נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/קמב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קמב[עריכה]
ב"ה פראג א' ט"ו תמוז תקמ"א לפ"ק.
תשובה
ארי שבחבורה, ידיו לו בפלפול ובסברא, קולע אל השערה, הוא ניהו כבוד אהובי ידידי הרב הגדול מעוז ומגדל, החכם השלם המופלא כבוד מו"ה ליב נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק מיקלאש:
ראשונה מ"ש באהע"ז בסי' קנ"ט בהג"ה וי"א דוקא שוגג גמור שלא ידעו שיש כאן יבם אבל היה כאן יבם אלא שהיתה סבורה שמת וכו' תצא, וכתב מעלתו שנראה לו שזה תליא בפלוגתא דתנאי בפ"ב דתרומות משנה ב' ובעל תה"ד שהוא דעת הי"א הזה פסק כר' יהודה וכמ"ש הרמב"ם פ"ה מהלכות תרומות הל' ח' אבל מדהשמיטו הטור והמחבר ביו"ד סי' של"א דין מפריש מן הטמא על הטהור מכלל דדנו בזה שא"א לאכלו כדין שוגג והיינו כשוגג דרבנן וא"כ הכריעו הטור והמרבר כרבנן ולא היה להרב רמ"א להביא הך וי"א ע"כ דברי מעלתו: וכל דבריו בזה לא שרירין ודינו של התה"ד הוא גם לרבנן דר"י וע"כ לא נחלקו אלא בידע שהיה טמא ועתה שכח ולרבנן מיחשב שוגג שכיון ששכח ולר"י גם זה לא מיחשב שוגג אבל עובדא דתה"ד ידעה שהיה יבם ולא שכחה כלל אלא שסמכה עצמה על הקול שיצא שמת בזה גם רבנן מודים דלא מיחשב שוגג דלא היה לה לסמוך על קול בעלמא וכן מורה לשון התה"ד ולשון רמ"א שם שהיתה סבורה שמת שכן יצא הקול יע"ש, אבל אם היתה שוכחת עתה לגמרי שיש לה יבם גם התה"ד אפשר שהיה מקיל כרבנן, ואמנם כל זה לפי סברתו של מעלתו אבל באמת כיון שהרמב"ם פסק בפירוש בחבורו בהל' תרומות כר' יהודה ולא מצינו לאחד מהפוסקים המפורסמים שחולק עליו רק הברטנורא בפירוש המשנה כתב ואין הלכה כר"י והיינו שנמשך אחר דברי רמב"ם בפירוש המשנה אבל באמת כיון שבחבורו חזר בו דבריו שבחבורו עיקר ותפסיה כר"י:
ומ"ש מעלתו מדהשמיטו ביו"ד סי' של"א דין מפריש מן הטהור על הטמא וכו', כל דבריו בזה דברי רוח ואין להם שום טעם ולדבריו למה לא הביאו עכ"פ גוף הדין דלכתחלה לא יתרמו מן הטמא על הטהור. ולכן נלע"ד דלכך לא הביאו. חדא דלא שכיח אצלנו טהור שאנחנו כלנו טמאים ומטמאים כל התבואות ולא משכחת טהור כי אם ששמרו שלא בא עליו מים כלל משעה שנקצר וזה לא שכיח ובפרט שכתב רמ"א ביו"ד סימן של"א סעיף י"ג בהג"ה שטוב להכשיר קודם מירוח כדי שיהיה מותר לשורפה. ועוד שהרי מה שאין תורמין מן הטמא על הטהור הוא משום פסידא דכהן ובזמנינו שכל תרומה נשרפת ליכא פסידא דכהן ולכך תורמין מן הטמא על הטהור ואף דהאי טעמא דפסידא דכהן הוא רק לענין דיעבד שאף בדיעבד יחזור ויתרום אבל מה שלכתחלה אין תורמין אין צריך לטעם פסידא דכהן דעכ"פ לא עדיף טמא על הטהור מטהור על הטמא שג"כ אין תורמין לכתחלה. ונלע"ד שגם זה לא שייך אצלנו דהא דאין תורמין מן הטהור על הטמא הוא משום דבעינן שיתרום מן המוקף כמבואר בברטנורא ריש פ"ב דתרומות ובטהור וטמא חיישינן שיתיירא שלא יטמא ולא יקיפם, ובזמנינו ממ"נ אם הוכשרה לא משכחת טהור ואם לא הוכשרה אינו מתיירא להקיף ולכן השמיטו לגמרי דין אין תורמין מן הטהור על הטמא וכן להיפך מן הטמא על הטהור:
שנית בפירוש סדר חליצה בב"ש ס"ק י"ח שספר התרומה למד זה דבפרק אע"פ אמרינן דרמונים מרבים רוק וכו' וע"ז תמה דלא נתבאר שם כלל דרמונים מרבים רוק להאוכל רק נתבאר שמרבים רוק למי שרואה אחר אוכל ואינו אוכל, יפה תמה וספר התרומה לא נמצא בידי לעיין בלשונו ממש:
שלישית בהאי פנויה שהמירה ושוב חזרה לדת ישראל ונשאת לכהן. הא פשיטא שאין לסמוך על רמ"א בסימן ז' סי"א בהג"ה במקום שכל האחרונים השיגוהו ועיין ח"מ סק"כ וב"ש סק"ל, ולא עוד אלא אפי' רמ"א לא סמך ע"ז רק באשת איש שהמירה שכבר היתה א"א ואם אתה אוסרה על בעלה אתה נועל דלת תשובה לפניה אבל זו שנשאת אחר ההמרה באיסור לכהן אפשר גם רמ"א מודה שתצא, והיה זה שלום: