נפש החיים/שער ד/פרק ד
אמנם ודאי דאי אפשר לומר שאין צריך לענין עסק התורה שום טוהר המחשבה ויראת ה' חלילה.
- שהרי משנה שלימה שנינו אם אין יראה אין חכמה.
- ואמרו ביומא (דף עב:) מאי דכתיב "למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין" אוי להם לת"ח שעוסקים בתורה ואין בהם יראת שמים כו'.
- ובשמות רבה פ"מ (שמות רבה מ, א) כל מי שהוא יודע ואין בידו יראת חטא אין בידו כלום שקפליות של תורה ביראת חטא.
- ובהקדמת הזוהר (ח"א יא, ב) אמר רשב"י שהיראה איהי תרעא לאעלא לגו מהימנותא ועל פקודא דא אתקיים כל עלמא כו' ודא עקרא ויסודא לכל שאר פקודין דאורייתא מאן דנטיר יראה נטיר כולא לא נטיר יראה לא נטיר פקודי אורייתא כו', ע"ש.
- ובפר' בהר (ח"ג קח, א) מאי עול מ"ש אלא כהאי תורה כו' ה"נ איצטריך ליה לבר נש לקבלא עליה עול בקדמיתא ולבתר דיפלח ליה בכל מה דאצטריך. ואי לא קביל עליה האי בקדמיתא לא ייכול למפלח. הדא הוא דכתיב "עבדו את ה' ביראה". מהו ביראה כד"א ראשית חכמה יראת ה' כו'. וע"ד האי בקדמייתא הוא דכלא כו' בגין דבהאי עויל לשאר קדושה ואי האי לא אישתכח לגביה לא שריא ביה קדושה דלעילא כו'.
- ואמרו עוד כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת. כי יראת ה' תחלה היא עיקר הקיום של חכמת התורה.
וכמשרז"ל בשבת (דף לא.) אר"ל מאי דכתיב והיה אמונת עתך כו' אמונת זה סדר זרעים כו'. חשיב שם בזה הפסוק כל הש"ס ומסיים ואפילו הכי יראת ה' היא אוצרו. דימה הכתוב את התורה לרב תבואות והיראה לאוצר המחזיק בו המון תבואות ומשתמרים בתוכו. שיראת ה' היא האוצר לחכמת התוה"ק שעל ידה תתקיים אצל האדם. ואם לא הכין לו האדם תחלה אוצר היראה -- הרי רב תבואות התורה כמונח ע"פ השדה למרמס רגל השור והחמור ח"ו שאינה מתקיימת אצלו כלל. וכן אמרו ע"ז הכתוב בשמות רבה (שמות רבה ל, יד) אתה מוצא אדם שונה מדרש הלכות ואגדות ואם אין בו יראת חטא אין בידו כלום משל לאדם כו' יש לי אלף מדות של תבואה. א"ל יש לך אפותיקאות ליתן אותם בהם כו'. שנאמר והיה אמונת עתך כו' ע"ש: