נפש החיים/שער ד/פרק לד
ומעת חורבן בית קדשנו וגלו הבנים מעל שלחן אביהם. שכינת כבודו יתב' אזלא ומתרכא כביכול ולא תרגיע. ואין שיור רק התורה הזאת כשישראל עם הקדש מצפצפים ומהגים בה כראוי. הן המה לה למקדש מעט להכין אותה ולסעדה ושורה עמהם ופורשת כנפיה עליהם כביכול. ובין כך אית נייחא מעט כו'. כמאמרם ז"ל בפ"ק דברכות (דף ח.) מיום שחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה בלבד.
ואמרו שם עוד מנין שאפילו א' שיושב ועוסק בתורה ששכינה שרויה עמו שנאמר בכל המקום אשר אזכיר וכו'.
ובמשלי בתרא (ספ"ח) כי מוצאי מצא חיים אמר הקב"ה כל מי שהוא מצוי בדברי תורה אף אני מצוי לו בכל מקום לכך לכך נאמר כי מוצאי מצא חיים.
ובזוהר בלק (ח"ג רב, א) פתח ואמר כי תצור אל עיר כו' לא תשחית את עצה דא ת"ח דאיהו אילנא דחיי כי ממנו תאכל וכי ההוא מחבלא אכיל מניה. לא אלא כי ממנו תאכל ההוא טינרא תקיפא ההיא דכל רוחין תקיפין קדישין נפקין מנה דלית הנאה ותיאובתא לרוח קודשא בהאי עלמא אלא אורייתא דהוא זכאה כביכול איהו מפרנס לה ויהיב לה מזונא בהאי עלמא יתיר מכל קרבנין דעלמא כו'. ומיומא דאתחריב בי' מקדשא ובטלו קרבנין לית לי' לקב"ה אלא אינון מלין דאורייתא ואורייתא דאתחדשת בפומי'. בג"כ כי ממנו תאכל ולית מזונא בהאי עלמא אלא ממנו ואינון דכוותי' כו'. כי האדם עץ השדה דא אקרי אדם דאשתמודע עילא ותתא. עץ השדה אילנא רברבא ותקיף דההיא שדה אשר ברכו ה' דסמיך עלי'. אילן דאשתמודע לההוא שדה תדיר. [וזהו ג"כ המכוון הפנימי במאמרם ז"ל בפ"ק דתענית (דף ז.) מ"ד כי האדם עץ השדה כו' כי ממנו תאכל כו' אם ת"ח הגון הוא ממנו תאכל כו' ואם לאו כו'. ]
ובזוהר וישלח (ח"א קעד, ב) והיך יתתקף ב"נ בי' בקב"ה יתקיף באורייתא. דכל מאן דאתתקף באורייתא אתתקף באילנא דחיי. וכביכול יהיב תוקפא לכ"י לאתתקפא. ואי הוא יתרפי מה כתיב התרפית אי איהו אתרפי מן אוריי' ביום צרה צר כחכה ביומא דייתי לי' עקו כביכול דחיק לה לשכינתא דאיהי חילא דעלמא.
ובעסק התורה הוא עושה כביכול דירה לו יתב' בתחתונים לשכון כבוד בארץ ית"ש. כמאמרם ז"ל בשמות רבה פל"ג עדן שלא ניתנה תורה לישראל ומשה עלה אל האלקים. משניתנה תורה אמר הקב"ה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם:
ודי בדברינו אלה למשכיל אשר מתוכם יראה ויבין דרכו בקדש. ויאחז צדיק דרכו לעמוד על משמרת העסק בתו"הק כל הימים אשר הוא חי ולהיות מאוס ברע ובחור בטוב לו ולכל הבריות והעולמות כולם לעשות נחת רוח ליוצרו ובוראו יתב':
ויה"ר מלפניו ית"ש שיפתח לבנו בתורתו וישם בלבנו אהבתו ויראתו. ויושלם כוונתו בבריאת עולמו שיתוקן עולם במלכות שדי. וידע כל פעול כו' ויקבלו כולם עול מלכותו ית' כפי הרצון העליון יתב'. ויהיה ה' אחד ושמו אחד: אכי"ר:
תם ונשלם
בנל"ך בא"י למדני חקיך: גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך: