נודע ביהודה (קמא)/חושן משפט/יז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן יז[עריכה]
תשובה הנני נותן את בריתי שלום לכבוד אהובי ש"ב ידידי וחביבי הרב המאה"ג המפורסם ומופלג בחכמה וזקנה בדעת ובתבונה נ"י ע"ה פ"ה כבוד ק"ש מוהר"ר צבי הירש סג"ל נ"י:
מכתב יד קדשו מן ז"ך העבר הגיעני ליל מוצאי ש"ק העבר ואני טרוד מאד בלימוד התלמידים בני הישיבה ישמרם השם כן ירבה וכן יפרוץ גבולי בתלמידים הגונים, הבאים ללקוט פרחי שושנים, ולשתות מעין גנים, וביחוד כעת בתחלת הזמנים, ולכן אינני מופנה כלל. ועכ"פ לעשות רצונו חפצתי להשיב בלי איחור. ואחר ד"ש הטוב הנני משיב על אשר בדק לן בדברי ראובן אשר חיים לנו שבק והוא היה שותף עם אחיו והאלמנה באה לגבות כתובתה מאת שמעון ושמעון משיב כי הוא ואחיו חייבים לאחרים ושניהם חתומים על השטר ומתחלה יסלק לב"ח את אשר מגיע להם ומהנשאר תבוא האלמנה לגבות כתובתה. ושאל מעלתו אם כתובת אשה קודם לבעל חוב כי שיעבודה קודם או בעל חוב קודם:
והנה אם לא נכתב בכתובה אגב אז פשוט כי האשה תדחה מפני בע"ח אפי' עדיין לא תפיס שום אחד, ולדעת רמ"א באה"ע סי' ק"ב סעיף ב' בהג"ה אפי' תפסה מוציאין מידה, ואף שדין זה הוא רק בכתובת עיקר ותוספת אבל בנדוניא שהכניסה מבית אביה לא גרע מבעל חוב מ"מ נפקא מיניה שעכ"פ בהוספת שליש שמוסיף על נדוניתה גריעא ודין תוספת שלוש הוא לענין זה כמו עיקר כתובה כמבואר בב"ש שם ס"ק ה'. אמנם אין להאריך בפרט הזה כי נוהגין במדינות הללו לכתוב בכתובה נכסים שיש להם אחריות ואגבן שאין להם אחריות וא"כ כתב לה אגב וא"כ אם זמנה קודה היא קודמת לבעל חוב וכמבואר שם בש"ע בסעיף ב' ובב"ש ס"ק י"א:
אך בנדון שלפנינו שגיסה תפוס ועומד ושהיא רוצה להוציא מידו נפלנו ברבוותא והוא מחלוקת בפוסקים, דעת ב"י בש"ע בח"מ סי' ק"ד סעיף ה' וכן בסי' ס' בח"מ בב"י שאם קדם המאוחר וגבה ב"ח המוקדם מוציא ממנו דלא שייך בזה תקנת השוק. אבל דעת הש"ך סי' סמ"ך ס"ק ח' בשם מהר"ש מודינא ובשם המבי"ט שאם קדם המאוחר וגבה אין מוציאין מידו והסכים הש"ך עמהם והאריך בסברות ובראיות וא"כ מי הוא אשר יערב לבו לגשת להוציא מיד המוחזק. ואמנם עדיין היה מקום לפלפל אם יש כאן שטרי חובות שהיה לראובן על אחרים שבזה ודאי לא מהני גביית המאוחר אפי' לדעת הש"ך דעכ"פ לא עדיף ב"ח מאוחר שגבה מלוקח וכיון שהמוקדם מוציא מיד הלוקח כמבואר בסי' ס' ק"ו מב"ח מאוחר:
אמנם נראה לפענ"ד שאין אנו צריכין בכאן לזכות את שמעון מטעם קים לי כהש"ך אלא לכ"ע אי אפשר לחייבו שלפי הנראה מלשון השאלה כבר עבר זמן רב משעה שנעשה שותפות ביניהם ובודאי לא נשאר מהסחורות ראשונים מאומה וא"כ אם הבעלי חובות שחייב להם המנוח ואחיו המה קודם שקנה הסחורות שנשארו וכן שאר מטלטלים הוי כלוה ולוה ואח"כ קנה שאין מוציאין ממי שקדם ותפס, וכן במטבע שאין בו סימן. ומעתה הדין פשוט שסחורות ומעות שאין כאן בירור שהיו בידו קודם שנתחייב לב"ח שלו אין לאשה דין קדימה ומועיל תפיסה של שמעון אלא אפי' יש כאן סחורות שידוע בבירור שהיה ביד המנוח קודם שנתחייב לבעלי חובות שלו מ"מ כיון שתפס שמעון יכול לומר קים לי כהש"ך וסייעתו:
אמנם אם יש תוך העזבון שטרי חובות על אחרים אם נכתבו על שם המת לבדו לא מהני תפיסה של שמעון שהרי מחוסר כתיבה ומסירה וכמבואר בסי' ק"ד סעיף ג' בהג"ה וא"כ בנדון דידן ששיעבד לאשה אגב קרקעי אם הללו נעשו קודם זמן החובות שחייב המנוח נוטלתם האשה לבדה ואם נעשו אח"כ יחלוקו:
ומה שיש עוד לדבר בדין זה הוא זה, כי שמעון עצמו אינו ב"ח של ראובן שהרי אין ראובן חייב לשמעון כלום רק שהמה חייבים לאחרים וחתומים בשטר אחד והוי שמעון ערב של ראובן ויצטרך לשלם בעבורו וכל זמן שלא שילם אין לו כלום על ראובן כמבואר בסי' ק"ל סעיף ג' וא"כ אין שמעון יכול לתפוס לעצמו רק תופס בשביל הבע"ח ששטרות בידם וא"כ הוי שמעון תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים ואף שאף שקודם שפרע הערב למלוה אם רואה שלוה מבזבז נכסיו יכול לתובעו אפילו בתוך זמנו שיוציאו מהערבות וכמבואר בש"ע ח"מ סי' קל"א סעיף ג'. הנה דין זה הוא עצמו דין המוזכר בסי' ע"ג סעיף יו"ד בהג"ה ובשניהם אינו יכול לזכות בשל לוה בתורת פרעון אלא שיכול לעכב נכסיו שלא יבזבז וכיון שאינו יכול לזכות בהם בתורת זכיה לא מהני תפיסתו ולא עדיף מקדם ותפס שטרות דלא הוי כתפס ממון כמבואר בסי' ק"ד סעיף ג' בהג"ה אף דודאי יכול לתפוס מהלוה שטרות אף דלא קנאם בלי כתיבה ומסירה מ"מ יכול לתופסם או לעקלם שלא יבזבז מעותיו ואפ"ה לא מהני לתפוס לזכות בו נגד שאר ב"ח, א"כ גם בנידון זה כיון ששמעון אינו יכול להתפרע בתורת פרעון מנכסי המת כל זמן שלא פרע עבורו אין תפיסתו לעצמו כלום וצריך לתפוס לבעלי חובות ומקרי תופס במקום שחב לאחרים. ולדינא נראה לפענ"ד שאם שמעון היה בע"ח של ראובן אף שהיה תוך זמנו לאו כמחוסר מעשה דמי ויכול לתפוס לאחרים ושפיר אמרינן מיגו דזכי לנפשיה דמחוסר זמן לאו כמחוסר מעשה. ועדיין הדבר צריך תלמוד כי בזה צריך לומר מיגו דבעי פרע למלוה והוי הוא בע"ח ויכול לזכות וגם מיגו דבעי זכי לנפשיה ותרתי מיגו לא אמרינן לרבנן דקיי"ל כוותייהו אבל אם ראובן היה חייב גם לשמעון איזה חוב או שכבר פרע שמעון עבורו לאיזה בע"ח אף שהוא דבר מועט יכול לתפוס לצורך שאר בע"ח מיגו דזכי לנפשיה זכי לב"ח אף שמה שתפס עולה סך יותר ממה שמגיע לשמעון בעצמו או מה שכבר פרע מ"מ יכול לתפוס אפי' הרבה כפי הסך המגיע לכל ב"ח ויכול לומר קים לי כהש"ך בסי' ק"ה ס"ק ב' ובפרט שגם הב"י פסק כן וגם הלבוש עיר שושן ודלא כסמ"ע:
הנה כתבתי לו כל פרטי דינים המסתעפים בזה ורום מעלתו למראה עיניו ישפוט כפי הפרטים. ולרוב הטרדא כתבתי בחפזון ובנחיצה ובמעט עיון ובפרט כי כל הדברים המה פשוטים וברורים בטעמן: