נודע ביהודה (קמא)/אבן העזר/כה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן כה
[עריכה]תשובה הצומות מהרה יהיו לששון ושמחה. וישכון ישראל בטח בהשקט ומנוחה. ועיני מר יחזו כהן עומד ומקריב עולה ומנחה. ה"ה כבוד אהובי, ידיד נפשי וחביבי, הרב הגאון המפורסם המאור הגדול חריף ונימוקו עמו. ובישראל גדול שמו. כבוד מוהר"ר מאיר נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק פ"ב י"ץ:
מכתבו קבלתי עם העתק מדברי תשובתי. ואשר הזכירני מר שהקשה על תשובת מהר"מ בתשובות מיימוני הלכות אישות סי' כ"ד דמה מועיל שנתנה למינקת כיון שהמינקת היתה נשואה לבעל א"כ במינקת עצמה החשש שמא תתעבר ובגמרא שאמרו נתנה למינקת היינו באין לה בעל: הנה בודאי קושייתו עצומה ואמנם דבר זה כבר מבואר אצלי בכמה תשובות הקודמות בכל מקום שהתרתי ע"י כמה קולות במינקת ליתן הולד למינקת כתבתי ובתנאי שהמינקת תהיה פנויה וגם תשבע שלא תנשא לבעל עד כלות כ"ד חודש. ואמנם הקושיא על תשובת מהר"ם תיתי לי שגם בזה כוונתי לדעתו הרמה ולעשות לו נחת רוח אמינא ליה גופא דעובדא. הנה ד' שבט העבר בבוא אלי מכתב מר וכתב שם שהרמ"א והאחרונים באה"ע סי' י"ג סעיף יו"ד שהביא יש מקילין בשוגג נעלם מהם דברי מהר"מ בתשובות מיימוני סימן כ"ד מהלכות אישות הנ"ל במעשה אירע בכהן שנשא מינקת וכו' דשוגג גמור היה שעשה ע"פ הוראת ה"ר יעקב ואפ"ה מסיק מהר"ם דצריכה גט. ע"כ תורף קושית מר נר"ו. ואז בו ביום השבתי בתשובה מתחלה מהדורא קמא כפי שעלה במחשבתי בראשית העיון בקראי מכתבו ושלחתי המכתב על הבי דואר ותיכף עלה בדעתי שיש לי להשיב יותר בקיצור ושלחתי אל הבי דואר ולקחתי האגרת וכתבתי תיכף אגרת שניה בקיצור נמרץ ושלחתי לידו. ועתה הנני מעתיק לו המהדורא קמא שכתבתי וגם המהדורא בתרא ובזה יראה שגם אני הקשיתי זה על תשובת מהר"מ הנ"ל:
והנה זה נוסח המהדורא קמא שלי. מה שהקשה מר שהרמ"א והאחרונים נעלם מהם תשובת מהר"מ, בודאי כן הוא שנעלם מהם מדלא הזכירו דבריו כלל ואעפ"כ בשביל זה לא נעשה מחלוקת בין הראשונים והקולא שהזכירו רמ"א והאחרונים בשוגג הוא מדברי הא"ז שהוא קדמון ולדעתי אין מתשובת מהר"ם סתירה לדברי הא"ז מכמה טעמים אשר אזכיר. הא' שמה שנאמר בתשובת מהר"ם שם וע"פ הר' יעקב עשו כן אפשר לפרש שלא על תחלת הנישואין קאי שמה שנשאת לכהן ההוא היה ע"פ הוראה אלא הכוונה כך היא ששם אמר מעשה בכהן שנשא מינקת חבירו וקודם שנשאה נתנה בנה למינקת והדירו המינקת עד"ר שלא תחזור בה וע"פ הר"ר יעקב עשו כן ונוכל לפרש שההדרה עד"ר היה אחר הנישואין רק הנתינה למינקת היה קודם הנישואין וגוף הנתינה למינקת וגם הנישואין עשו בלי הוראה כלל רק מדעתם ושוב אחר הנישואין הודיעו להר' יעקב והורה להם שהמינקת ידירו עד"ר וזה עשו ע"פ הוראת הר' יעקב אבל גוף הנישואין לא היה ע"פ הוראה וא"כ אין זה סותר לדברי הא"ז. ואמנם זה דוחק קצת. אבל נלע"ד דבלא"ה אין שום סתירה מדברי מהר"ם לדברי הא"ז שהרי שם מבואר באותה תשובה שהמינקת היה לה בעל וא"כ מה עדיפא המינקת מינה שהרי במינקת עצמה יש חשש שמא תתעבר ויתעכר חלבה ובשלמא בגמ' דקאמר נתנה בנה למינקת נוכל לאוקמי דאין לה בעל אבל בעובדא דמהר"ם הרי מפורש שם שהיה לה בעל. ולכן נראה בודאי גם הר' יעקב לא היה טועה בזה להתיר במינקת שיש לה בעל שהרי ודאי שיש לחוש שתתעבר אלא דלהר' יעקב לא נודע שהיה למינקת בעל והתיר הוא להם ליתן התינוק למינקת ולהשביעה עד"ר והכהן והאשה עשו כן מעצמם שנתנו למינקת שהיה לה בעל וכן משמע בתשובת מהר"ם שם שלא היה הדבר מפורסם שיש להמינקת בעל שהרי כתב שם וגם אני שמעתי שיש לה בעל ומהר"ם שמע זה אבל הר' יעקב לא ידע מזה וא"כ בזה שנתנו למינקת שיש לה בעל טעו הכהן ואשתו מעצמם בלי הוראת חכם וא"כ לא פליג מהר"ם על הא"ז דבדבר שטעו מעצמם בלי הוראת חכם הרי כתב התה"ד דאפילו להא"ז לא מקרי שוגג מה שטועה באיזה סברא ולכך אסרה מהר"ם שהרי לא ע"פ הוראת חכם עשו ליתן למינקת נשואה לאיש. ומהר"ם שתלה טעם האיסור שהבעל יפר לה הה"ד דהוה מצי למימר שיש לחוש אולי תתעבר אלא שכתב לרבותא שאפילו לא תתעבר יש לחוש שתחזור בה שהבעל יפר לה:
ועוד אמינא בה סברא דהרי לכאורה אלמנה מניקה תהא אסורה לתת בנה למינקת נשואה שמא תתעבר או אפילו למינקת פנויה תהא אסורה לתת ולדה להניק שמא תחזור בה והיא האלמנה יופסק חלבה ע"י שלא תניק וימות התינוק. ואם תאמר שהאמת כן קשה שלא מצינו דבר זה בשום מקום ועד כאן לא מצינו אלא שאסורה להנשא אפילו נתנה למינקת אבל אם אין רצונה להנשא שלא תתן למינקת מעולם לא שמענו. וצריך לומר שאם היא אינה נשאת לבעל אף שתחזור בה המינקת או תתעבר תהא אמו ממסמסא ליה בביעי וחלב שכיון שאין לה בעל היא שולטת בנכסיה ואין מי שימחה בידה אבל כשנשאת לבעל לא יהיב לה בעל או שאם היא יושבת אלמנה אם תחזור בה המינקת תחזור אחר מניקה אחרת אבל כשהיא נשואה אין דרכה של אשת איש לאהדורי ולבקש מינקת וגם לא שביק לה בעל לאהדורי כמו שכתב הרא"ש:
ומעתה נוכל לומר דעד כאן לא היקל הא"ז בשוגג בהפרשה אלא אם עדיין לא פסק חלבה שאז ההפרשה עושה פעולה לסלק האיסור שכיון שפירש בעלה ממנה לא תתעבר ותניק היא את בנה אבל בעובדא דמהר"ם אולי כבר פסק חלבה של האם על ידי שנתנה למניקה ומעתה אין ההפרשה עושה הפעולה שהגירושין עושה שאם יגרשנה אז אם תחזור בה המינקת תהא ממסמסא ליה בביעי וחלב אבל אם לא יגרשנה מה בכך שיפרוש ממנה אכתי אשת איש היא ואם תחזור בה המינקת לא יהיב לה בעל למסמס וגם לא שביק לה לאהדורי אחר מינקת אחרת והיא לא תוכל להניק שכבר פסק חלבה ולכך הורה מהר"ם לגרשה. כל אלו השלשה תירוצים כתבתי לו במהדורא קמא. ומעתה יראה שכוונתי לדעת הגדול כמותו להקשות על עובדא דמהר"ם שמא תתעבר המינקת:
ואמנם לקחתי אז האגרת מהבי דואר בחזרה תיכף באותה שעה כי אמרתי על כל אחד מהישובים הנ"ל יש בו קצת דוחק וכתבתי לו המהדורא תנינא בקיצור נמרץ אשר זה נוסחו. הר"ר יעקב התיר ע"פ שבועה עד"ר אבל לא התיר ליתן לנשואה לבעל לפי שבודאי שגם הר' יעקב היה חושש לחשש שחשש מהר"ם שמא יפר לה בעל והם מעצמם שלא ע"פ הוראת הר"ר יעקב נתנו למינקת נשואה לבעל ולא מקרי זה שוגג וכו' ולכך לא שייך שם היתר שוגג. ושלחתי רק זה הנוסחא האחרונה למעלתו כי ידעתי כי לבו כלב הארי ועל כל דבר ימצא להקשות ובחרתי בהקיצור שאין לפקפק עליו:
והנה מה ששוב הקשה מר אז בתשובתו על התירוץ שלי רוב הטרדות מנעוני מלהשיב. ועוד כאשר אני רואה שהדבר אינו נוגע למעשה רק לפלפולא אני מחבב דברי מר ביותר ואני שותה דבריו כמים קרים על נפש עיפה ולרוב חביבות שאני מחבב שמעתתא דרב מר ניהו רבה אני פסול לדון אחריהם כי לא חזינא להו חובה רק בדבר הנוגע למעשה אני מוכרח לחפש בחורין ובסדקין שאפי' על דברי הפוסקים הראשונים אני מדקדק בדבר הנוגע למעשה. אמנם עתה בבוא דבריו שנית ומבקש לדעת דעתי אם קבלתי תשובתו והשתיקה כהודאה או שיש לי להשיב אמרתי ברשות קא עבידנא ורצונו דמעלתו לדקדק אחריו אמינא ליה אחר מחילת כבודו שמה שכתב מר וזה לשונו וגדולה מזו אני אומר אפילו לדברי רפ"מ דכה"ג דתשובת מהר"מ שנתן למינקת נשואה מיחשב השואל מזיד וכנ"ל אפ"ה אני אומר לית מאן דחש להוציא אחר שכנס דזיל בתר טעמא דאף אם כנס מוציא גבי מעוברת ומינקת חבירו הוא משום שמא יבוא עליה כאשר הביאו רוב הפוסקים ולא סגי בהפרשה דחיישינן שמא יבוא עליה ונמצא דכל שעה יכול לבוא לידי איסור וזה דוקא היכא דיכול לבוא לידי איסור כגון אם נתנה בנה למניקה ואפילו נדרה עד"ר לדידן דס"ל לא פלוג חיישינן שמא תחזור בה ואז יחזור הדבר לקלקולו משא"כ לשיטת הר"י דלא חייש שמא תחזור הואיל ונדרה עד"ר כאשר באמת נדרה עד"ר ומדמה הר"י לדבי ריש גלותא ולפ"ז אף אם מזיד יחשב האיש ההוא הואיל ונתן למינקת שיש לה בעל זה לא שמענו מעולם להוציא אחר שכנס דהא כבר חלף האיסור והלך דהא כבר עבר יום שמעו ולא הפר הבעל ובלא הפרה לא חייש הר' יעקב שיחזור וכו' ע"כ דברי מעלתו. ואני תמה מאוד איך נעלם ממנו דבר המבואר במקומו שרום מעלתו החליט הדבר שכבר חלף האיסור שהרי לא הפר ביום שמעו. והנה מהר"ם בתשובה ההיא כתב דאע"פ שנדר שהודר עד"ר אין לו התרה אבל הבעל מפר כמו שפירש ר"י בפרק השולח אהא דאמר נשאת אין מדירין אותה וכו' שהקשה וידירוה עד"ר ותירץ דאינו מועיל שהבעל מפר וכו' עוד הקשה וידירוה בפני הבעל ויאמר קיים ליכי ושוב אינו יכול להפר ותירץ שמא יפר בלחש וכו' ע"ש במהר"ם. נמצא שאפילו הבעל אמר בפנינו קיים ליכי לא מהני דחיישינן שמא הפר בלחש וק"ו היכא שלא אמר קיים ליכי אלא שלא הפר ביום שמעו והיינו שלא שמענו שהפר ואכתי ודאי איכא למיחש שהפר בלחש והיאך החליט מר שיצאנו מחשש איסור ולא כן הוא והחשש איסור במקומו דשמא הפר לה בעלה בלחש ותחזור בה המינקת ואם הילד תתעבר ולא תוכל להניקו וימות הולד לכן צריכה גט. ומ"ש מעלתו לחלק בין שוגג זה שנתנו למינקת שיש לה בעל וטעו מעצמם בסברא ובין שוגג שהזכיר התה"ד שאם טעו בסברא לא מקרי שוגג ורצה מעלתו לחלק ששוגג של נודרת עד"ר אפילו טעו מעצמם מקרי שוגג גמור. ואני אומר שלא מקרי שוגג גמור אלא אם לא ידע שהיא מניקה או שנעלם ממנו גוף איסור מינקת חבירו אבל כל שכבר יודע איסור מינקת שוב כל מה שעושה איזה היתר בלי שאלת חכם לא מקרי שוגג. ואמנם איך אפשר להתוכח בזה ורום מעלתו יחזיק בדעתו לחלק בין סברא לסברא וכבר אמרתי שבכל מלתא דתליא בסברא תמיד רצוני ליתן הנצחון למר ניהו רבה. אלא שאני אומר ספר אתה למען תצדק אני אומר לקיים דברי הא"ז ודברי מהר"ם שלא יהיו סותרים זא"ז ומר רוצה לומר שדברי מהר"ם סותרים את דברי הא"ז. והנה הדבר קשה מאד שהא"ז הוא רבינו יצחק מוינא ומהר"ם היה תלמידו כמבואר בהגהת מיימוני בפ"ח מחמץ וז"ל שם סי' ו' כ"כ מהר"ם ששמע מרבו הר"ר יצחק מוינא וכו' וכן ברבינו אשר בפרק בתרא דתענית גבי תשעה באב שחל בשבת מביא הרא"ש דברי מהר"ם שכתב על הר"י מוינא הדבר יצא מפי מורי הקדוש יעוין שם. ולכן בודאי האמת אתי שאין דברי מהר"ם סותרים לדברי הא"ז. זולת זה מה שתמה על דברי התה"ד הנה כעת המדפיסים עוסקים בהדפסת חבורי בדיני מינקת חבירו והפועלים אצים עלי לאמר כלה מעשיך לכן אין הפנאי מסכים עמדי כעת ועוד חזון למועד. והיה זה שלום כנפשו ונפש אוהבו נאמנו הדש"ת: