נפש דוד (רד"ל)/ליקוטים
- (מצאתי כתוב בכתביו ז"ל)
בליל ש"ק וישלח תקצ"ז פירשתי בחלומו טעם שבעת פרישת אדם מחבירו לדרגו מברכין זה את זה (מה שקורין בלע"ז זעגענין, שהוא בל"א ברכה זעגין), כי אז ניצוץ השכינה מתלוה עמו לדרך (וכמ"ש בזוהר בראשית לענין פוקד את אשתו קודם שיצא לדרך), וחלה הברכה אז יותר. וזהו שנוהגין לברך הבנים בשבת ויום טוב גם כן מפני שאז מאיר אור נשמה יתירה. וכן קודם המיתה מברכין מפני שרואין השכינה סמוך למיתה (ואע"פ שראייה זו הוא בשעת יציאת הנפש ממש כמ"ש כי לא יראני האדם וחי -- מכל מקום כל שקרוב קרוב למיתה מתקרב הנפש מעט מעט בהעלא' יותר). כל זה פירשתי. והקצותי בברכה.
מ"ש האר"י ז"ל דבעשייה הרע גובר ברובו וביצירה מע"מ מחצה על מחצה ובבריאה במעוטו -- לענ"ד נרמז במ"ש בישעיה "צו לצו קו לקו זעיר שם זעיר שם" (ישעיהו כח, י).
מ"ש בברכת יוצר "בשפה ברורה ובנעימה קדושה" -- נ"ל כי שפה היא המלכות כידוע גימטריא שכינה, ישע"ה. וברורה היינו שהיא מיוחדת עם הת"ת הנקרא 'ברור', שבו עיקר הברור כידוע, יעקב בחיר שבאבות, ל' בחרתיך בכור וגו'. וז"ש "כולם אהובים..ברורים..גבורים.." שהוא אהוב בחסד, וברור בת"ת, וגבור בגבורה. והוא יחוד ה' עם ו'. "ובנעימה קדושה" הוא יחוד ה' עם י'. כי נעימה הוא בינה כידוע - ויהי נועם וגו'. וקדוש הוא בחכמה. וז"ש "כולם כאחד", שעל ידי כן מתייחדים כל אותיות השם לאחד.
מ"ש ברבקה כשראתה את יצחק "ותפול מעל הגמל" -- הוא כמ"ש בזוהר פקודי בהיכלות דסט"א, דגמל הוא ראש דסטרא אחרא הסמוך לקדושה. ולכן כשנסתכלה בדינין קשיי' דיצחק נפלה. וז"ש בתרגום אונקלוס "ואתרכינת", כלומר השמיטה עצמה להרחיק מן הגמל כדי שעל ידי ריבוי הדינין לא יהיה אחיזה לגמלים בה. וז"ש פרק קמא דפסחים משום בעתותא דגמלים רכבה עליהם למשול בהם כרוכב על הרכוב. ולכן לא כתיב לשון ישיבה. ועשו גם כן נקרא גמל.
ענין המאמר פרק חלק על הפסוק "בתער השכירה" דאדמי קב"ה כחד סבא -- יש לו פתח הבנה על פי דברי הרב יוסף גיקטליא בספרו שערי צדק ד' ע"ד עי"ש. ועיין זוהר תזריע מ"ט א' (ח"ג מט, א) (ודע שספר הנ"ל לשונו מתוכו ניכר שמחברו הוא הוא הרב יוסף גיקטליא בעל שערי אורה כי שפה אחד ודברים אחדים להם והמעיין ימצא)[1].
לעושה נפלאות גדולות לבדו -- ידוע מ"ש בתקונים וריש סתרי אותיות בז"ח נפלאות - נ' פלאות. והיינו שער הנ' שלא ידע בו בריה כי אם הוא לבדו יתברך. ונקרא שער הנ' פלא על שם החכמה המיתיחדת עמו שמה, וחכמה נקרא פליאות חכמה.
שלום עולה במספר כ' יתר על מספר שנאה. והוא כי ה-כ' רומז בכתר כידוע בה"ז ושם בהאי עתיקא ליכא שמאלא, ואין שם לא קנאה ולא שנאה כי אם צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם שהוא גם כן בסוד הכתר.
אלהים יראה לו השה לעולה בני -- ראשי תיבות ג' תיבות ראשונות הוא איל, נצנצה רוח הקדש לאברהם שהאיל יהיה השה. והשה גימטריא ש"י עולמות.
יום תרועה יהיה לכם. -- יהיה בגימטריא תלתין, הוי לרמוז על ל' קולות שתיקן ר' אבהו. ולכם בגימטריא צ' - על צ' קולות. וי' קרבנות שאחר כך -- פר ואיל ושעיר וז' כבשים -- משלימים לי' קולות (שבירושלמי והביאו הר"ן אמרו י' שופרות נגד קרבנות אלו). והן סך הכל מאה קולות שהנהיגו הגאונים כמ"ש הערוך נגד ק' פעיות דאימי' דסיסרא.
מה ששנינו במשנה חוץ משל פרה (משנה, ראש השנה ג, ב) -- לרבותא כמ"ש בחי' בס"ד. והענין דשל שור שנקרא פר הוא עיקר הדינין, ה' גבורות, מנצפ"ך כידוע. ופרה הוא עם תוספות ה' שממתקן קצת. ואפילו הכי פסול שנקרא קרן שהוא קשה וסתום בלא מעבר חלול דרך עלי' לקול אמ"ש כשופר שהוא דב"ש ופ"ר כידוע ונדלג הר' של שור מן השופר שהר' הוא רבוע אלהים כידוע.
מה שיסד הקלירי ביוצר ראשון דראש השנה "מאוסת בונים כהיום רבעה מארבעה אבנים" -- כוונתו על רחל העליונה שהיא נבנית בראש השנה פרצופה. ונעשית אבן ורגל רביעית לג' רגלי המרכבה של אבות.
- עד כאן מה שזכני ה' ללקט מהגהותיו ובאוריו לחלק א' מהזוהר. ה' יגלה לפני מטמוני יתר באוריו על הזהר הקדוש ויחנני להוציאם לאור. ש"ל שמואל לוריא.
- ^ וכן הכריע גם כן החיד"א והגהות שארית ציון בשם הגדולים (קרענגיל)/חלק ב/ש - ויקיעורך