נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/נ
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן נ
[עריכה]תשובה
שלום לכבוד האלוף התורני כבוד מוהר"ר אברהם נר"ו מו"צ דק"ק טשקין:
מכתבו קבלתי. וע"ד פלפולו בריש מסכת ביצה. הנה אם אפנה לעיין בכל פלפול יכלה הזמן ולכן מה שאינו נוגע לדין אינני מזדקק. ומה ששאל בדיני אונן יפה הורה וכבר נשאלתי על זה ויקבל העתק מתשובתי. ואמנם כל זה הוא לעת עתה אבל אם החבורה קברנים יבנו חדר מיוחד והאבלים יגמרו כל צרכי המת בהלבשת תכריכין ולהניחו בארון והארון יהיה מסומר במסמרים וימסרו הארון עם המת להחבורה והחבורה יעמידו הארון בחדר המיוחד להם לא פסקתי עדיין איך יתנהגו האוננים וכאשר אראה שהחבורה יעשו כזה אז נחכם להון: ועל דבר תמיהתו על הברטנורה במסכת נדה פ"ד שהוא נגד סוגיית הגמרא ג"כ כבר נשאלתי על זה מתלמידי הרב הגדול מוהר"ר דוד קיצע ויקבל העתק ממה שהשבתי לו:
ועל דבר שאלתו במעשה שבא לפניו שהתיכו יחד שמונה הדרא דכנתא משמנה כבשים וערבו כל שומן לתוך שומן אווז ערך חמשה זיידל ואח"כ עירבו שוב כל השומן המהותך המעורב הנ"ל לתוך שומן אווז ערך ט"ו זיידל וכשפתחו ראשי הכבשים השמונה הנ"ל נמצא בראש אחד מהם מים במוח אחד מהכבשים והטריפו הכבש ההוא ושאר שבעת הכבשים הוכשרו וזה בלי ספק שכנגד שומן האחד מהכבש הנטרף יש בט"ו זיידל יותר מששים. והאריך בפלפולו אם שומן כבש עם אווז מקרי מין במינו או לא וגם אם אמרינן בלח בלח רותח חענ"נ וגם גוף טריפות הכבש הוא ספק טריפה כי יוכל להיות שהמוח היה מקיף:
והנה מה שפלפל אם שומן כבש עם אווז מקרי מין במינו או לא. לא ידעתי בזה שום נפקותא בעובדא דא דהרי אפילו במין במינו צריך ששים והנפקותא הוא רק שאין כאן איסור תורה והלא בלא"ה אין כאן שום איסור תורה כיון שעכ"פ בסוף כשנתערב בתוך ט"ו זיידל ודאי יש ששים נגד שומן הכבש הטריפה רק שיש כאן איסור מחמת שבתערובת הראשון לא היה ששים ונעשה כל שומן השמונה כבשים נבילה וכן בתערובת השני נעשה כל שומן חמשה זיידל נבילה והרי בכל זה ליכא שום איסור תורה שהרי אפילו לדידן שאנו אומרים בכל האיסורים חענ"נ הוא רק משום לתא דבב"ח והוא רק גזירה דרבנן וכן הוא בהדיא בסימן צ"ב בט"ז ס"ק י"א ובש"כ ס"ק י"ב. ועוד שהרי תיכף הוא מין במינו שומן כבש אחד בשומן שבעה כבשים:
ובגוף הדין אם אמרינן בלח בלח חענ"נ שדעת רמ"א להקל ודעת רש"ל הוא דוקא צונן בצונן אבל אם נתערב דרך בישול אמרינן גם בלח שנעשה נבילה ג"כ נלע"ד כיון שטעם הקולא בלח הוא שאין חתיכה הנאסרת ניכר ונבדל עיין בט"ז ס"ק ט"ו ובש"ך ס"ק י"ד ולפ"ז אם החמשה זיידל טרם שנתערבו עם הט"ו זיידל כבר נקרשו הם עצמם הוא כמו חתיכה וגם רמ"א מודה שנעשה נבילה וכשנתערבו שוב עם הט"ו זיידל היה צריך לבטל כל החמשה זיידל והרי אין כאן כדי ביטול ואולי כיון שבשעה שנתערב היה לח ולא נ"נ לדעת רמ"א שוב לא אמרינן שכשנקרש יהיה נ"נ שדבר זה שחענ"נ חידוש הוא בשאר איסורים ואין לך בו אלא חידושו שבשעה שנתערב יהיה נ"נ אבל לא אח"כ בשעת הקרישה שהרי אז לא ניתוסף בו איסור אלא שנשתנה בעצמו ונעשה קרוש ואיך מעצמו יתחדש איסור:
ומה שכתב כיון שכבש הנטרף הוא רק ספק טריפה א"כ ה"ל כדין מין במינו ונשפך. במחילה ממנו שזה טעות דבנשפך הוא ספק שמא יש בו ששים וכיון שהוא מין במינו מקרי ספק דרבנן בתערובת עצמו אבל כאן ספק הראשון הוא של תורה בגופו של כבש ומחמת התערובת הוא דרבנן בזה ספיקו אסור. וזה מבואר בכמה מקומות בי"ד ועיין ט"ז סימן ק' ס"ק א' ובש"ך סימן ק"א ס"ק ב'. ואמנם יש כאן מקום תימה שהרי הרי"ף בפסחים דף מ' ע"א בפלוגתא דמר עוקבא ושמואל דמר עוקבא סבר לא נתבקעו ממש כו' ושמואל אמר נתבקעו ממש. וזה לשון הרי"ף והרא"ש העתיקו וכיון דלא איפסיקא הלכתא בהדיא לא כמ"ע ולא כשמואל עבדינן לחומרא כמ ע דהוה ליה ספיקא דאורייתא וה"מ לענין מיכלינהו להני שערי בעינייהו אבל אי משתכחו בהדי בישולא ולא נתבקעו כיון דאיסור חמץ במשהו דרבנן הוא לא אסרינהו לההוא בישולא דאשתכחו ביה תרי או תלתא שערי אלא א"כ נתבקעו כשמואל משום דה"ל ספיקא דרבנן ולקולא אזלינן עכ"ל הרי"ף והרא"ש. הרי שגוף הספק הוא דאורייתא ורק מחמת השיעור הוא דרבנן אעפ"כ קא פסקו הרי"ף והרא"ש דהוי ספיקא דרבנן לקולא. והיה נלע"ד דשאני ספיקא מצד עצם הענין מספיקא שהיא מחמת פלוגתא דבפלוגתא שפיר אמרינן כיון שעכ"פ התערובת אין בו איסור תורה כדאי הוא שמואל לסמוך עליו בדרבנן. וכן מצינו בדברי תה"ד הביאו הש"ך בסימן נ"ז ס"ק נ"א לענין למכור לנכרי ספק טריפות שמחלק בין ספק טריפות בגוף המעשה ובין ספיקא דפלוגתא דרבוותא דאמרינן בדרבנן הלך אחר המיקל. ואף שהש"ך שם דחה דבריו נראה דהיינו לענין למכור לנכרי שעכ"פ יכול לבוא לידי תקלה בשל תורה שאם ימכרנו לישראל ויאכלנו הישראל נמצא אוכל איסור תורה למאן דמחמיר אבל התערובת לעולם לא יבוא לידי מכשול איסור תורה שפיר אמרינן בפלוגתא דרבוותא בדרבנן הלך אחר המיקל. ולפ"ז גם בנדון דידן כיון שזה דאמרינן בשאר איסורים חענ"נ הוא פלוגתא דרבוותא שהרי רבינו אפרים וסייעתו והמחבר בסימן צ"ב סעיף ד' פסק דלא אמרינן בשאר איסורים חענ"נ אף שאנן קיי"ל דאמרינן בכל איסורים חענ"נ מכל מקום בספק טריפות אמרינן כדאי המה המתירים לסמוך עליהם. אלא דאי אפשר לומר כן שהרי עכ"פ לא קיל ספק דאורייתא מאיסור דרבנן והרי אפילו באיסור דרבנן אנו מחמירין לומר חענ"נ וכן מפורש בט"ז סימן צ"ב ס"ק י"א בשם או"ה וכן מוכח מדברי רמ"א בסימן ע"ב סעיף ג' בהגה"ה שכן נוהגין שאם הלב דבוק בעינן ששים נגד כל החתיכה והרי דם שבישלו הוא רק דרבנן:
וגם היישוב שכתבתי על דברי הרי"ף ג"כ הדרנא בי שהרי המג"א בסימן תס"ז ס"ק י"ב הקשה על דברי הרי"ף והרי ע"כ לא פליגי אלא בלתיתה אבל היכא דמינח נייחא לכ"ע אסור אפילו לא נתבקעו. ותירץ המג"א דהיכא דמינח נייחא אתו לידי חימוץ אבל אינו ודאי שהחמיצו אלא ספק ולכן מתירין התבשיל ע"ש במג"א. ושאלני אחד מחכמים והרי מבואר ביו"ד בכמה מקומות היכא שהאיסור הוא ספק דאורייתא אף שמצד התערובת הוא דרבנן לא אמרינן ספיקו להקל: והנה החכם הזה הקשה על המג"א והרי באמת קושיא זו היא על הרי"ף דהרי כיון שנמצאו בתבשיל מינח נייחא שם ומדוע מתיר הרי"ף ורציתי לומר דכוונת הרי"ף על אותן שלתתו ואח"כ נתנו אותם בתבשיל שנתבשל במי פירות שאין מחמיצין או לקדירה רותחת וחלוט שחלטו ברותחין אינו מחמיץ ועיקר החשש שכבר נתחמצו בשעת לתיתה ובזה נחלקו מר עוקבא ושמואל. ואמנם דוחק הוא לפרש כוונת הרי"ף שמיירי בתבשיל כזה. ולכן נלע"ד דעד כאן לא אמרינן בספק דאורייתא וע"י השיעור הוא דרבנן לא אמרינן ספק דרבנן להקל אלא בכגון חתיכה ראויה להתכבד וכגון בריה שבזה דברו הט"ז והש"ך בסימן ק' וסימן ק"א וכגון מה שמבואר בסימן ק"י סעיף ט' בספק טריפה שנתערב שכתב המחבר אם הוא מדברים המתבטלים ומשמע שאם הוא מדברים שאינם מתבטלים אינו בטל ואף שדברים שאינם מתבטלים הוא רק מדרבנן והיינו ששם גם אותו דבר גופא שיש בו ספק דאורייתא יהיה מותר וא"כ אנו מתירים דבר שכבר החזקנוהו איסור מספק תורה בזה אמרינן שנשאר באיסורו וצריכין אנו לאסור כל התערובת כיון שאין אנו מכירין האסור. אבל בדבר שאנו מסלקין גופו של איסור ונשאר רק טעמו וטעמו שוב אי אפשר להיות בו איסור תורה כיון שמן התורה בטל בשיעור שפיר אמרינן אף שרבנן החמירו בשיעורו כיון שספק טריפה הוא ספק דרבנן לקולא. וא"כ דברי הרי"ף נכונים שהרי גוף השעורים אסרי ומסלקין להו מן התבשיל ורק טעמן אסור והרי גם טעמן מותר מה"ת שהרי הוא בטל בששים רק שחכמים החמירו בחמץ שיאסור במשהו וכיון שהוא רק ספק חמץ ספק דרבנן לקולא ודברי המג"א נכונים:
ולפ"ז גם בעובדא דידיה כיון שבתערובת הזה אף שיש בו גוף השומן של הכבש שהיה מים בראשו מ"מ בתערובת הזה לא משכחת איסור תורה שהרי מן התורה כבר נתבטל תוך השומן של שבעת הכבשים שהם מין במינו אלא שמדרבנן בעינן ששים וכיון שהוא ספק טריפה אמרינן ספק דרבנן להקל. אלא דלפ"ז לא בעינן בספק טריפה במין במינו ששים והרי אפילו באיסור דרבנן ממש בעינן ששים אפילו מין במינו ונשבר העצם במקום שאינו עושה טריפה שהאבר אסור מדרבנן ואוסר העוף אם נתבשל עמו עד ששים כמבואר בסימן נ"ה סעיף ה' וע"ש בט"ז וש"ך. ולכן אי אפשר לומר כן בספק דאורייתא וצריך לומר שלא רצו חכמים לחלק בין מינו לשאינו מינו משא"כ בחמץ דמשהו הוא אינו מן התורה כלל לא במינו ולא בשאינו מינו ולכן הקילו בספק חמץ. ואמנם בעובדא דא כיון שאח"כ נתערב בשומן הרבה עד שודאי יש בו ששים ועיקר החשש משום חענ"נ ושום חשש תורה אין כאן בשום צד שכבר נתבטל מתחלה ברוב מין במינו וכיון שחענ"נ הוא חומרא דרבנן בין במינו ובין בשא"מ לכך אפשר להקל. ואלא שמדברי הש"ך בסימן נ"ה ס"ק י"ג לא משמע כן שהוצרך שם ששים נגד כל התבשיל אם לא היה תחלה ששים נגדו ואף שגוף האיסור הוא רק דרבנן אפ"ה אמרינן חענ"נ ואולי מיירי שם שנתבשלו רק עם אינו מינו ואין שם קולא אחרת רק שהוא איסור דרבנן אבל כאן כבר הוא איסור דרבנן מצד ביטול הראשון בשמונה כבשים וגם גוף האיסור הוא רק ספק איסור יש להקל שלא לומר חענ"נ. אלא שתחלת דברי הש"ך שם באבר דבוק ולא הקיל רק מטעם שאין כאן אלא מצות פרישה ומשמע שאם היה איסור ממש דרבנן אמרינן חענ"נ אף שהוא מין במיגו. ויש לדחוק שהש"ך מיירי שהוא דבוק בחתיכה שאין בה רוב נגד האבר היוצא. ומכל הלין טעמים הרוצה להקל אינני מוחה בידו ויש לו על מה לסמוך. דברי הטרוד, הד"ש: