לדלג לתוכן

נזר הנצחון/חלק ב/פרק ב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


פרק ב'

[עריכה]

גברא דאוזיף וטריף, מאי חזא דהדר אוזיף? אמר להו: גברא אזל לאגמא, קטל קמא טונא ולא מצי ביה. קטיל ומנח עילויה, עד דאיתרמי איניש מדלי ליה.

עוד טענו טענה אחרת כוללת על אמונת התורה האלקית, כי איך יתכן שהשי"ת יתן לבני אדם תורה אלקית מן השמים, אחר שהדבר נראה בחוש שגם להשכל האנושי אשר נתן אלקים לבני האדם בעת יצירתם אינם שומעים, ועושים מעשים אשר לא יעשו נגד השכל. ובפרט בדורות הקדמונים קודם מתן תורה שהיו אז נמוסים חסרים מאד בין בני אדם, ואיך יתכן שיוסיף להם אז השי"ת עוד תורה אלקית לשמוע אל מצותיה וחוקותיה? ואולם נתינת תורה אלקית מן השמים היה ראוי אם היו כולם או רובם הולכים בדרכי השכל הישר, אז היה אפשר להאמין שהוסיף להם השי"ת שלמות בשכל אלקי בתורה מן השמיים. מה שאין כן עתה, שגם להשכל אשר כבר נתן להם בטבע רובם אינם שומעים, איך יתכן שיוסיף להם מצות התורה ושלמות נפלאה אלקית? וזהו שאמרו גברא דאוזיף וטריף, שגם מה שהתחייבו לו מקודם אינם שומרים לשלם לו, מאי חזא דהדר אוזיף?

על זה השיבם ריב"ח תשובה אמתית. כי התורה האלקית עם רבוי מצותיה ואזהרותיה שהיא מוספת על מצות השכל, היא מכנת את חומר האדם שיהיה נקל לו לשמוע גם אל מצות השכל אשר היה קשה עליו מתחלה [1]. וכמו שיעיד עליו הנסיון כי המקבל עליו עול תורה אלקית נקל לו לשמור את כל מצות התורה ומצות השכל גם יחד, ומי שאיננו מאמין בתורה האלקית רובם לא ישמרו גם את מצות השכל, כי למעשה התורה והמצוה האלקית נלוה עזר אלקי מן השמים. וכמ"ש חז"ל אל תקרי חרות על הלוחות אלא חירות על הלוחות, חירות מיצר הרע.

ואמרו חז"ל (שבת קמ"ו א') משבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן. ופירשו המורה (פרק ל' מחלק ב') שהנחש שהוא כח המתעורר כאשר בא אל נפש המרגשת התאוונית הטיל בה זוהמא להמשך אחר התאוות הגופניות. ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן שנתן להם את התורה המדרכת אותן להיות החומר כבוש תחתיהן ולמשול עליה ממשלה הראויה, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני לא נפסקה זוהמתן שלא להמשך אחר המותרות והתאוות הגופניות.

וזהו שאמר להם גברא אזל לאגמא קטל קמא טונא ולא מצי ביה, קטיל ומנח עילויה, עד דאיתרמי איניש מדלי ליה. שעל ידי מה שמוסיף עוד משא שיהא ראוי לשני בני אדם אז ילוה לו עזר מזולתו, ויכול הוא לשאת גם שניהם. כך ע"י מה שקיבלנו מצות התורה האלקית נוסף על מצות השכל נלוה לנו עזר אלקי. ותחת אשר מתחלה היה קשה לנו לשמור גם מצוות השכל, יקל לנו עתה לשמור מצות השכל ומצות התורה גם יחד.

והנה בשתי הטענות הכוללות האלה, אשר בשני פרקים אלה, ערכו הפילוסופים את דבריהם להכחיש מציאות התורה האלקית בכללה, מצד המקבל ומצד הנותן. הפרק הראשון בטענה נגד המקבל, שטענו שאי אפשר שיהיה ביכלתו לקבל התורה האלקית באמרת האי גברא לאזיל ובעי אתתא כו' מאי חזא כו'. הפרק השני בטענה נגד הנותן, שטענו שאי אפשר שהנותן יתברך יתן התורה האלקית לבני אדם, באמרם גברא דאוזיף וטרף מאי חזא דהדר אוזיף. וריב"ח השיבם על שתיהן תשובות פילוסופיות אמתות.

  1. ^ וז"ש רצה הקב"ה לזכות את ישראל (היינו לזככם כמו שמן זית זך) לפיכך הרבה להם תורה ומצות.