נפש החיים/שער ד/פרק יז
בין אחר פטירתו מזה העולם. ארז"ל (חגיגה כז, א) תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולט בהם כו'. וכן אמרו שם ת"ח שסרח אין תורתו נמאסת.
ובמשלי רבתא בפ' להבין משל ומליצה כו' ומליצה זו התורה עצמה ולמה נקראת שמה מליצה שהיא מצלת עוסקיה מדינה של גיהנם. ושם (רפ"ב) בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך כו' אמר הקב"ה לישראל על הר סיני אם זכיתם להצפין ולקבל תורתי ולעשותה אני מציל אתכם משלש פורעניות. ממלחמת גוג ומגוג. מחבלו של משיח. מדינה של גיהנם. ומצותי תצפן אתך אם זכיתם להצפין תורתי אני משביע אתכם מטוב הצפון לע"ל שנא' מה רב טובך אשר צפנת כו'.
ושם (בפ"י) ארחב"ד אין לך צדקה שמצלת את האדם מדינה של גיהנם אלא תורה בלבד כו'. שיש בה כח להציל אותו מיום הדין. ואפילו נתחייב אדם בדבר עבירה יכול להציל אותו מיום הדין כו'. הרי מכאן לת"ח שעבר בדבר עבירה שהיא מצלת אותו.
ובמדרש תהלים (מזמור י"ט) ותקופתו על קצותם ואין נסתר מחמתו כו' רבי ינאי ורשב"ל אמרי תרוייהו אין גיהנם לע"ל אלא השמש הזו היא מלהטת את הרשעים שנאמר הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים כו' ולהט אותם כו' אבל לעתיד לבא מי נסתר מחמתו מי שהוא עוסק בתורה מה כתיב אחריו תורת ה' תמימה כו' וכן הוא אומר אין חשך ואין צלמות להסתר שם פועלי און ומי נסתר מי שהוא עוסק בתורה כו' ע"ש. וק"ו מאלישע אחר. שאמרו (חגיגה טו, ב) לא מידן נדייניה משום דגמיר אורייתא. וכן אמרו בירושלמי שם ובקהלת רבה סימן ז' בפסוק טוב אחרית דבר כו' ולא כן תנינן מצילין תיק הספר עם הספר כו' מצילין לאלישע בזכות תורתו.
ובזוהר יתרו (ח"ב פג, ב) אר"י אמאי אתייהב אורייתא באשא וחשוכא כו' דכל מאן דישתדל באורייתא אשתזיב מאשא אחרא בגיהנם ומחשוכא דמתשכין כל שאר עמין לישראל כו' ע"ש.
וברע"מ תרומה (ח"ב קלד, ב) פקודא ללמוד תורה בכל יומא דאיהו רזא דמהימנותא עלאה למנדע ארחיה דקב"ה. דכל מאן דאשתדל באורייתא זכי בהאי עלמא וזכי בעלמא דאתי ואשתזיב מכל קטרוגין בישין. בגין דאורייתא רזא דמהימנותא איהי דמאן דיתעסק בה אתעסק במהימנותא עלאה אשרי שכינתא בגוי' דלא תעדי מיני' כו' ע"ש. וכמאמרם ז"ל ע"פ ארך ימים בימינה כו' למימינים בה ארך ימים וכ"ש עושר וכבוד. והוא בשני העולמים. עושר וכבוד בעה"ז וארך ימים לעה"ב. שעיקר האורך ימים הכוונה לעולם שכולו ארוך כמ"ש רז"ל בכמה דוכתי ובזוהר וישב (ח"א קצ, א) ריש ע"א ע"ש:
ושם בפ' חיי (ח"א קלא, ב) ר"א פתח גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך כמה אינון ב"נ טפשין דלא ידעין ולא מסתכלין לאשתדלא באורייתא. בגין דאורייתא כל חיין וכל חירו וכל טוב בעלמא דין ובעלמא דאתי איהו. חיין אינון בעלמא דין דיזכון ליומין שלימין בהאי עלמא כד"א כו' וליומין אריכין בעלמא דאתי. בגין דאינון חיין שלמין אינון חיין דחידו חיין בלא עציבו חיין דאינון חיין חירו בעלמא דין חירו דכלא. דכל מאן דאשתדל באורייתא לא יכלין לשלטאה עלוי כל עמין דעלמא כו' וע"ד כל מאן דישתדל באורייתא חירו אית ליה מכלא בעלמא דין משעבודא דשאר עמין חירו בעלמ' דאתי בגין דלא יתבעון מיני' דינא בההוא עלמא כלל כו' ע"ש.
ובתד"א (סא"ר פי"ח) בפסוק ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל כו'. מאי ולא יראה כי יבא חם לומר לך כל העוסק בתורה אינו רואה מדת פורעניות בין בעוה"ז בין לימות בן דוד ובין לעה"ב. וכמו שפי' ז"ל בהתהלכך תנחה אותך בעוה"ז. בשכבך תשמור עליך בקבר. והקיצות היא תשיחך לעוה"ב.
ובזוהר פ' וישב ((ח"א קפד, ב) (וקפ"ה א')) ר"י פתח ואמר תורת ה' תמימה משיבת נפש. כמה אית לון לב"נ לאשתדלא באורייתא. דכל מאן דאשתדל באורייתא להוי לי' חיים בעלמ' דין ובעלמא דאתי וזכי בתרין עלמין. ואפי' מאן דאשתדל באורייתא ולא אשתדל בה לשמה כדקא יאות זכי לאגר טב בעלמא דין ולא דיינין לי' בההוא עלמא. ות"ח כתיב אורך ימים בימינה כו'. אורך ימים בההוא דאשתדל באורייתא לשמה דאית לי' אורך ימים בההוא עלמא דבי' אורכא דיומין כו'. בשמאלה עושר וכבוד אגר טב ושלוה אית לי' בהאי עלמא. וכל מאן דישתדל באורייתא לשמה כד נפיק מהאי עלמא אורייתא אזלא קמי' ואכרזת קמי' ואגינת עליה דלא יקרבון בהדי' מאריהון דדינא. כד שכיב גופא בקברא היא נטרת לי'. כד נשמתא אזלת לאסתלקא למיתב לאתרה איהי אזלת קמא דההיא נשמתא וכמה תרעין אתברו מקמא דאורייתא עד דעאלת לדוכתא. וקיימא עלי' דב"נ עד דיתער בזמנא דיקומון מתייא דעלמא ואיהי מלפא סניגורא עלי' הה"ד בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך כו'. בהתהלכך תנחה אותך כמה דאתמר. בשכבך תשמור עליך בשעתא דשכיב גופא בקברא דהא כדין בההוא זמנא אתדן גופא בקברא וכדין אורייתא אגינת עלי'. והקיצות היא תשיחך כמה דאתמר בזמנא דיתערון מתי עלמא מן עפרא היא תשיחך למהוי סניגורא עלך כו'.
וכן ארז"ל בפ' חלק (דף צט:) בפסוק נפש עמל עמלה לו כו'. הוא עמל במקום זה והתורה עומלת לו במקום אחר. ובמשלי רבתא (פי"ד) חכמות נשים בנתה ביתה. כל מי שקנה לו חכמה בעוה"ז יהא מובטח שהיא בנתה לו בית לעוה"ב. ואולת בידיה תהרסנו כל מי שלא קנה לו חכמה יהא מובטח שקנה לו גיהנם לע"ל.
ובסתרי תורה לך לך (ח"א פח, א) אחר הדברים האלה אלין פתגמי אורייתא כו'. הה"ד אל תירא אברם אנכי מגן לך מכל זייני בישין דגיהנם. שכרך הרבה מאד בגין דכל מאן דאשתדל באורייתא בהאי עלמא זכי ואחסין ירותת אחסנתי' בעלמא דאתי כו' ע"ש.
ובזוהר ויקהל (ח"ב ר, א) בגין דכד ב"נ עסיק באורייתא קב"ה קאים תמן כו'. ואשתזיב ב"נ מתלת דינין. מדינא דהאי עלמא. ומדינא דמה"מ דלא יכיל לשלטאה עלי' ומדינא דגיהנם. וכשרז"ל בפ' מעלת התורה. ובבמדבר רבה פט"ז. ובחזית בפסוק מי זאת עולה כו'. ובתנחומא פ' עקב א"ת חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה ופי' ז"ל חירות ממלאך המות.
וכן אמרו בפ"ד דמכות (דף י.) שדברי תורה קולטין ממה"מ. ובזוהר פ' חיי בד' הנ"ל חירו בעלמא דין חירו דכלא וכו' חירו דמה"מ דלא יכול לשלטאה עלוי. והכי הוא ודאי דאי אדם הוה אתדביק באילנא דחיי דאיהו אוריית' לא גרים מותא לי' ולכל עלמא. ובג"כ כד יהיב קב"ה אורייתא לישראל מה כתיב בה חרות על הלוחות כו'. וקב"ה אמר אני אמרתי אלקים אתם כו'. וע"ד כל מאן דאשתדל באורייתא לא יכיל לשלטאה עלוי ההוא חויא בישא דאחשיך עלמא: