נפש החיים/שער ד/פרק כא
ואם כ"כ נפלאה מדרגתם של עומלי תורה גם בעודם בזה העולם החשוך, להשיג ולהסתכל ברוח קדשם באור העליון, גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם לאין ערוך אחר אשר נשמתו הטהור' רבת שבעה לה תורה ומצות. והיא שבה אל בית אביה מקודשה ומטוהרה כאשר נתנה וביתרון אור התו"הק תלמודו בידו. כל השערים נפתחים לפניו וסליק ובקע רקיעין כו'. וצרור בצרור החיים את ה' אלהיו ית"ש.
ובתד"א (סא"ר פ"ד) אמר ושמא תאמר הואיל ונכנס משה לבית עולמו שמא בטל ממנו אותו הכתר של מאור פנים. ת"ל ולא קם נביא כו'. פנים אל פנים מה אור פנים שלמעלה קיים לעולם ולעולמי עולמים כך מאור פניו של משה נכנס עמו לבית עולמו כו'. ולא משה בלבד אלא כל תלמיד חכם שעוסק בתורה מקטנותו ועד זקנותו ומת. באמת לא מת אלא הוא עדיין בחיים לעולם ולעולמי עולמים שנאמר והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך. מקיש הת"ח הצדיק אל אלהים מה אלקים יהא שמו הגדול מבורך חי וקים כו'. כך ת"ח שעסק בתורה כל ימיו ומת הרי הוא בחיים ועדיין לא מת והוא חי לעולם כו'. והיכן הוא נשמתו תחת כסא הכבוד ע"כ. ונפשו תשבע בצחצחות האור עליון הגנוז. כמאמרם ז"ל (סוטה מט א) כל ת"ח העוסק בתורה מתוך הדחק כו' ר' אבהו אומר אף משביעין אותו מזיו שכינה שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך.
ובפ"ק דבתרא (דף י.) מאי אשבעה בהקיץ תמונתך אלו ת"ח שמנדדין שינה מעיניהם בע"הז הקב"ה משביען מזיו השכינה לע"הב.
ובפ' חלק (דף ק.) דרש ר"י בר"ס כל המשחיר פניו על ד"ת בעוה"ז הקב"ה מבהיק זיוו לע"הב. והכל לפי ערך רוב עסקו ונפלאות דביקותו בתו"הק. כמ"ש בתד"א (סא"ז פי"ב) אצל הצדיקים מה נאמר בהם ואוהביו כצאת השמש בגבורתו משא"כ במ"הש. מה יפה כחו של בע"הב שהוא מיפה כתר עבדיו כמו כתרו. וא"ת מי שקרא הרבה ושנה הרבה ומי שקרא ושנה קימעא יהיה מאור פניהם שוין כאחד במאור פנים לע"הב. אינו כן. ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משא פנים כו' נאמר במקו' אחר יתר מרעהו צדיק כו'. אלא כל א' וא' לפי דרכו כו'. והוא הוא סוד האור שנברא ביום ראשון שגנזו הקב"ה לצדיקים.
וכ"א בזוהר בראשית (ח"א מז, א) ר"א פתח מה רב טובך אשר צפנת כו'. ת"ח קוב"ה ברא לב"נ בעלמא ואתקין ליה למהוי שלים בפולחנא ולאתתקנא ארחוי בגין דיזכי לנהורא עלאה דגניז קוב"ה לצדיקייא כד"א עין לא ראתה כו'. יעשה למחכה לו ובמה זכה בר נש לההוא נהורא באורייתא כו'.
וארז"ל (חגיגה יד א) אשר קמטו ולא עת נהר יוצק יסודם אלו ת"ח שמקמטין שינה מעיניהם בעו"הז הקב"ה מגלה להם סוד לע"הב שנאמר נהר יוצק יסודם. והם הטעמי תורה הגנוזים שהם האור העליון הגנוז:
ולכן אמר בפ' התורה כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. סתם ולא פירש מה הם אותן הדברים. וא"א לומר שהם הדברים שפרט שם אח"ז. שהרי אמר אח"ז ולא עוד כו'. משמע שהוא מלתא באפי נפשא. אמנם רמז להעדון וצחצוח הנפש באור הגנוז. אשר גם כל מלאכי מעלה וחיות ושרפי קודש ושום נביא וחוזה לא השיגוהו כלל עצם ענינו. וכמאמרם ז"ל (ס"פ אין עומדין) כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא כו'. אבל ת"ח עצמן עין לא ראתה כו'. והוא העדן והיין המשומר בענביו שאמרו שם מאי עין לא ראתה וכו'. והכל א'. סוד הטעמי תורה הגנוזים שלא נתגלו עדיין. לכן אמר סתם לדברים הרבה שאינו דבר המושג לאומרו ולבארו.
ובת"דא (סא"ר פכ"ז) אמר אשרי אדם שיש בו ד"ת והוא יושב וקורא ושונה במקום צנוע וסתר אצל מי מלינין אותו הוי אומר אצל הקב"ה שנאמר יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן. כשם שהם משימין עצמן יחידים בע"הז ואין עמהם זר כמו כן הם בע"הב הם יושבין אצל הקב"ה לבדו כו':