נודע ביהודה (תנינא)/חושן משפט/ל
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן ל[עריכה]
ב"ה פראג יום ה' ח' ניסן תק"ם לפ"ק:
תשובה
בחודש הראשון. יקובל לרצון כשי נחשון. ויזכה לראות מקום מקדשנו מרום מראשון. ה"ה כבוד אהובי ידידי וחביבי הרב הגדול המופלא ומופלג חכם השלם כ"ש מוהר"ר צבי הירש סג"ל מטרנגראד:
קבלתי מכתבו והנאני מאוד שבא אל מכון שבתו עם אשתו הרבנית ובני ביתו ויהא רעוא דתירום רישיה ויגדל כבודו ושיאו למעלה. ע"ד הדין שבא לפניו בשנים שהיה להם חוב על אחד בשטר מחמת שעשו עמו מקח על דבש ונשאר המעות אצלו ולא נתן הדבש וכל זה כתוב וחתום בשטר ושוב הביא עורות ותפסו הם בכח המאגיסטראט העורות ועתה בא אחד ואומר שהוא נעשה ערב על העורות הללו בעת שלקח העורות בהקפה ולזה שטען כן אין לו שטר רק הבע"ד מודה לו, ופסק מעלתו שישארו העורות לאלו שיש להם שטר מטעם שכבר תפסו ואין דין קדימה במטלטלין ושוב אין זה השני יכול להוציא מידם ובפרט שאין לו שטר:
יפה דן ויפה פסק והמערער על פסקו ראוי לגערה ואפילו אם היה לזה ג"כ שטר מ"מ אין דין קדימה במטלטלין ואף לפי דברי הב"ח בסוף סימן צ"ו שפסק שאם הסחורה שלקח בהקפה הוא בעין וכן כל מה דאתי מחמתיה אין לשאר בע"ח חלק בו, הנה גוף דברי הב"ח המה אינם מוסכמים וכבר קיהה בזה בתשובת צמח צדק סימן קי"ז ואמנם בזה אפילו לפי דברי הב"ח הדין עם בעל השטר דהרי צריך לקרב דברי הב"ח אל השכל ולומר שטעם הדבר שאם היה יודע זה שאינו בטוח לא היה נותן לו הסחורה ונמצא הוי מקח טעות ונשאר הסחורה ברשות בעליו הראשון ושוב כל מה דאתי מחמתיה נשאר בחזקת בעליו הראשון אבל כאן שזה רק ערב ומעולם לא היו העורות שלו ואיך נימא שנשארו העורות ברשותו הא ודאי ליתא:
ואמנם מה שיש לדבר בזה הוא הואיל והתפיסה היה ע"י ערכאות. והנה מעלתו הביא במכתבו שראה בבאר היטב שהתפיסה ע"י ערכאות לא מהני וכתב זה בשם מהרשד"ם בתשובה. הנה תשובת מהרשד"ם אינו בידי ולא נמצא בכאן אבל גם במהרי"ק שורש קנ"ד כתב כן ושורש דבריו יוצאים מדברי המרדכי בפרק הגוזל בתרא והמרדכי שם קאי על ההוא שותא דמביא בגמרא דף קי"ז ע"א דמשמתינן ליה עד דמייתי ליה וקאי בי דינא וכתב המרדכי אע"פ שהדין כל דאלים גבר וא"כ למה משמתינן ליה והרי הוא עצמו הרשות בידו ללקחו בחזקה וכתב המרדכי הטעם משום שאם הוא יתפסנו כשיברר חבירו שהוא שלו שוב יקחהו הבית דין ממנו אבל זה דמסרה לפרהנגא הלא הוא שוב לא ישגיח על ראיה ועדים. ואם כן אני תמה על מהרי"ק שכל זה שמסרו ליד כותי אבל שתפס לעצמו בכח כותי למה לא מהני. ואמנם לא לחלוק על מהרי"ק באתי ועכ"פ גם מהרי"ק דווקא בנדון דידיה שמהני בירור ועדים אחר התפיסה לכך כתב דעל ידי כותי לא מהני שאולי גם אח"כ ילך בדרכו הראשון ע"י כותי ולא ישמע לבירור של עדים אבל בבע"ח במטלטלי שיכול לתפוס ותפיסתו מהני לחלוטין ואין הדבר תלוי בבירור ועדים מה לי אם תפס בעצמו בכח וזרוע או תפס בכח הכותי והפרהנגא. ודברי מהרשד"ם כבר כתבתי שלא ראיתי אבל מבין ריסי עיניו של הש"ך בסימן ק"ד ס"ק יו"ד שרמז לדברי מהרשד"ם נלענ"ד דדברי מהרשד"ם אמורים לענין השומא לפי מה שפסק שם השולחן ערוך אלא א"כ שמו הבית דין ועל זה אפשר פלפל מהרשד"ם אם היתה ע"י כותי אם מהני וא"כ כאן בעובדא דידיה שג"כ היתה השומא ע"י כותי לא מהני ולא מקרי תפיסה כלל. ואמנם הלא הש"ך שם סובר דאפילו בלח שומא כלל מהני אם כבר תפס וא"כ כאן שאלו מוחזקין אין יכולת להוציא מידם. וכל זה אם היה לזה הערב שטר אבל כיון שטענתו היא בעל פה פשיטא דלא מהימן כלל ואפילו הבעל דבר מודה לו כיון שאין לו מיגו אינו נאמן כלל כמו שמבואר בש"ך סימן צ"ט סוף ס"ק וי"ו. ויפה פסק מעלתו והחולק עליו לא חש לקימחיה ואינו יודע בדיני ממונות בין ימינו לשמאלו. ולרוב הטרדה אקצר: