נתיבות המשפט/ביאורים/כללי תפיסה

<< · נתיבות המשפט · ביאורים · כללי תפיסה · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

כללי תפיסה

קיצור כללי דיני תפיסה מלוקט מפוסקים ראשונים ואחרונים וקצת מחודשים
ספק בכור אפי' תפסו הכהן מוציאין מידו הואיל והוא ממון שאין לו תובעין שהבעלים יאמרו ליתן לכהן אחר ואפי' במכירי כהונה לא מהני תפיסה ואפי' בספק שהכהן טוען ברי או תפס קודם שנולד הספק לא מהני. ומוציאין מידו אבל תפס ברשות שהבעלים התפיסו הבהמה להכהן באם שיהיה בכור יהיה שלו ואח"כ נולד ספק אם הוא בכור אין מוציאין מידו:

ממון עניים שהוא ג"כ ממון שאין לו תובעין אז אם יש ספק בגוף הנדר אם חל כגון בספק אם יש יד לצדקה המבואר בי"ד סי' רנ"ח סעיף ב' וכיוצא דהספק הוא לענין איסור בל יחל ובל תאחר ספק איסורא לחומרא. ואם הספק הוא בלשון הנדר אם דבר זה הוא בכלל הנדר מותר כמבואר בי"ד סי' רנ"ט סעיף ה' דאין כוונת הנודר רק על משמעות הוודאי שבלשונו ולא על משמעות הספק שבלשונו דלא מחית אינש נפשיה לספיקא. ומכ"ש באומר ברי שלא לכך נתכוין כיון דמהימן במילתא דאיסור וכן היורש דליכא גביה איסורא דבל יחל ספיקו לקולא ומה"ט בשכ"מ שהקדיש כל נכסיו אם עמד חוזר אף דהוא ספק בש"ס דלענין איסור מהימן בברי שלו. אבל במקום דליכא שאר איסור אקרקפתא דגברא רק משום גזל ממון עניים אז כשיש ספק אם היה כאן ממון עניים כלל הרי הוא שלו אבל אם הוחזק בכאן ממון צדקה כגון שמונח בתיבה ממון שלו וממון צדקה ונמצא ממון מן הצד וא"י אם הוא ממון צדקה אפי' הרוב הוא ממון שלו ה"ז צדקה ולא אזלינן בתר רובא. ואם נשתמשו בזה אחר זה אזלינן בתר בתרא. והר"ב בהג"ה בי"ד סס"י רנ"ט כתב דאפי' בצדקה אזלינן בתר רובא אמנם הוא תמוה וצ"ע ובמקום שתולין להקל בספק לא מהני תפיסה במ"ע. וכן בכל מתנות כהונה כיון שהוא ממון שאין לו תובעין הוי כמו ספק בכורות אבל ממון עניים מיוחדים הוי כמו שאר ממון ומהני תפיסה כמו בשאר ממון:

ספק ממון שיש לו תובעין אם הוא ספק במציאות או אם הוא בספק השקול אזלינן בתר חזקת מרא קמא ולא מהני תפיסה בעדים כשטוען שמא אפילו בדררא דממונא דהיינו שיש ספק לב"ד בלא טענותיהם אף שיש חולקין כן עיקר דלא מהני תפיסה וכשהספק הוא ע"פ טענותיהם לכ"ע לא מהני תפיסה וכן הוא הדין בס' תרי ותרי או בס' שבשטר לא מהני תפיסה בטוען שמא:

ספק הנשאר בש"ס בתיקו וטוען שמא יש מחלוקת בין גדולי הפוסקים אי מהני תפיסה. ומסיק הש"ך דקשה להכניס ראש בזה ויעשה הדיין כפי מה שעיניו רואות. ובבעיא דלא איפשטא אם הוא ע"ה דינו כתיקו ואם הוא ת"ח ואומר שיש לו ראיות מהש"ס והדיינים רואין שיש בדבריו בנותן טעם מהני תפיסה והעיקר דבכ"מ בתיקו שמבואר בש"ע דאי תפס א"מ והרמ"א דלא הגיה עליו די"א דלא מהני תפיסה יש להורות דמהני תפיסה כסתימת המחבר ובמקום שרמ"א הגיה די"א דלא מהני תפיסה יש להורות כהגהת הרמ"א ולא מהני:

שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ועמד אף שהוא תיקו בש"ס לא מהני תפיסה כמבואר בסי' ר"ן ואפי' הקדיש לעניים מיוחדין שהוא ממון שיש לו תובעין:

הבריא שאמר על בן הבנים פלוני בני יירש הוא תיקו בש"ס. ובסי' רפ"א סעיף ה' פסק בסתם דא"י להוסיף בלשון ירושה מ"מ מהני תפיסה ואם תפס אין מוציאין מידו:

תפיסה וטוען ברי אם הוא במקום דליכא דררא דממונא שהספק בא ע"י טענותיהם שזה אומר שלי וזה אומר שלי ודאי דלא מהני תפיסה. ואם הספק לב"ד בלא טענותיהם אם טוען על גוף הדבר כגון כמחליף פרה בחמור דסימן רכ"ו דמהני תפיסה אבל אם תפס חפץ וטען שיש לו על בעל החפץ ספק חוב שהוא דררא דממונא כיון דלאו על גופו של חפץ קא טעין לא מהני תפיסה כיון שהוא ספק בהמציאות איך היה הדבר:

ספק שנעשה ע"פ עדים מחמת שלא ראו הדבר בשלימות לא נקרא ספק על פיהן שיועיל תפיסה כגון שראו ששור א' הזיק וא"י אם גדול אם קטן או שראו שהלוה או פרע איזה סך וא"י כמה עדותן על הספק כמאן דליתא וכמו שלא העידו דמי ואפי' טוען על גוף החפץ כגון שמעידין שראו שהגביה מטלטלין לשם קנין ולא ראו אם הגביה שלשה בכל הני לא מועיל תפיסה אפי' טוען ברי דאפי' בקידושין כה"ג כגון שראו שזרק לה קידושין וא"י אם קרוב לה ליכא חשש קידושין:

ספיקא שבשטר אפי' ליכא שני לשונות רק שמסופקין בלשון א' שבשטר. וכן ספיקא דתרי ותרי מועיל תפיסה כשטוען ברי מלבד בסלעים דינרין לא מהני תפיסה דלשון השטר מסייע שלא היה רק שנים. דמיעוט סלעים שנים. משום הכי לא מהני תפיסה אפי' טוען ברי:

ספק תיקו שבש"ס מהני תפיסה בטוען ברי ודוקא שהסברא הנאמר בש"ס לזכותו מסייע לברי שלו שהוא כמו שאומר שהוא שלו. או שמסייע לו שהוא אומר אמת כגון באיבעיא אם נאמן אחר זמן לטעון פרעתיך תוך זמן דסי' ע"ח דמכח סברא דלא אמרינן מגו במקום חזקה איכא חזקה שאומר אמת מהני תפיסה אבל באיבעיא דאי עשו תקנת נגזל במסור דאפי' אם נאמר הסברא דעשו תקנה אין מסייע לו שאומר אמת דאף שעשו חכמים תקנה מ"מ אפשר שמשקר הנמסר לא מהני תפיסה כמבואר סי' שפ"ח בהג"ה סעיף ז':

ספק לשון בשובר. כשהוא שובר של פרעון אמרי' ביה יד בעל השובר על העליונה אפי' הלוה טוען שמא והמלוה ברי. דתפיסת ההלוואה שת"י הלוה מיקרי תפס קודם שנולד הספק אבל אם הוא שובר של מחילה ובא לזכות מכח הלשון יד בעל השובר עה"ת אבל בספק דתרי ותרי או שיש ספק במעשה ולא בלשון כגון בהא דסי' מ"ג בשובר שכתוב בו עד עכשיו ולא נודע אם השובר קודם או השטר קודם אף בשובר של מחילה פטור הלוה:

תפס קודם שנולד הספק מהני אפי' טוען שמא. כיצד כגון בתרי ותרי שתפס קודם שבאו העדים השנים שתפס בדין כיון שלא נולד הספק עדיין. וכן בנדוניית חתנים. בפלוגתא דרש"י ור"ת המבואר באה"ע סי' נ"ב שהחתן היה חייב לו ותפס בחיי הבת ואח"כ מתה הבת שבחייה היה יכול לתפוס בדין שעדיין לא נולד ספק והיה יכול לתפוס בעד חובו וכן כל כיוצא בזה מהני התפיסה אבל אם היה בידו חפץ בשאלה או פקדון או בא מאליו קודם שנולד הספק לא מיקרי תפס וברשותא דמרא קמא איתא ואפילו גילה דעתו קודם הספק שרוצה לתופסו משום שמא יקרה איזה ספק דין ביניהם מ"מ כיון שלא היה יכול לתופסו בדין ואם היה בא לב"ד קודם הספק היו מוציאין ממנו הוי כגזל בידו וברשותא דמרא קמא קאי. אמנם אי בשעת הספק אמר שתפסו א"נ שיש לו מגו וטוען שנתכוין בשעת לידת הספק לתפיסה מהני אפי' בטוען שמא:

היתה הלואה בידו קודם שנולד הספק אפי' לא גילה דעתו קודם הספק שרוצה לתפסו רק אחר שנולד הספק אין מוציאין מידו. אפי' טוען שמא בין בספק המציאות בין ספק שבשטר ודוקא כשנולד ספק אם שכנגדו חייב לו ג"כ חוב מהני תפיסת ההלואה שבידו כיון שאם היה הדין ברור היה נפטר מחובו הוי כנולד ספק על חוב שלו אם הוא חייב לו וכיון שהספק הוא בחוב שלו חבירו נקרא המוציא מחבירו עליו הראיה. אבל אם נולד ספק אח"כ על חפץ ידוע שביד חבירו אם הוא שלו או לא לא מיקרי ההלואה שבידו בתפס קודם שנולד הספק:

הא דבהלואה מהני תפיסה דוקא שאין לשכנגדו שטר על חוב זה אבל אם יש לחבירו שטר על חוב זה לא מיקרי זה שבידו המעות מוחזק לתפסו בשביל ספיקא דדינא ממקום אחר אבל אם נפל ספק על חוב זה ממש כגון שנים אומרים פרוע ושנים אומרים אינו פרוע או שיש תיקו בש"ס אי נמחל כגון בריא שכתב כל נכסיו לאשתו שנשאר בתיקו אי מחלה הכתובה אף שיש בידה שטר כתובה אינו גובה כמבואר באה"ע סימן ק"ז וכיוצא בזה:

אימת נקרא לידת הספק משעה שראוי להסתפק בזה אף שאין נוגע עדיין לדין הנדון כגון במרחץ שהשכיר לו בי"ב זהובים לשנה דינר לחדש שיש ספק אם לתפוס לשון ראשון או אחרון נגד חדש העיבור נקרא לידת הספק תיכף כשאמר שני הלשונות אף שלא עשה קנין עדיין כיון שיש תכף באמירתו ספק אף שאין עדיין שום דין עליו ובתיקו כל תפיסה נקרא אחר לידת ספק שהספק נולד בשעת חתימת הש"ס. ובפלוגתא של הפוסקים שאחר חתימת הש"ס לא נקרא לידת הספק רק אחר שהב"ד שדנין אצלם הניחו הדבר בספק:

תפס קודם שנולד הספק וחזר חבירו ותפסו ממנו אחר שנולד הספק מוציאין מהשני ונותנין לראשון:

תפיסה ברשות מהני אפי' בטוען שמא ואחר שנולד הספק. ולא נקרא תפיסה ברשות כי אם כשהתפיסוהו הבעלים על ספק זה כגון בכור בשלשים סאה בסלע בח"מ סי' רס"ז שנתנו לו הבעלים מדעתן למשוך לרשותו וכן בספינה שטבעה בחצי דרך דסימן שי"א שנתנו לו הבעלים מדעתן ובשעת נתינה נתנו לו הבעלים שיהיה מוחלט לו. ומשכחת לה תפיסה ברשות אחר שנולד הספק כגון בתיקו שבש"ס דלידת הספק הוא משעת חתימת הש"ס וקודם שנעשה המעשה שנולד הספק עליו התפיסוהו הבעלים בידו ואח"כ נולד הספק וכן בכור בשלשים סאה בסלע שבשעת אמירה שתי לשונות דסתרי מקרי נולד הספק ואח"כ משך מדעת הבעלים כל סאה וסאה. וכן אם השכיר או השאיל מטלטלין ונולד ספק על משך הזמן כגון שאמר לו י"ב זהובים לשנה מדינר לחודש. וכן השאיל לו מרא למירפק ביה פרדיסי דסימן שמ"א דיש ספק אי שני פרדיסים או הרבה מהני תפיסת השוכר והשואל שהתפיסוהו הבעלים בידן על ספק זה מדעתן. אבל אם היה בידו שאלה ופקדון ושנים אומרים שנתן לו במתנה ושנים אומרים שלא נתן במתנה לא הוי תפיסה ברשות ולא מהני התפיסה רק כשטוען ברי דהא לפי עדות המכחישים לא התפיסו הבעלים בידם למתנה. ובאה"ע סי' ל"ט גבי מומין דצריכה להחזיר הקידושין וכן בח"מ סימן רכ"ד אף שהוא תפיסה ברשות מ"מ לא הוי ספק השקול דיש להשני חזקה דכאן נמצא:

תפיסה ברשות בטעות. כגון שהבעלים טעו וסברו שהדין עם שכנגדו ומסרו בידו ואח"כ נודע לו שהדין הוא עמו. מחמת שבספק הדין המע"ה ובטעות נתנו לא הוי תפיסה ברשות אמנם במקח כגון שהקנה קרקע לאחד ומטלטלין לאחר שהוא ספיקא דדינא בסימן רמ"ב סעיף ג' וטעה וסבר שהוא קטן ונתן לו ואח"כ נודע לו הוי תפיסה ואין לחזור וכן כל כיוצא בזה:

במקום שהמשיכה הוא ספק קנין כגון משיכה בגמל והנהגה בחמור דאיכא חד צד דלא קנה עסי' רע"א בסמ"ע ס"ק ב' וכן משוך בהמה לקנות אותה והכלים שעליה דסי' ר"ב סעיף י"ד. וכן בזרק. ארנקי דסימן רמ"ג סעיף כ"ד. כל אלו הן ספק קנין ולא הוי תפיסה במקח ומתנה ואפי' בא אח"כ לרשותם הוי תפיסה שלאחר הספק דלא מהני. ובהפקר אף שלא עשו רק ספק קנין זה נקרא מרא קמא והתופס מידם חייב להחזיר להזוכה ראשון וזה דוקא במטלטלין אבל בקרקע של הפקר אם עשה ספק קנין כגון החזיק באחת לקנות חברתה דסי' רע"ה סעיף ט' ובא אחר והחזיק בקנין ודאי השני קנה ולא ראשון:

בפלוגתא דרבוותא. דהיינו במחלוקת הפוסקים שהיו אחר חתימת הש"ס מהני תפיסה אפי' אחר שנולד הספק אפי' כטוען שמא אפי' יש לו תביעה על חפץ ותופס חפץ אחר מהני התפיסה ומכ"ש כשתופס חפץ עבור חוב ויכול לטעון קים לי כהנך פוסקים אפי' במיעוט הפוסקים כנגד רוב רק שצריך לראות מה עוצם כחם בחכמה ובמנין אם אין בטלים נגד האחרים. אבל ביחיד נגד רבים אין יכול לומר קים לי. וכ' בתשו' חוות יאיר דבמקום שסתמו המחבר והר"ב בהג"ה ולא חלקו עליהם הסמ"ע והש"ך אין יכול לומר קים לי כפוסק אחר ואם כתב הרמ"א וי"א יכול לומר קים לי ובמקום שהכריע הרמ"א מי שמורה למולו הוי טועה בדבר משנה וה"ה אם הרמ"א לא הכריע והסמ"ע והש"ך הכריעו ובמקום שהסמ"ע והש"ך מחולקים הלכה כהש"ך דהוא בתרא אם לא שרואין שהש"ך העביר דרך על הסמ"ע ואם הדיין הכריע כאחד מהן בפלוגתא דרבוותא אין השני יכול לטעון קים לי. רש"ל:

תפיסה ע"י שליח לא מהני דהוי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים. ואם השליח או אחר תפס ונתן לבע"ד אין הנתפס יכול לתבוע להתופס:

בקרקע לא מהני תפיסה אפי' בפירות הקרקע שנולד הספק עליה ואפי' ברשות ואפי' טוען ברי ודוקא כשהטענה הוא על הקרקע כגון ששניהם מודים בסך השכירות או בסך המכירה רק שהטענה הוא שמגיע לו עוד קרקע כגון במרה בחבל הן חסר הן יתיר והיה יותר דסי' רי"ח שסך המעות ידוע רק שטוען שמגיע לו היתרון של הקרקע וכן במרחץ שהשכיר לו בי"ב זהובים לשנה דינר לחודש שהסך ידוע י"ב זהובים רק שתובע שמגיע לו עוד חודש דירה אף זה אם לא נתן מעות א"י לתפוס המעות בעד הקרקע אפי' טוען ברי שהתנה בפירוש כמו שאומר אבל אם הקרקע ידוע רק שטוענין על המעות כגון שהשכירות ידוע שהוא על שנה רק שזה אומר בה' שכרתי וזה אומר בי' וכבר דר בו ואין תובע ממנו רק מעות השוכר נקרא מוחזק אבל כשעדיין לא דר בו רק חצי שנה ונתן לו כבר ה' זהובים יכול המשכיר לומר בי' השכרתי וכבר דרת חצי שנה וצא מן הבית דהמשכיר מוחזק בקרקע שלו. וכן בתרי ותרי במכירת קרקע בעל הקרקע נקרא מוחזק אבל כשהמכירה ידוע רק ששנים אומרים היה תנאי ושנים אומרים לא היה תנאי והלוקח כבר ירד לקרקע ואין הספק כי אם בתנאי ותנאי מילתא אחריתי הוא מוקמינן הקרקע בחזקת הלוקח ודוקא שהספק בעיקר התנאי אבל אם יש ודאי תנאי והספק בקיום התנאי בין שהוא מכח תרי ותרי ובין שהספק הוא מכח איזה איבעיא בש"ס דלא איפשטא בין ספק במציאות. מוקמינן בחזקת שלא נתקיים התנאי וקרקע בחזקת מ"ק. אבל אם התנאי בשב ואל תעשה מוקמינן בחזקת שלא נתבטל התנאי. כשיש איזה ספק בפלוגתא דרבוותא אין מוציאין מיד המוחזק אפי' בקרקע ולא הוחזק ג' שנים יכול המוחזק לומר קים לי. וגם מהני תפיסה ברשות בקרקע כשהוא מילתא דעבידא לגלויי וטוען ברי במשכנתא בסי' שט"ז ועבמ"ש בסי' מ"ב. ואם נפל ספק בין מוכר ולוקח אם קנה הקרקע בקנין זה שיש פלוגתא דרבוותא אי קונה בקנין זה אם המוכר מוחזק כבר בכל המעות דמי המקח יכול לומר קים לי שהלוקח קנה הקרקע בקנין זה והמעות הן שלו אבל אם לא נתן לו רק מקצת דמים אז אם כבר ירד הלוקח ברשות להקרקע מיקרי הלוקח תופס ברשות ויכול לטעון קים לי שלא נקנה לי הקרקע ותופס בקרקע עד שמחזיר לו המקצת מעות אבל אם לא ירד הלוקח להקרקע מיקרי המוכר מוחזק:

במקום שיכול לטעון קים לי. אז אם הוא מוחזק בהדבר מעיקרא שלא מחמת תפיסה אנן טוענינן עבורו קים לי כי כללא הוא בספיקא דפלוגתא דרבוותא אין מוציאין מיד המוחזק אבל בתפיסה צריך לטעון קים לי דוקא אבל אנן לא טענינן עבורו אבל כשמת אנן טוענין עבור יתומים קים לי:

אין מוציאין ממון אף דאיכא ס"ס להתובע. אבל תפיסה מהני בס"ס ואם היה לו להתובע שטר ונולד ספק בשטר דדמי לס' פרעון בגון ספק זינתה ברצון בכתובה ויש ס"ס לזכות התובע נראה שאף להוציא ממון מהני ס"ס כיון שיש שטר ג"כ בידו:

אם נולד ס' פלוגתא דרבוותא בין ראובן ושמעון והיה ראובן מוחזק וטוען קים לי כפלו' המזכה כגון בגוונא המבואר בח"מ סימן רס"ח בפלוגתא דראב"ן וראבי"ה וטען ראובן קים לי כראב"ן המזכה אותי ואח"כ נולד ג"כ ספק זה עוד בין ראובן לשמעון והיה להיפך שלדעת הראב"ן היה זכות לשמעון והיה ראובן ג"כ מוחזק וטען קים לי כראבי"ה אם יכול שמעון לבוא עליו מכח ממ"נ אם קים לך כראב"י תן לי הראשון ואי קים לן כראב"ן תן לי השני אז אם אירע זה בספק דלא מהני תפיסה הדין כמ"ש הרמ"א שם בסי' רס"ח דאם עמד בדין כבר אינו יכול לבוא עליו בממ"נ ואם לא עמד בדין יכול לבוא עליו בממ"נ אבל בספק דמהני תפיסה יכול לבוא עליו בממ"נ ודוקא בחד גברא אבל בתרי גברי כגון שספק השני נולד בהיורש או בלוקח שלו לעולם לא יכול לבוא עליו בממ"נ: