נתיבות המשפט/ביאורים/כט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
אחר שהעיד וכו'. עסמ"ע ס"ק א' שמוכח מדבריו דמידי דבעי דו"ח יכול לחזור בו קודם שנגמרו החקירות ועיין או"ת שהקש' דבפסחים י"א ד"ה זה ידע ובדף י"ב שכתבו וז"ל אפי' לא יכוונו ליום השבת כיון שכבר אמרו יום החודש ה"ז חוזרין ומגידין מוכח מדבריהם דאפי' בדבר דבעי דו"ח א"י לחזור בו וכו' ע"ש. ולא ידעתי מאי קשיא ליה דודאי מקושיית התוס' מוכח כן אבל אחר שתי' התוס' שם בדף י"ב במה איזה יום וז"ל כיון דז' חקירות ילפי' מקרא צריך שלא יכחישו זא"ז ולא יכחישו עצמן וכו' יפה פסק הרמב"ם דכיון שריב' רחמנא כשמכחיש עצמו בחקירות יכול לבטל עדותו ואין בו משום חו"מ מכ"ש כשמכחיש עצמו בגוף ההלוא' בתוך החקירות דהאיך יעלה על הדעת דאם יחזור ויגיד שלא היה ההלוא' באות יום ויעיד שהיה הלואה ביום אחר שיבטל עדותו מכל וכל ואם יחזור ויגיד שלא היה הלואה כלל לא באותו יום ולא ביום אחר יתקיים עדותו. ועוד דהא נאמן לבטל עדותו במגו דאי בעי היה מבטל עדות על ידי שהי' חו"מ בהכחשת חקירות שהיה אומר שלא היה באותו יום שאמרתי קודם. אמנם להיפך אם כבר נתבטל עדותן מחמת שהכחישו עצמן בחקירות ודאי פשוט שא"י לחזור ולהגיד אחר כ"ד לקיים עדותו ולהוכיח זה היא יגיעת בשר ושפיר כתבו התוס' גם בדף י"א בד"ה זה ידע ודו"ק:
תנאי עמ"ש מזה בסי' מ"ו בכ"ד:
ולא אמרו אין אנו יודעים. ע' ט"ז שהקשה על הסמ"ע שחילק בין אומר איני זוכר ובין אומר איני זוכר עתה מהא דכתובות דרב אשי הוי ידע סהדותא לר' כהנא ואמר מעיקר' לא ידענא והדר איזכיר ואסהיד וכו' עיש דתמה אני על תמיהתו דהא בהדיא מוכח מדברי הב"י דהא דר' אשי דאמר אנא הוא דרמאי אנפשאי הוי אמתל' ע"ש ובאמתלא ונותן טעם למה לא העיד בתחלה ודאי דיכול לחזור ולהגיד כמ"ש הר"ב בהג"ה. ובאו"ת הקשה דא"כ בשבועות דף ל"ב דאמר התם א"כ לאחת דכ' רחמנא לחייב על כל שבועה ושבועה היאך משכחת לה דהא בב"ד אינן חייבין אלא אחת ולפמ"ש הסמ"ע א"כ לוקי בב"ד ואמר איני זוכר עתה שיכול לחזור ולהודות. גם בסק"ה הקשה אהא שכ' בהג"ה דאפי' באמרו אין אנו יודעין יכולין לחזור ולהגיד באמתל' ומשמע אפי' הכריזו בחרם הא במתני' אמר בהשביע עליו ה' פעמים בב"ד דאינן חייבים אלא אחת מטעם דא"י לחזור ולהודות ואי נימא דבאמתלא יכולין לחזור ולהגיד אפי' אחר שבוע' וחרם א"כ אמאי א"י לחזור ולהודות הא יכולין להחזיר ע"י אמתלא ע"ש. וב' קושיות אלו לק"מ לפמ'ש רש"י במתני' דף ל"א זז"ל הואיל ואין יכולין להזור ולהודות אלו כפרו בראשונה וכו' הילכך אע"ג דלא כפרו אלא לבסוף כל השבוע' היה לבטלה חוץ מן הא' שאם שתקו בראשונה כפירה הוא שוב אין ראויין להשביען ואם אינה כפירה הרי מושבעין ועומדין ומה זה שבועה על שבועה וע"כ כי כתיב לאחת לחייב על כאו"א אשבועה חוץ לב"ד וכפרו בב"ד כתי' דשבועת דחוץ לק"ד שהיה משביען שיבואו לב"ד לא יצאו לבטל' וראויות לחלק שהרי אפי' כפרו בראשונה היה ראוי לחזור ולהשביען עכ"ל רש"י וע"כ צ"ל בכונת דברי רש"י כיון דבשבועות עדות רחמנא חידשה דאפי' במושבע מפי אחרים הוי כמוציא שבועה מפיו משא"כ בשבועות אחרות ועיקר השבוע' היא שתבואו ושתעידוני לא נתחיי' בשבועת העדות כי אם כשכפר ששוב אינו ראוי להגיד עדות אז עבר על שבועת העדות וכל כמה דיכול להעיד עוד חייב להעיד מכח שבועה הא' ואם השבע עליו עוד פעם א' שיבוא ויעיד הוי כשבועה על שבועה אבל חוץ לב"ד אף ששתקו ולא הוי ככפירה מ"מ חייב על כל א' ואחת ולא הוי כשע"ש אף שחיי' להעיד מכח שבועה הא' מ"מ כיון דהשבועות ראויין לחלק אם כפר כיון שהוא חוץ לב"ד יכול לחזור ולהודות מש"ה אף במקום ששתק ולא הוי ככפר ולא עבר כלל על שבועה עדיין והוי שע"ש מ"מ חיי' עכאו"א כיון שראויות ליחלק אם כפר ע"ש ולפ"ז לק"מ דאפי' אם יכול לחזור ולהגיד באתמלא וכן באומר איני זוכר עתה שיכול לחזור ולהגיד בלא אמתל' מ"מ אינו חיי' עכאו"א כיון דיכול להגיד הרי הוא מושבע להגיד עדותו מכח שבועה ראשונה והוי שע"ש כיון דאלו כפר אין השבועות ראויות לחלק ממיל' הוי שע"ש כשיכול לחזור ולהגיד רק חוץ לב"ד דמשכחת לה שיהיו השבועות ראויות לחלק בכפר אף במקום דלא הוי' כפירה כגון בשתיק' או אומר איני זוכר עתה חיי' עכאו"א כיון שראויות לחלק בכפר משא"כ בב"ד שאין ראויות לחלק אם כפר ממילא הוי שע"ש במקום שיכול לחזור ולהגיד ועיקר הטעם דנקט ר"ש שא"י לחזור ולהרמת אכפיר' קאמר דהיינו כיון שהכפירה א"י לחזור ולהודות ואין ראויות לחלק בכפיר' ממילא במקום שיכול לחזור ולהגיד הוי שע"ש כמ"ש רש"י: