נזיר נח ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אדלא אתי עשה ודחי את ל"ת ועשה לילף מכהן דדחי אלא מכהן לא ילפינן מה לכהן שכן לאו שאינו שוה בכל נזיר מכהן נמי לא יליף שכן לאו שאינו שוה בכל ומאן דמוקים להאי ראשו בנזיר למה לי זקנו מיבעי ליה לכדתניא זקנו מה ת"ל לפי שנאמר ופאת זקנם לא יגלחו יכול אף כהן מצורע כן ת"ל זקנו ומנלן דבתער דתניא ופאת זקנם לא יגלחו יכול אף גילחו במספרים יהא חייב ת"ל ולא תשחית אי לא תשחית יכול ליקטן במלקט וברהיטני חייב ת"ל ופאת זקנם לא יגלחו איזו גילוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער ומאן דמפיק ליה להאי ראשו ללאו גרידא למה לי למיכתב ראשו ולמה לי למיכתב זקנו משמע למידחי לאו גרידא ומשמע למידחי ל"ת ועשה הילכך שקול הוא ויבואו שניהן כהן מנזיר לא יליף שכן ישנו בשאלה נזיר מכהן לא יליף שכן לאו שאינו שוה בכל ובעלמא לא ילפינן מינייהו משום דאיכא למיפרך כדאמרן:
אמר רב מיקל אדם כל גופו בתער מיתיבי בהמעביר בית השחי ובית הערוה הרי זה לוקה גהא בתער הא במספרים והא רב נמי בתער קאמר כעין תער אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן המעביר בית השחי ובית הערוה לוקה מיתיבי העברת שיער אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים מאי לוקה נמי דקאמר דמדרבנן
רש"י
[עריכה]
ולמאן דמוקים ליה להאי ראשו בנזיר - ויליף כהן מנזיר א"כ למה לי דכתב רחמנא זקנו במצורע:
מיבעי ליה - לתגלחת מצורע שיהא בתער ולא במלקט ורהיטני וכדתניא זקנם לא יגלחו יכול אפילו מצורע תלמוד לומר זקנו התיר במצורע מה שאסר הכתוב גבי גילוח זקן שלא אסר הכתוב אלא בתער שעושה השחתה אבל במלקט ורהיטני לא וכדאמרינן בפרק שלשה מינין (לעיל מ:) דאי ס"ד עביד במלקט ורהיטני נמי מצוה קעביד לשתוק קרא מיניה ותו לא מדלא כתיב ביה תער מוטב דליעבד במלקט ורהיטני משום דריש לקיש דאמר כל מקום שאתה מוצא וכו':
ולמאן דמפיק ליה להאי ראשו - לעשה ול"ת דבנזיר איצטריך ליה זקנו לתגלחת דמצורע בתער אלא למאן דמפיק ליה להאי ראשו ללאו גרידא למה ליה למיכתב זקנו כלל אי משום עשה ול"ת ליכתוב רחמנא ראשו ותו לא דהוי משמע דלמידחי לאו גרידא קאתי לאו דלא תקיפו ומשמע נמי למידרשיה גבי נזיר דהאי קרא שקול הוא דלא מסתיים מהיכא קאי ומשום הכי אית לך למימר שיבואו שניהם ממנו: לעולם איצטריך למיכתב זקנו משום למידחי עשה ול"ת דבכהן דאי אמרת דלא ליכתוב זקנו וכי אתא ראשו למידחי עשה ול"ת דבנזיר הוא דאתא אכתי ליכא למיגמר מיניה עשה ול"ת דבכהן משום דאיכא למיפרך מה לנזיר שכן ישנו בשאלה ואי אמרת נמי דהאי. ראשו משום עשה ול"ת דבכהן הוא דאתא אכתי לית לך למילף מיניה עשה ול"ת דבנזיר משום דאיכא למיפרך כדאמרן דאי מנזיר איכא למיפרך מה לנזיר שכן ישנו בשאלה ואי מכהן מה לכהן שכן לאו שאינו שוה בכל הילכך איצטריך ליה זקנו לעשה ול"ת דבכהן וראשו ללאו גרידא:
אמר רב מיקל אדם כל גופו בתער - ואין בו משום לא ילבש גבר שמלת אשה:
המעביר שער שבבית השחי - תחת אצילי ידיו:
כעין תער - שגזז במספרים בסמוך לבשר כעין תער:
מיתיבי העברת שער - של כל גופו כגון שבבית השחי ושבבית הערוה אינה מדברי תורה ואת אמרת דלוקה:
מאי לוקה - דאמרי מכות מרדות מדרבנן:
תוספות
[עריכה]נזיר מכהן נמי לא יליף שכן לאו שאינו שוה בכל הוא. והשתא הוה מצי למיפרך אמאי לא [ילפינן] מנזיר דעלמא דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה אפי' שוה בכל דנזיר שוה בכל הוא ולמסקנא ניחא דפרכינן בסמוך מה לנזיר שכן ישנו בשאלה:
ולמאן דמוקי ראשו בנזיר זקנו למה לי. לחנם פי' הש"ס כן דכוותיה קיימא גם לחנם שינה לשונו דקאמר לעיל דלמאן דמפיק ראשו לעשה ול"ת מבעיא ליה לכדתניא למילף דתגלחת מצורע בתער הוא דאילו מראשו דנזיר [לא] נפקא דסבירא לן כמ"ד פ' ג' מינין (לעיל מ.) דנזיר חייב בכל מעבירין ולהכי איצטריך זקנו דאילו השחתת זקן אינה אלא בתער כדמפרש ואזיל וצ"ע כי פריך זקנו למה לי אמאי לא משני וליטעמיך הא קי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה נילף מנזיר מצורע דדחי אלא מאי אית לך למימר מה לנזיר שכן ישנו בשאלה:
ולמאן דמפיק ראשו ללאו גרידא למה לי. לכתוב זקנו לבד דמשמע בין זקנו דכהן בין זקנו דישראל ומינה שמעי' (בין) ל"ת גרידא בישראל ומינה שמעי' ל"ת ועשה מכהנים דמקרא מלא דיבר הכתוב ואע"ג דראשו נמי מקרא מלא הוא ולא בעי לאוקומי אלא בראשו גרידא ולא בראשו דנזיר שאני התם דשני לאוין הן לאו דהקפה ולאו דנזיר תער לא יעבור הילכך לא מסתברא ליה למימר כולי האי מקרא מלא לאוקומי אפילו בראשו דנזיר אבל השחתת הזקן הכל לאו אחד הוא בין דישראל לא תשחית פאת זקנך בין דכהנים ופאת זקנם לא יגלחו הילכך נראה לומר דמקרא מלא דיבר הכתוב דעשה דמצורע דזקנו ידחה בין לאו דישראל בין לאו דכהנים כיון דאזהרה אחת היא: הר"ף והשתא מצי לשנויי דאי מזקנו איכא למיפרך שכן לאו שאינו שוה בכל הוא דליתיה בנשים ואיצטריך ראשו דאם אינו ענין ללאו שאינו שוה בכל תניהו ענין לשוה בכל ונראה דסלקא דעתיה דשקולים הן ולכך מודה לו דל"ת גרידא השוה בכל כמו ל"ת ועשה שאינו שוה בכל אלא האריך יותר דאיידי דבעי לאסוקי הך פירכא מסיק ואזיל לכולי צדדי דפירכות ומשני כהן מנזיר לא יליף שכן ישנו בשאלה ונזיר מכהן לא יליף שכן לאו שאינו שוה בכל ובעלמא לא ילפינן מינייהו משום דאיכא למיפרך כדאמרן וקשה להר"ם דמאי קאמר כהן מנזיר לא יליף כו' לימא דכהן איצטריך משום תער דבעינן תער במצורע כדקא אמרינן וע"ק לו דקא פריך למ"ד ראשו ללאו גרידא וקמהדר ליה למ"ד ראשו לנזיר אתא מדקאמר כהן מנזיר לא יליף כו' לכך נראה להר"ם לפרש דמשמע ליה השתא כיון דמסקינן דזקנו אתא לאשמועי' תער מעתה למאן דאית ליה דראשו אתא ללאו. גרידא מנלן דנזיר מצורע מגלח וכהן מצורע אלא על כרחיך צריך. לומר דמקרא מלא דבר הכתוב דכיון דקרא סתמא כתיב מיירי בכל ענין בין שהוא כהן בין שהוא נזיר ולמה לי למיכתב זקנו ואם תאמר והא שפיר איצטריך לאשמועינן דתגלחת מצורע בתער וי"ל דהכי פריך למה ליה לתנא דלעיל לאיתויי זקנו למילף דכהן מצורע מותר בתגלחת דקתני זקנו מה ת"ל כו' מראשו שמעינן שאפילו נזיר מצורע מגלח ראשו אע"ג דאיכא לאו ועשה דקרא סתמא כתיב דמיניה משמע שגם כהן מגלח זקנו דהשתא סבירא ליה דלהאי תנא הם שקולין ומשני אין הכי נמי דודאי סבירא ליה דמקרא מלא דבר הכתוב ומראשו גרידא שמעינן שגם נזיר מצורע מגלח ראשו ואפי' הכי אי לאו דכתב רחמנא זקנו לא הוה שמעינן כהן כדפרישית שכן ישנו בשאלה ואי כתב זקנו לא הוה שמעינן נזיר שכן לאו שאינו שוה בכל ולפי מסקנא זו תנא דמוקי ראשו ללאו גרידא ה"ה דשמעינן מיניה לאו ועשה ומה שהזכיר לאו דהקפה גרידא לגלות לנו דעתו דסבר דאי לאו הני קראי דראשו וזקנו אפילו לאו גרידא לא הוה ידעינן שיהא עשה דוחה אותו דקרא דגדילים הוה מוקמינן ליה לכדרבא ובעלמא לא ילפינן כדאמרן כלומר דאיכא למיפרך מה לכהן שכן לאו שאינו שוה בכל ומה לנזיר שכן ישנו בשאלה ואם תאמר ונילף מתרוייהו במה הצד ואור"י דאיכא למיפרך מה לעשה דמצורע דאיכא שלום בית ובכי האי גוונא אמרינן בפ' שילוח הקן (חולין דף קמא.) דסלקא דעתך אמינא עשה דצפרי מצורע לידחי לא תעשה ועשה דשילוח הקן משום שלום בית:
אמר רב מיקל אדם כל גופו בתער מיתיבי כו' הרי זה לוקה. משום לא ילבש גבר כדדרשינן בסמוך לא קשיא הא בתער הא במספרים והא רב נמי בתער קאמר כעין תער: א"ר יוחנן המעביר בית השחי ובית הערוה הרי זה לוקה מיתיבי העברת תער אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים והוה מצי לסיועיה מברייתא דלעיל אלא ניחא ליה לשנויי מאי לוקה דרבנן דלא ליפלגו ברייתות אהדדי ר' יוחנן אף במספרים אוסר ומשמע דרבי יוחנן פליג אדרב:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/נזיר/פרק ח (עריכה)
יא א מיי' פ"ז מהל' נזירות הלכה ט"ו:
יב ב ג ד מיי' פי"ב מהל' ע"ז הלכה ט', סמג לאוין סד, טור ושו"ע יו"ד סי' קפ"ב סעיף א':
ראשונים נוספים
ומאן דמוקי ראשו בנזיר זקנו למה לי הוה מצי לשנויי דכהן מנזיר לא אתי שכן ישנו בשאלה כדקאמר בסמוך אלא דעדיפא מיניה קא משני דמיבעי ליה לכדתניא דאינו חייב על השחתת זקן אלא בתער ומדאיצט' זקנו למדחי לאו ועשה דכהן ש"מ דמצורע אינו מגלח אלא בתער דאי מצי לגלוחי בלא תער לא הוה דחי. ומנזיר לא שמעי' ליה דשמא ס"ל כמאן דאמר פ"ג מינים לא יעבור לרבות כל המעבירים:
ומאן דאוקי ראשו ללאו גרידא ל"ל למכתב ראשו ולמה לי למכתב זקנו. ליכתוב זקנו דמשמע בין בישראל דאיכא לאו גרידא בין בכהן דאיכא לאו ועשה ולשתוק מראשו:
ומשני דלאו שקולים הם דבכל חד מנייהו איכא פירכא ולא ילפי' מהדדי. ובעלמא נמי לא ילפי מינייהו כדאמר דמה לכהן שאינו שוה בכל הילכך לא ילפינן מיניה שידחה עשה ל"ת ועשה:
אמר רב מיקל אדם כל גופו בתער אפי' בית השחי ובית הערוה ואין בזה משום לא ילבש גבר שמלת אשה. אבל בפאת זקן וראש לא איירי רב אלא בשאר הגוף קאמר:
ה"ז לוקה משום לא ילבש וכו'. כעין תער במספרים סמוך לבשר:
מיתיבי העברת שער אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים וקשה לר"י דאמר לוקה. וה"ה דהוה מצי למפרך השתי ברייתות אהדדי ולשנויי כדמשני מאי לוקה כדקתני מכת מרדות:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/נזיר/פרק ח (עריכה)
מיבעיא ליה לכדתניא. דמוכחת דהשחתה דזקן הויא בתער לכך איצטריך זקנו דמצורע למימר דתגלחת דמצורע דוחה השחתת זקן. ומיניה ידעינן דגילוח מצורע הוו בתער. אבל לא מצי ידע תער במצורע מנזיר מצורע דסבר כמאן דאמר פרק שלושה מינין תער לא יעבור לרבות כל המעבירין ואפילו במלקט ורהיטני. לכך איצטריך זקנו. ואף על פי דמזקנו ילפינן תער מכל מקום דרשינן מיניה כן מצורע דיש לנו לומר מקרא מלא דבר הכתוב בין ישראל בין כהן. (ונעשה תירוץ ממה שעושין קושיא ולא נדחוק לשנות מקרא מלא דבר הכתוב. סימן שפ"ה). והר"ם מפרש דאם כן קשיא מה שמקשה התלמוד לעיל למאן דאמר ראשו ללאו גרידא לא תעשה ועשה מנא ליה ולא שני מקרא מלא דבר הכתוב. וגם נימא תלמודא כשמקשה לא ניכתוב כי אם זקנו לבד ולישתוק מראשו דחדא מינייהו אתיא משום תער. יש לומר דאף על גב דצריכי קראי לגופייהו אי משום תער אי משום הקפה מכל מקום נדע החידוש דחייה כדפירשנו כך דקדק מורי הרב מקינון. נראה דכולה שמעתין מיתוקמה. דאף על גב דקראי צריכי לגופייהו או משום לאתויי בתער דוקא או משום הקפה כל הראש שמה הקפה. מכל מקום נדע מינייהו דחייה אף למאן דאמר דקראי לא צריכי כי אם ללאו ועשה דמסתבר לן שהפסוקים באים משום חידוש דחייה. ולפירוש זה ניחא דהני תנאי דשמעתין היינו תנא דלעיל פרק שלושה מינין. ואף על גב דהקפת כל הראש שמה הקפה איצטרך למילף מראשו ובתער איצטריך למילף מזקנו אפילו הכי חדא מינייהו ללאו ועשה וחדא ללאו גרידא. דהיינו תנא דאצריך קרא ללאו גרידא ולא דריש גדילים. וא"ת מנא לן כהן מצורע ונזיר מצורע דילמא לא ידעינן אלא או הא או הא כיון דמצריך קרא גרידא. וי"ל דהיינו קושיא שמקשה תלמודא למה לי ראשו למה לי זקנו. כלומר פשיטא דקרא ללאו גרידא וחדא ללאו ועשה. ואם כן לא ידעינן אלא או הא או הא ולא ידעינן כהן מצורע דמצריך קרא ללאו גרידא. ומשני כו'. תוספות חיצוניות. כתוב בתוספות וא"ת והא שפיר איצטריך לאשמועינן דתגלחת מצורע בתער. ועוד דלעיל פריך למאן דיליף דמוקי ראשו ללאו גרידא לאו ועשה מנא ליה. וי"ל כו'. תוספי הרא"ש ז"ל:
ומפרש רבינו אחי למה לי למכתב זקנו צו'. דמשמע ליה כי היכי דמסיק ליה תנא ללאו ועשה מזקנו ומוקמינן ליה לכהן מצורע משום דקרא כתיב בין בישראל בין בכהן. דעל כרחין לאו מכח ייתורא מוקמינן ליה בכהן דהא לישראל נמי איצטריך לאורויי לן דתגלחת מצורע בתער כדאסיקנן. אלמא סברא הוא דקרא סתמא כתיב בכל אדם ואם כן קרא דראשו נמי אית ליה למימר דמסתמא כתיב ומיירי נמי בנזיר. ואם כן למה ליה להאי תנא למילף לאו ועשה מזקנו כדאמר לעיל הא מראשו גופיה שמעינן נזיר. ולא מצי לשנויי דזקנו איצטריך למילף דתגלחת מצורע בתער דאם כן למה ליה לתנא לאיתויי פאת זקנם בכהנים הוה ליה לאיתויי לא תשחית פאת זקנך. אלא ודאי משמע לתנא דחיית הכהן דלאו ועשה ואמאי הא מראשו שמעינן לאו ועשה דנימא קרא סתמא כתיב ואפילו בנזיר. וסלקא דעתין השתא דתנא דמוקי לראשו ללאו גרידא אית ליה דכהן ונזיר שקולין הם. והכי אמר לעיל:
ובעלמא לא ילפינן דאיכא למיפרך כדאמרינן. ובהצד השוה נמי לא ילפינן מינייהו דאיכא למיפרך.
דאמר רב מיקל אדם כל גופו בתער. דמצי לגלח ראשו וזקנו בכעין תער דקיל איסורו ודחי להו עשה דמצורע. תוספות חיצוניות.
הכי גרסינן ברוב ספרים. ובעלמא לא ילפינן מינייהו דאיכא למיפרך כדאמר. פירוש בעלמא לא ילפינן מכהן לחודיה או מנזיר לחודיה דעשה דוחה לאו ועשה דאיכא למיפרך כדאמר. וא"ת לכל הפחות ניגמר מזקנו דכהן בעלמא כל היכא דהוי לאו שאינו שוה בכל דדחי. ואם כן גבי והתעלמת כגון כהן והוא בבית הקברות היכי פריך פשיטא עשה ולא תעשה הוא הא אינו שוה בכל דבכהן קאמר ושמעינן מהכא דדחי. וכן גבי אלמנה לכהן גדול חולצת ולא מתייבמת דקאמר בשלמא מן הנישואין עשה ולא תעשה הוא. ומה בכך הלא אינו שוה בכל אלא בכהן גדול וכן הרבה. ויש לפרש דמזקנו לא גמרינן בעלמא אפילו לאו שאינו שוה. דאיכא למיפרך מה לעשה דמצורע דין הוא דדחי לא תעשה ועשה דנזיר וכהן דחמיר משום שלום בית דאמר מר גדול השלום כו' שעל ידי כן אוכל בקדשים למחרת תגלחתו לאחר שהביא כפרתו ואוכל עם אשתו בקדשים ומותר בתשמיש המטה. וכהאי גוונא איתא בפרק שילוח הקן דאי לאו שלח תשלח הוה אמינא דעשה דמצורע דחי עשה דשילוח משום דעדיף דגדול השלום. ואף למאן דאמר במועד קטן דמצורע בימי חלוטו מותר בתשמיש המטה איכא קצת שלום בית דקודם תגלחת שהוא משולח חוץ לשתי מחנות אף על פי שהוא מותר בתשמיש שמא לא מתרצה אשתו ללכת אליו הואיל ומשולח הוא ויתגנה בעיניה וכדקאמר הכא. בעלמא לא גמרינן מינייהו דאיכא למיפרך כדאמרן ולא נקט הך פירכא. הוא הדין דמצי למינקטיה אלא משום דהוה צריך למימר נזיר מכהן לא יליף שכן לאו שאינו שוה וכהן מנזיר שכן ישנו בשאלה ולא הוה מצי למימר משום שלום בית בעלמא נמי נקט פירכי דלעיל. הר' עזריאל ז"ל:
מיקל אדם כל גופו בתער. אפילו בית השחי ובית הערוה. ולא מיירי באיש זקן למאי דסלקא דעתין השתא דבתער ממש קאמר. תוספות חיצוניות:
ומשני כעין תער. במספרים סמוך לבשר אף כעין תער שרי רב אבל לא תער ממש. ונראה דאף במלקט ורהיטני אסיר דבמספרים דוקא נקט תלמודא. הר' עזריאל:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה