכח מדברי הסמ"ע דס"ל כהתומי' בסי' צ"ט ס"ק ה' דאפי' רק בידוע שיש לו פקדון מאחרים סגי וחולק על מ"ש הש"ך בפי' צ"ט ס"ק ז' ע"ש:
ונודע אח"כ ומיירי בע"כ באופן דליכא מיגו כגון באופן שלא הי' יכול בשעה שאמר פרוע לצאת מב"ד ולהחזיר השט"ח ללוה ולומר עכשיו פרע דבלא"ה אין זה מיגו למפרע דהא בשעה שאמר פרעתי לפני ב"ד הי' בידו לצאת מב"ד ולהחזיר לפ' דהא הב"ד לא היו מעכבין בידו כיון שא"י אם הוא חב לאחריני:
אינו נאמן. עש"ך סק"ז בד"ה עוד כתב הסמ"ע דהנ"מ כשהגיע הזמ"פ של לוה שני וכו' ע"כ לפני הערך הי' כתוב כגירסא זו וגם ע"כ לא הי' כתוב בסמ"ע סיום דברי הסמ"ע דלפי הגירסא שלנו בסמ"ע וגם מסיום דברי הסמ"ע דכוונת הסמ"ע הוא על הזמ"פ של המלוה הראשון אכן באמת בדו"פ בסי' פ"ו לא מחלק רק בזמ"פ של מלוה שני ומשמע כדברי הש"ך ע"ש: